Page 5 - etmol_131
P. 5
דיזנגוף קורא את ״כתב המלכות״ של רחל בלומנפלד1931 , אגדתי .הכתר נוצר בסגנון ״בצלאל״ והיה עשוי פיליגראן,
משובץ באבני חן ,ועליו שני לוחות־הברית ומגן דוד,
ישראל הרב קוק .באסיפה בבית־הכנסת במאה־שערים מדליון בצורת לב ,דוכיפתים המסמלים מלכות ,איילות,
התקבלה שורת החלטות ,שהודיעה כי חל איסור מטעם
רבני ירושלים ורבני ארץ־ישראל כולה על בחירת מלכת פרחי רהטה ופעמונים.
יופי .מכתב ברוח זו נשלח אל דיזנגוף .במכתב התשובה טקס קבלת־הפנים בעיריה היה מרשים במיוחד .הכיכר
שלו לחוגים הדתיים הודיע דיזנגוף כי השנה לא יקבל את ובית העיריה קושטו ולבשו חג ,גג הבניין הואר בתאורה
מיוחדת; ״מגאפון״ )רמקול( הוצב על גג אחד הבתים
פני המלכה כפי שנהג בעבר. בסביבה כדי שהקהל הרב יוכל להאזין לנאומו של ראש
המובס העיקרי בפרשה היה אגדתי ,שנאלץ לפרסם, העיריה .המלכה הגיעה בלווית אגדתי ,בראש שיירת
כנראה לפי בקשת דיזנגוף ,הודעה לעתונות על ביטול מכוניות ,אופנועים וגמלים לצלילי נגינתה של תזמורת
בחירת מלכת הפורים בהווה ובעתיד ,ואמנם בנשף המשטרה .הטקס נפתח בלשכת ראש העיריה ונמשך
ההקדמה המסורתי ,שנערך בפברואר 1930באולם במרפסת ,לעיני קהל רב שמילא את הכיכר ואת רחוב
מוגרבי ,לא נבחרה מלכה .אבל בכל זאת ,בנשף הקדנבל ביאליק .דיזנגוף הדגיש בנאומו שהמלכה ״איננה רק מלכת
עצמו ,בחצות הלילה ,הופיעה באולם מלכה — אשה העיר תל־אביב אלא של א p־ישראל כולה״ .לנשף הקרנבל
בלתי מזוהה יושבת על כיסא מלכות שנעלמה מיד .לקהל נישאה המלכה ,לבושה בגדי מלכות וכתר מלכות לראשה,
חולק פתשגן דמוי מגילה ,פרי עטו של אגדתי ,המגולל באפיריון שהוצב על במה .אחרי כן עברה המלכה בלווית
בסגנון תנ״כי מליצי את הפרשה כולה ומבטא את נחישות אגדתי בכל אולמות הנשף .חנה פולני הובילה גם את מסע
כותבו להמשיך ולהחזיק במנהג בחירת המלכה על אף
הקרנבל וההמונים קיבלוה בתרועות ותשואות.
האיסור של הרבנים. לאחר חגיגות הפורים של שנת 1929התעורר ויכוח
בינואר 1931חזר אגדתי על מנהגו וקיים נשף הקדמה, ציבורי סביב בחירתה של אסתר המלכה .פתחו בו שני
שבו לא נבחרה מלכה .אולם למרות שבאופן רשמי לא סופרים ידועים — אז״ר )אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ(
נבחרה מלכה יצאה בליל הפתיחה של נשף הפורים תהלוכת ואביגדור המאירי ,שייצגו שתי גישות שונות .במאמר,
אסתר המלכה לעבר בית העיריה שם נמסרה מחאה על שפירסם אז״ר בעיתון ״דבר״ ,הוא יצא חוצץ נגד רעיון
הביטול הרשמי של בחירת מלכה ובכל זאת הופיעה מלכה הכתרת המלכה בעיקר בשל הנימוק ,כי אסתר מן המגילה
נבחרת ,שנבחרה כנראה על־ידי אגדתי ,רחל בלומנפלד היתה דמות חסרת חשיבות ,ובלשונו — ״בחורה יתומה
שלבשה שמלה בוכרית ,ענודה תכשיטים מזרחיים שנכבשה למלך טפש ומנוול שמאסף נשים לאין ספור
ואירופיים ,ולרגליה נעליים לא מצוחצחות המרמזות על להתעלל בהן״ .והוא מוסיף :״הכזונה יעשה את אחותנו?
