Page 127 - ירושלים: גיליון רפואי
P. 127
להחלמה אך הוא שקוע עד צוואר בחולי .כך מתפקדת ירושלים ,מבחינות רבות ,גם כתפאורה
עתיקה לחוליים החדשים של הציונות.
תחושה זו עולה יותר מכל מן הקריאה ב’תמול שלשום’ ,רומן המפתח של עגנון .הרומן מספר כידוע
את סיפורו של יצחק קומר ,שהגיע לארץ ישראל במטרה להפוך ל’אדם חדש’ ולציוני מן המניין אך
כושל בכך ,בין היתר בשל משיכתו העזה לירושלים .בסופו של דבר נושא יצחק קומר לאשה את
שפרה ,בתו של רב ממאה שערים .בחירה זו מסמלת אולי יותר מכול את תשוקתו אל העולם הישן
שהותיר מאחוריו .והנה ,דווקא ברגע זה נופל יצחק קומר קורבן למחלת הכלבת ,שבה נדבק כתוצאה
מנשיכתו של הכלב בלק .הכלבת ,המחליפה את הקדחת הרווחת ברבים מסיפורי התקופה ,הופכת
משמעותית ברומן בעיקר מפני שהיא מובילה למותו של יצחק .אבל מוות זה מהווה גאולה עבור
ירושלים כולה ,הסובלת מבצורת וממחלות אינספור ,באופן המעלה על הדעת את המגפה שפקדה
את תביי ב’אדיפוס המלך’ .כך מתאר עגנון את ירושלים החולה בפרק שכותרתו ‘על המחלות’:
“החג עבר ועברה כל שמחה .הקדחת שדרכה לילך ולהזיק ברוב ימות השנה מזיקה והולכת .אין
בית אשר אין שם חולה .עליה ניתווספה מחלת האינפלואנצא .ולשני החלאים הרעים שירושלים
רגילה בהם ניתווספה מחלת דלקת קרום המוח [ ]...יש מן הרופאים שאומרים שהחולי בא מן
המים הרעים ,שבאותו פרק כלו המים מן הבורות ולא נשתיירו אלא מים מרופשים .ויש מן הרופאים
שאומרים שהרפש והחלאה שבעיר מביאים את המחלה .ויש מן הרופאים שאומרים שהטלית
והשטריימיל מביאים עמהם את המחלה .מוטלים הם בבית החולה על מטת החולה ,ובשבת אדם
הולך לבית הכנסת ,מוציא את החיידקים הרעים מרשות היחיד לרשות הרבים .מוסיף עליהם
המקווה [ ]...מוסיף על כל הטעמים הללו ,העניות [ ]...הפחד מתגבר והולך .רופא אחד אומר ,המצב
מסוכן .וחברו מוסיף ואומר ,איום ונורא .והדברים מטילים אימה אפילו על בריאים .וכל מי שהיכולת
בידו מוכן ליטול את בני ביתו ולצאת מן העיר [ ]...פרנסי העיר ומנהיגיה עושים כל מה שבידם,
מתייעצים לשכור בית בשביל החולים ,וקוראים כל שני וחמישי לצום ולתפילה ולהשתטח על
הקברים ולחפש חטאים [ ]...וקונטריסים חדשים עם חרמים ישנים על בתי הספר שקורין שקאל”ס
נדפסים והולכים ,ויחידים מדביקים על דלתותיהם שמירות וסגולות ,וכבר העמידו חופה של יתום
ויתומה על הר הזיתים ,כדי לעצור את המגפה ]...[ .הפועל הצעיר שאינו מניח שום מעשה ממעשי
היישוב שאינו מבקרו כתב דברים באותו עניין .יש עזי פנים בירושלים שאומרים שאין כאן מגפה
ולא כלום ,אלא דרכם של תחלואי הארץ שבאים בכל שנה והורגים כמה נפשות ,וכן אשתקד חלו
מאתיים איש ושלושים מהם מתו ,אלא שקצת רבנים ומנהלים עשו את כל הרעש הזה ,כדי לעורר
רחמים בלב נדיבי ישראל שבחוצה לארץ שישלחו להם מעות14”.
מותו של יצחק קומר ,החולה שהופך למעין מוקצה מחמת מיאוס ,גורם בראש ובראשונה לקצה
של הבצורת ולהשתחררות מן המגפה .פסקת הסיום המפורסמת של הרומן מציגה את ירושלים
באור אחר לחלוטין ,כעיר חדשה שנגאלה מייסוריה ומשפיעה מטובה על העולם כולו“ :לבסוף
פסקו הגשמים ונתפזרו העבים וזרחה החמה .וכשיצאנו לחוץ ראינו שהאדמה משחקת בציציה
ובפרחיה .ומקצה הארץ ועד קצותה באו רועים ועדריהם [ ]...ושמחה גדולה היתה בעולם” 15.בשורת
הבריאות המתחדשת יוצאת דווקא מירושלים החולה והדוויה ,והתנועה בין חולי לבריאות שבה
וחוזרת חלילה.
ירושלים של חולי בראי הספרות העברית החדשה ■ 125
