Page 125 - ירושלים: גיליון רפואי
P. 125
על מחלות קשות אחרות 8.אך מעבר לבסיס ההיסטורי החוץ-ספרותי ,דומה כי הבחירה לתאר את
ירושלים כעיר חולה דווקא על רקע התחייה הציונית והספרות העברית שנכתבה בעקבותיה טומנת
בחובה משמעות סמלית לא מבוטלת .מעניין לגלות כי בשיח הציוני על אודות בניית הארץ ובריאתו
של אדם חדש ציוני ,עובד אדמה ,המתגורר במושבות חקלאיות ובקבוצות של חלוצים צעירים ,מוסיפה
ירושלים למלא את תפקידה של הגלות .היא מגלמת את חזרתו של ‘המודחק הגלותי’ אל המרחב
הארצישראלי בדרכים שונות ,בין היתר בהיותה עיר בעלת מוקד דתי-אמוני על רקע אידיאולוגיה
ציונית המתהדרת בחילוניות ,אך לא פחות מכך ,ואולי בהתאמה — בתיאוריה כעיר חולה וכמוקד של
חוליים גופניים ונפשיים בארץ שתושביה החדשים מבקשים להתנער מחוליי העבר הגלותיים ולהבריא.
המטאפורה של החלמה והבראה שבה וחוזרת בשיח הציוני .היא מבטאת את החתירה לשינוי ערכים
מוחלט ,שיבטל בצורות שונות את הקשר העתיק שבין היהודים למחלה ,כאשר עצם כינונה של ישות
לאומית חדשה וגוף לאומי במרחב של ארץ ישראל מחייבים גם גוף פרטי בריא ונטול חוליים ונפש
רעננה ונטולת פגימות ,שכמו ייוולדו מחדש 9.כך ,לעומת הגולה הנתפסת כמקורו של החולי וכמקום
התרחשותו ,ארץ ישראל היא תחומה של הבריאות.
על רקע ההקשר האידיאולוגי הזה מגלמת ירושלים מצב מתמשך של חולי שאין לו תקומה .ככזו היא
נתפסת כמסמן המרכזי של הגלותיות ,וזאת בראש ובראשונה לעומת צורות ההתיישבות החדשות
דוגמת הקבוצות ,המושבות ,ולא פחות מכך לעומת יפו ובהמשך לעומת תל אביב ,המסמלת קיום
חדש ובריא בעוד ירושלים נותרת נגועה ללא אפשרות מרפא .התחושה הזו בולטת במיוחד בספרות
של התקופה הנדונה ,משום שברבים מן הרומנים הגדולים שלה ירושלים היא אתר התרחשות
מרכזי 10.בכמה מן הרומנים הללו מתוארת ירושלים כעיר השקועה עד צוואר במגפות ובמחלות,
אם כאלה הנוגעות למרחב חברתי ולאומי גדול ואם מחלותיהם של יחידים .התהייה הגדולה היא
מדוע מגיעות המחלות לירושלים ואיך אפשר לחיות בצלן .באחד המונולוגים העוסקים בשאלה זו
ברומן ‘בין מים למים’ של י”ח ברנר נחשפות למעשה כל מצוקותיה של העיר:
“ארץ של משוגעים ושל תחלואים [ ]...מילא שיחסרו דגים לשבת [ ]...אבל עכשיו צרה חדשה :דגים
לא וגם בשר לא .והכל באשמת המחלה .השם ירחם ,סכנת נפשות ,נופלים כזבובים — כה תזכה
לראות בביאת הגואל .אומרים ,שהעניים המחזרים על הפתחים — הם המפיצים את כל המחלות
בכל העיר .כלום יש מספר להעניים? [ ]...אבל מילא ,עכשיו הודבקו מודעות מגדולי העיר ,לבלי
לאכול בשר-בקר — כי מזה כל המחלה ]...[ ...היא ,שינה הינדה ,אינה רבנית ,אבל זה מה שהיא
אומרת :מהחכמים כל המחלה והצרות11”.
מן הבחינה הזו ,יש בקיום הירושלמי הספרותי לא רק זיקה לעבר הלאומי הגלותי ה’חולה’ אלא
גם ביקורת לא מבוטלת על החזון הציוני ועל תשוקת ההחלמה והבריאה מחדש הגלומה בו .דומה
שירושלים מגלמת את אותו גוף שאי אפשר להשתחרר ממנו — דווקא אותה עיר שאליה נישאו אלפי
שנים העיניים בציפייה ,מושאה של הכמיהה העזה לארץ ישראל ,מגלמת מבחינות רבות את חוסר
האפשרות להיגאל מחדש בנוסח הציוני .אולי הטענה העולה מכך היא שכדי לחיות בארץ ישראל
לאורך זמן יש להמשיך ולהתקיים מתוך זיקה ל’נוסח ירושלים’ ,ולא באמצעות הקיום הציוני שאינו
אלא ‘שכול וכישלון’ .ירושלים היא מרחב עתיק ונצחי ,וכאלה הן גם מחלותיה הנצחיות .על שלשלת
הדורות של החולי מעיד למשל הקטע הבא מתוך הרומן ‘שכול וכישלון’ של י”ח ברנר:
ירושלים של חולי בראי הספרות העברית החדשה ■ 123