הכנתה החפוזה לקראת האירוע .על ראשה הונח הכתר, רבונו של עולם ,אל נא נצטרך לנסים שכאלה .רחם על
שבו הוכתרה בעבר חנה פולני .ראש העיר דיזנגוף נראה בנות ישראל ולא תמסרנה לחגי ושעשועי הנבלים״.
שגם הוא לא רווה נחת מכך שנאלץ לבטל את הבחירה במאמר אחר ב״דבר״ ביקר אז״ר קשות את אופי החגיגות,
וקיבל את המלכה ״שלא נבחרה״ בלשכתו וזו מסרה לו את שבהן מצא בטלנות ,תפלות ,חוסר דעת וחוסר טעם,
״פתשגן הכתב״ ודיזנגוף קרא אותו באוזני הנוכחים. המנוגדים לאידיאל עבודת הבניין של ארץ־ישראל :״שני
המעמד הונצח במצלמתו של אברהם סוסקין .״פתשגן הפכים נפגשו בזמן אחד בימי הפורים תרפ״ט בתל־אביב:
הכתב״ קרא לאזרחי תל־אביב להשיב את המנהג המסורתי מצד אחד המון בטלנים ממלאים את הרחובות ולפניהם
של בחירת מלכת פודים לקדמותו .גם בנשף הקרנבל באותה עוברות שתי אסתר המלכה ,אחת ספרדית-אשכנזית ואחת
תימנית ,מקושטות בקישוטי הבל צעקניים עם תזמורת
שנה לא ויתר אגדתי על הופעת המלכה בחצות. גדולה וצורמת אזניים ורבבות אנשים עומדים ונלחצים
אולם מאז לא נבחרה יותר מלכה לפורים ,נשפי הקרנבל ואינם יודעים בעצמם לתת חשבון לנפשם מהו כל הענין
ומסע העדלידע — כפי שנקרא אחר־כך החג — נמשכו
הריק התפל הזה?״.
עוד מספר שנים ,אבל ללא מלכה. דעה מנוגדת הביע אביגדור המאירי במאמר ״שלטון
הזקנה״ ,שנכלל בחבורת שיצאה לקראת חג פורים .לדבריו,
״לכל העולם כולו נאה הוא הצחוק ונאים הם מעשי
הנערות .רק לנו אסורים הם בהנאה ...כל ארצות תבל
מוצאות אפשרות ,גם היתר ,להשתובב קצת באספורט,
בהתחרויות מכות בוקס ובבחירת מלכת יופי ...ואצלנו —
אסור לבחור אסתר המלכה .יען כי הזקנה מוצאת נמוקים
אובייקטיבים לשנאתה את הנעורים...״
למרות הביקורת נשאר דיזנגוף איתן בדעתו שלא לבטל
את המנהג ואף נתן חסורתו לאירועי פורים השונים.
הדתיים נגד
בינואר 1930החלו ההכנות לנשף ההקדמה המסורתי של
אגדתי באולם החדש והמפואר של ״אופרה מוגרבי״ .כמה
ימים לאחר פרסום המודעות על בחירת המלכה ,החלו
להישמע תגובות החוגים הדתיים בתל־אביב ובירושלים.
מכתבים חריפים בגנות התופעה נשלחו למאיר דיזנגוף
מטעם הרבנים הראשיים של תל־אביב והרב הראשי לארץ־