Page 32 - israel water resources
P. 32
פרק :2משבר המים בישראל 25
וקריסטוספירידיום לא היה אפשר לסלק באמצעות מערכות וחברון .צריכת המים של הפלסטינים ברמאללה ובסביבתה גדלה
הטיפול שהיו קיימות על מוביל המים הארצי בסוף המאה בקצב רב ,ואף הם חוברו למערכת אספקת המים לירושלים.
העשרים .סילוק הטפילים מתאפשר רק באמצעות סינון ,ולפיכך הערים מודיעין ובית שמש התפתחו בקצב מהיר ביותר ,ואף הן
הוכנה תוכנית להקמת מתקן סינון מרכזי למי הכינרת בבקעת חוברו לקווי ההולכה לבירה .למרבה המזל ,הצריכה החקלאית
בית נטופה .התוכנית ההנדסית הושלמה בשנת 1986ועמדה על בפרוזדור ירושלים הצטמצמה מאוד בשנות התשעים (טבלה
שולחן הדיונים במשך עשר שנים(!) ,שבהן היא עברה את כל ,)2.1ועל כן מערכת אספקת המים לא קרסה מוקדם יותר .אף
תהליכי הדיון והשיפוט .התוכנית אושרה סופית בשנת .1996 על פי שהמחסור בקווי הובלת מים לירושלים וסביבתה היה ודאי,
במשך חמש שנים נוספות המתין המפעל לאישור תקציבי .בשנת נציבות המים לא החלה בתכנון הקו החמישי לירושלים גם כאשר
2002אושרה התוכנית לביצוע ,והמפעל נחנך בשנת .2007במשך המערכת הגיעה לתפוקה המרבית .זאת ועוד ,היה ברור שהזמן
יותר מ־ 20שנה קיבלו תושבי מרכז הארץ מים בעלי תקן בלתי החולף בדרך כלל מתחילת התכנון עד גמר הביצוע הוא לפחות
ראוי מבחינה בריאותית .ראוי להדגיש שסינון מים עיליים טרם עשר שנים ,ולמרות זאת לא החלו אז בתכנון קו אספקה נוסף.
אספקתם לצרכנים הוא טיפול מוקדם הכרחי במים ,והוא מוגדר התוצאה הייתה מצוקת מים במטרופולין של ירושלים .מציאות
בחוק בכל מדינות המערב זה עשרות שנים .במשך שנים רבות זו יצרה הכרח בפתרונות זמניים ,שעלותם הייתה גבוהה ביותר.
הסביר משרד האוצר את העיכוב באישור מפעל הסינון בחוסר
הצדקה כלכלית .האם ייתכן שאת ההצדקה ה״כלכלית״ לאישור טבלה :2.1צריכת המים בירושלים וסביבתה בשנת 2000בפועל
הפרויקט בשלב מוקדם יותר היה ניתן ״להוכיח״ באמצעות ולפי התחזית (באדיבות חברת ״מקורות״):
התפרצות של מגפת טפילי מעיים בקרב תושבי מרכז הארץ!?
למרבה הצער ,כך התנהלו הפרויקטים הקשורים להקמתם של נתונים בפועל לשנת תחזית מקורית לשנת הצרכן
מתקני טיפול והשבה למי שפכים ,שכנראה לא נמצאה להם ( 2000מלמ״ש) ( 2000מלמ״ש)
ירושלים
הצדקה כלכלית. 57 56 מודיעין
7 1 בית שמש
משק המים העירוני :התשתית החסרה באה לידי ביטוי 4 2 מעלה אדומים
5 0 פלסטינים
חריף ביותר במשק המים העירוני .תשתיות המים והביוב בכמה 8 3 אחרים
אזורים עירוניים במדינת ישראל של ראשית המאה העשרים 18 5 חקלאות
ואחת היו דומים למרכזים עירוניים במדינות העולם השלישי. 4 16 סה״כ
כדי להבין את הסיבה לכך ,יש להקדים ולהסביר את מבנה 103 83
המערכת המוניציפלית שהייתה נהוגה בישראל בהקשר של משק
המים והביוב .האחריות על חלוקת המים בתוך הערים הייתה מערכות הטיפול במים :המים במקורות הטבעיים אינם
מוטלת על מחלקות המים של הרשויות העירוניות .בפתחה של
כל עיר חברת ״מקורות״ מוכרת מים לרשות העירונית; בכניסה עומדים בדרך כלל בתקנים הבריאותיים המקובלים לאיכות
לעיר מותקן על הצינור מונה המודד את הכמויות המסופקות מי שתייה ,ולכן נהוג לטפל במים בטרם אספקתם לצרכנים.
