Page 33 - israel water resources
P. 33
חלק א :משק המים הישראלי בהשוואה לעולם 26
הגשמת משימות לאומיות (יישוב הנגב והגליל ,סיוע לפריפריה 2.5המשבר הניהולי
וכדומה) תתבצע באופן אחר ,ולא במתכונת הקיימת של מתן
סובסידיות למים .בעלי התפיסה הכלכלית התנגדו להקמתם של מאמרים רבים נכתבו על הגורמים השונים שהביאו להתפתחותו
מתקני התפלה למי ים משום שמחיר המים לחקלאים אינו ריאלי של משבר המים בישראל (שמיר ואחרים ;1985 ,דלין;1986 ,
והביקוש האמיתי למים נמוך יותר .לטענתם ,משק המים נוהל כסליו ;1990 ,ארלוזורוב ;1996 ,רוזנטל ;1998 ,זסלבסקי;1999 ,
כפי שנוהלה הכלכלה הסובייטית ,דהיינו הפקיד הממשלתי קבע זסלבסקי ;2000 ,אקשטייןGalnoor, 1978; Sadan and ;2000 ,
את כמויות המים ואת מחירם לפי קריטריונים אידאולוגיים ,וכך .)Ben-Zvi, 1987; Kislev, 2001רובם עסקו בתיאור הכשל
נוצרה תלות מוחלטת הן בפוליטיקאים והן בתמיכה ממשלתית, במערכת קבלת ההחלטות והתמקדו בהיבטים הפוליטיים,
הכלכליים ,החברתיים והמשפטיים .כהקדמה לדיון נפתח בהערה
המחייבים מאבקי כוח בלתי פוסקים. אחת :אין זה נכון לטעון שהמחדלים במשק המים החלו בשנות
בעלי הגישה הכלכלית טוענים שמפעלי טיפול בביוב השבעים או השמונים של המאה העשרים .זרעי המשבר נטמנו
והשבתם לחקלאות צריכים להיות ממומנים משני מקורות, בשנותיה הראשונות של המדינה ,כשנוצרו מוקדי הכוח שהיו
שאינם תקציב המדינה :את הטיפול בשפכים צריכים לממן יצרני אחראים על הפקת מים ,נקבעה השיטה להקצאת המים וחוקקו
השפכים ,היינו המגזר העירוני והתעשייתי (לפי עיקרון ״המזהם — חוקי המים הראשונים (בלאס .)1973 ,הניהול הלקוי לא בא לידי
ביטוי בשנותיה הראשונות של המדינה רק משום שהביקוש היה
משלם״) ,ועל החקלאים לממן את ההובלה לשדות החקלאיים.
הורדת מחירים במשק באמצעות הפרטת משק המים, נמוך מההיצע.
הגברת התחרות והצבת מגבלות לחברות בעלות מונופול היא
מאבני היסוד של בעלי הגישה הכלכלית .בשל כך הוגבלה יכולתה תאוריות נוגדות להקצאת מים :המשבר נבע מקיומן של
של חברת ״מקורות״ לגשת למכרזים לבניית מפעלי מים חדשים,
למרות העיכובים הנגרמים עקב כך לפתרון בעיות המשק .בעלי שלוש תפיסות עולם המתנגשות זו בזו ללא הרף ובלי יכולת
התפיסה הכלכלית טוענים עוד שבאמצעות תמריצים אפשר להכריע ביניהן :האידאולוגיה הציונית ,התפיסה הכלכלית
לקדם התייעלות כלכלית .לכן יש לתת תמריצים כלכליים הן והמגמה הירוקה (איכות הסביבה) .מטרתה של התנועה הציונית
לרשויות מקומיות ,למניעת דליפות בקווי המים העירוניים, הייתה ליישב את העם היהודי בארץ ישראל ולפתח בה מקורות
הן לצרכנים הפרטיים ,לאספקת אביזרי חיסכון ,וכן יש להוזיל פרנסה .המים היו גורם חיוני להגשמת מטרות אלו ,ובייחוד
לביסוס ההתיישבות החקלאית .המים סייעו בכיבוש האדמה
טכנולוגיות מתאימות למחזור מים בבניינים ציבוריים. ובהפרחת השממה מסוף המאה התשע עשרה ובמשך כ־ 80שנה.
