Page 12 - ETMOL 40
P. 12
אתו עגלה ״אמריקאית״ חזקה )מאלה שעשויות היו למסעות עלינו לדעת כמה עובדות נשכחות וגם כאלו שלא היו
ללא דרכים ב״מערב הפרוע״( והעמיד אותה להסעת נוסעים ידועות בזמנן.
בין שתי הערים .אחריו הלכו כמה אפנדים מעשירי ירושלים
וכן הגרמנים־הטמפלרים שבאו אז להתיישב בארץ .כן רכש הקדמונים שאילפו את הסוסים והפרדים לגרור כלי רכב,
עגלה כזו אחד האמריקאים היחידים שנשארו בארץ לאחר לא הכירו את מבנה גופם ותכונותיהם והכניסו את ראשם
נסיון ההתיישבות האמריקאית ליד יפו שנכשל ,והמתייש בעול ,כמו את השוורים זמן רב לפניהם )לחרישה ולגרירת
בים חזרו לארצות-הברית .דמי הנסיעה בהתחלה היו גבו עגלות(; אולם סוס או פרד אינם מושכים בעורפם כמו
הים מאוד 20 :פרנק לאיש ,והעגלה הראשונה הלכה בכל השור ,כי אם בחזה .ובכך שראשם של הסוסים והפרדים
כיוון רק פעם אחת בשבוע .אם התקלקלה העגלה ,נשבר בה הוכנסו בעול נגרמו תקלות רציניות לגופם ולמחזור הדם
קפיץ דרך משל ,לא היה מי שיתקן אותה וחדלו להשתמש וכושר הגרירה שלהם נפגם .רק המונגולים )בסוף ימי
בה )כך קרה לעגלתו של האמריקאי( .דמי הנסיעה היו הביניים( הכניסו לשימוש את הרתמה המקובלת כיום ואז
יקרים כמעט שבעתיים מאשר רכיבה על גבי חמור .במשך גדל באירופה השימוש בעגלה .במאה ה״ 18הופיעה עגלת־
הזמן הוכנסו לשימוש מיגוון של כלי-רכב והמחירים ירדו, הנוסעים .בארץ לא פותחה העגלה עד סוף המאה ה* 19מפני
תנאי הדרכים הקשות שגרמו להוצאות רבות להחזקת
בייחוד עם הפעלת קו מסילת הברזל בין יפו וירושלים. עגלה .לאחר שנוריד את משקל העגלה עצמה ניתן היה
נוסף לעגלות פשוטות שנדחקו מהשימוש במשך הזמן להעמיס עליה )לפי מבנה השטח וטיב הדרך( לא יותר
ושימשו רק כ״רכב מילואים״ בעונת הצליינות ,הופיעה מ־ 250-200קילוגרם בגרירת סוס אחד .העגלה היתה יקרה
כרכרה אירופית )״פיאקר״ או ״פאטץ״ ובשמה הערבי ועלתה יותר מסוס או פרד .היא היתה גם שבירה בתנאים
״חנטור״( נוחה ויפה יחסית ,להובלת נוסעים .היא היתה של דרך־ללא׳דרך בין סלעים ובהרים ושוקעת בחול ובבוץ
הדליז׳נס מ״קר׳ תל־אביב יפו במישור .ועל-כן ,כדאי היה יותר לרכוש שלושה פרדים או
סוסים ,הנושאים על גבם 450קילוגרם מאשר להוביל את
דופנית וסוס אחד משך בה ובה מושב לשני אנשים בלבד.
בשנות השמונים הוכנס סוג חדש של רכב שהיה מקובל המטען בעגלה הרתומה לשני סוסים.
באירופה לנסיעות למרחקים גדולים ועם פיתוח מסילות להסעת אנשים למרחקים גדולים ,בייחוד דרך המדבר,
הברזל שימש כשירות נסיעה פנים עירוני .היה זה הדילי- כמו למשל למצרים ועוד יותר למסע היבשתי הרחוק ביותר
שערכו אז תושבי הארץ ,העליה לרגל -החג׳ -למכה,
ז׳נם .במקורות העבריים נקרא -״עגלת תמיד״. שימשו רק גמלים .מי שלא היה יכול לרכב ,כמו למשל
מקורו של השם דיליז׳נס הוא צרפתי ומשמעותו מהיר או חולים ,קשישים ,תשושים ,נשים וילדים -התקינו להם
זריז .הדיליז׳נס שימש זמן רב להסעה ציבורית .היו לו סלים )בייחוד לילדים שהובלו על גבי חמורים( או תיבות
צורות שונות .באנגליה דרך משל ,היה בנוי ככרכרה גדולה לישיבה או שכיבה למחצה משני צדי הפרד .ומי שלא הסכין
וסגורה הרתומה לארבעה סוסים .אולם בארצות פחות לרכיבה מעין זו ,או שכיסו איפשר לו צורה יותר נוחה של
מפותחות ופחות עשירות היו הדיליז׳נסים פשוטים ופחות מסע ,הזמין אפיריון ,״עגלה״ בלי גלגלים ,הנישאת על שני
נוחים .הדגם הפשוט ביותר היה עשוי ממלבן של עץ על גבי פרדים -מעין אלונקה מחופה כשליצולים הקדמיים רתום
ארבעה גלגלים .במרכזו של המלבן ולכל אורכו היה קרש, פרד ראשון וליצולים האחוריים -הפרד השני .ולמי שגם
ששימש משענת לנוסעים שישבו בשתי שורות ,כל שורה ״נסיעה״ כזו היתה קשה מדי ,יכול היה במחיר רב להזמין
מצד האחר של המשענת .בזמן הנסיעה היו רגליהם של סבלים שהיו נושאים אותו באפיריון ,כשלמרחקים גדולים
הנוסעים קרובות לדרך וקלטו אבק ,חול ובוץ .במשוכללים נדרש לפעמים ״מנין״ סבלים ,שהתחלפו בנשיאת האפיריון.
שבדיליז׳נסים היו מחוברים בין צירי הגלגלים קרשים
ששימשו הדום לרגלי הנוסעים .מעל ארבעה עמודים שבק הכרכרות מופיעות
צות הדיליז׳נם שמו חיפוי בד נגד להט קרני השמש או נגד
הגשם .טיפוס הדיליז׳נס השכיח ביותר בארץ היה רכב והנה חלו שינויים בעולם הגדול וגם בארץ .לאחר הפסקה
מחופה על ארבעה גלגלים שעולים עליו מאחור דרך שתי של יותר מאלף שנים נסלל שוב כביש בארץ ,אמנם רע
מדרגות זעירות ,המגיעות רק עד גובה המקביל לצירי מאוד ,בין יפו לירושלים )ב .(1869-אחד מגבירי ירושלים
הגלגלים האחוריים .בפנים היו שני ספסלים ,כל אחד צמוד באותם ימים הסוחר בן ציון ליאון נסע לאלכסנדריה והביא
לדופן הרכב ,כך שהנוםעים לא ישבו זה אל זה בגבם ,כמו
בדליז׳נם הפשוט .המעבר בין השורות נועד לחפצים.
12