באופן רציף ,ובהתאם לכך נקבע התשלום .הרשות העירונית אכן ,בחצי יובל השנים הראשון למדינת ישראל נבנו מתקנים
מספקת מים לתושבים וגובה מהם תשלום עבור המים בהתאם לטיפול במים ,כנהוג במדינות המפותחות בעולם .ואולם,
לצריכתם .הרשויות העירוניות אחראיות להקים ולתחזק את בחצי יובל השנים השני לא נבנו מפעלים לטיפול במי השתייה
צינורות ההובלה שבתוך העיר ,בריכות האגירה ,המשאבות בקצב הראוי .איכות המים שסופקו לתושבים תאמה אפוא את
וקווי החלוקה לבתים ,ולדאוג שהמים יהיו ברמת איכות ראויה התקנים המיושנים ,בהשוואה למדינות המפותחות .זאת ועוד,
לשתייה .הרשויות העירוניות אחראיות כמובן גם על איסוף המפעלים לשיפור איכות המים הוקמו באופן מאולץ ,בעקבות
אירועים תברואתיים ,ולא באופן מתוכנן .כך למשל ,״פרויקט
השפכים והטיפול בהם. הביוב הארצי״ יצא לדרך בשנת 1972בעקבות מחלת הכולרה
לדאבוננו ,המצב של משק המים העירוני בישראל בסוף שהתגלתה בירושלים .הכולרה פרצה עקב מכירה של פטרוזיליה
המאה העשרים היה לקוי ביותר (גרא )2001 ,בהשוואה למערכות שהושקתה במי ביוב .דוגמה נוספת ,חיטוי המים בכלור הפך
המים הארציות .צינורות מים דולפים לא הוחלפו ,בריכות אגירה לחובה על פי החוק רק בשנת ,1989לאחר שבשנת 1985נגרמה
היו חסרות ,מפעלים לטיפול במים לא הוקמו בקצב הראוי ,הביוב תחלואה בדיזנטריה וטיפוס של 10,000איש במפרץ חיפה ,עקב
לא נאסף בכל המקומות ,שפכים גולמיים חלחלו למי התהום דליפת ביוב לקידוח אפק .שני אירועים אלו מלמדים שלדאבוננו
בנקודות רבות ,ואיכות המים לא תאמה תמיד את תקני הבריאות המפעלים לטיפול במים הוקמו והחוקים נחקקו בלחץ הנסיבות
המקובלים .הרשויות העירוניות גבו מהתושבים את אגרת המים ובלי תוכניות מוקדמות .אין ספק שבמדינה מתוקנת אין זו הדרך
והביוב ,אך לא כל הכספים הושקעו בתשתיות המים והביוב אלא
בפרויקטים אחרים .הגירעון המצטבר (בין התשלומים שנגבו הנאותה להקמת מפעלים ולחקיקה.
עבור תשתיות המים והביוב לבין ההשקעות בפועל בתשתיות) דוגמה לעיכוב ממושך ביותר אפשר למצוא בהקמתו של
הגיע בראשית המאה העשרים ואחת לכדי 10מיליארד ש״ח. מפעל הסינון של מי הכינרת .את טפילי המעיים כמו ג׳יארדיה
התוצאה הבלתי נמנעת הייתה הזנחה כבדה במוקדים אחדים,
חוסר בתשתיות בסיסיות ברחבי הארץ ,איום על בריאות הציבור
ותחזית קודרת באשר לעתיד.