התפיסה השלישית לניהול משק המים היא המגמה מפעלי מים רבים ,ובראשם המוביל הארצי ,שדרשו השקעות עתק
ה״ירוקה״ ,המעמידה את איכות החיים של הציבור הרחב ואת בכל קנה מידה ,נבנו כדי לשרת את החקלאות .התפיסה הציונית
איכות הסביבה בראש סדר העדיפויות .לפי תפיסה זו ,ההשקעות גרסה שהחקלאות מגשימה אידאולוגיה ,ויש להפנות אליה את כל
בתחום המים נחוצות למרות עלותם הגבוהה .לפי גישה זו ,יש המשאבים הנחוצים ובכללם את משאבי המים .בעשרות השנים
מצוות ״לא תעשה״ ויש מצוות ״עשה״ .מצוות ה״לא תעשה״ האחרונות לקחה התעשייה את הבכורה מידי החקלאות .התברר
כוללות את הפסקת כל הפעולות הפוגעות באיכות המים .יש אפוא שניתן להגשים את מטרות הציונות גם באמצעות תעשייה ולא
לעצור את תהליכי ההמלחה והזיהום של מקורות המים הנגרמים רק באמצעות החקלאות .נוסף על כך ,מבחינה כלכלית ,זול יותר
משאיבת־היתר ,מקבורת פסולת ביתית ותעשייתית ,מדליפת לייבא גרעיני תבואה מחו״ל מאשר לייצרם בארץ .למרות זאת,
שפכים ומדליפת עודפי דשנים כימיים וחומרי הדברה בשדות המוטיבים הציוניים הקשורים לחקלאות נשארו בתוקף ,בייחוד
החקלאיים .מצוות ה״עשה״ כוללות פעולות שיקום וטיפוח באזורי הפריפריה .עד היום טוענים הגורמים הרשמיים שרק
בכמה כיוונים .ראשית ,יש לפתור את בעיית השפכים העירוניים באמצעות החקלאות ניתן לפזר את האוכלוסייה ,לשמר את
בטיפול בטכנולוגיות המתקדמות ביותר ולהביאם לאיכות מרבית
ורק אחר כך לסלקם .שנית ,יש לדאוג לבריאות הציבור .הקמת אדמות הלאום ולמנוע פלישה בלתי חוקית לתוכן.
מתקני טיפול במים המעלים את איכותם לרמה גבוהה ביותר לפיכך גם כש״הגיעו מים עד נפש״ המשיכו בעלי התפיסה
טרם אספקתם לצרכנים הם לפיכך השקעה חיונית .לפי גישה הציונית לטעון שאסור לקצץ במכסות המים לחקלאות ,אסור
זו ,נוסף על כל תהליכי הטיפול הקיימים היום ,יש להקים מתקני להעלות את מחיר המים להשקיה וצריך לסבסד מפעלים להובלת
סינון ,שיורידו את עכירות המים למינימום .שלישית ,יש לשקם מים לשדות .במרבית המאבקים במשק המים הייתה ידם של
את אקוות החוף המזוהמת באמצעות הרמתם של מפלסי המים אלה על העליונה .גם בשנות התשעים ,בעיצומו של המשבר,
כדי שתחל זרימה לכיוון הים שתשטוף את המלחים והמזהמים המשיכה מדינת ישראל לפתח מפעלי מים חדשים להשקיה ,כגון
החוצה .כמו כן יש לשאוב את מי התהום במוקדי ההמלחה מפעלי זמר־ 1וזמר־ 2בגבול הצפון ומפעל הבשור בנגב (מיהול
והזיהום ,לטפל בהם ולשקם את האקווה בהדרגה .רביעית ,יש
להשקיע את כל המשאבים הנחוצים ,ובכללם הקצאת משאבי מים שפירים בקולחים).
מים ,לטיפוח ריאות ירוקות בלב האזורים העירוניים ,לעודד גינון לעומת זאת ,המחזיקים בתפיסה הכלכלית טוענים שהמים
ציבורי ופרטי ,להרחיב שמורות טבע ולתת למים נקיים לזרום הם חומר גלם ,בדומה ליתר אוצרות הטבע ,ויש להקצות אותם
בחופשיות בערוצי הנחלים .במבט לאחור יש לציין שלמרות למטרות שיביאו את התועלת המרבית .כל השקעה במשק המים
טענותיהם ההגיוניות והסבירות של אנשי איכות הסביבה ,ידם צריכה להימדד במונחים כספיים של עלות ותועלת ,ורק כך יש
הייתה על התחתונה במרבית המאבקים הקשורים למשק המים, לקבוע את כדאיותה .לפי תפיסה זו ,יש להפסיק לסבסד את מחיר
המים לחקלאים ולקבוע אותו בהתאם לשיקולים של יעילות
בשל העלות הכלכלית. ושל ביקוש והיצע .התוצאה הבלתי נמנעת של תפיסה זו היא
דיון זה איננו אמור להכריע בין הגישות השונות ,מכיוון שהחקלאות תצומצם באופן קיצוני וייוותרו רק הענפים הרווחיים.
שכולן נכונות בעיקרן .ייתכן שראוי שימשך המאבק העקרוני
