Page 123 - ירושלים: גיליון רפואי
P. 123
ירושלים של חולי
בראי הספרות העברית החדשה
מעין הראל
‘עד עולם’ ,סיפורו החידתי של ש”י עגנון 1,מתאר את המלומד עדיאל עמזה ,החוקר את קורותיה
של העיר גומלידתא — עיר עתיקה ,בעלת היסטוריה מפוארת ,שנחרבה בקרב .מי שהצילו את ספר
תולדותיה של גומלידתא היו דווקא מצורעים .עמזה ,שעמל במשך שנים על כתיבת ספר המשחזר את
קורות העיר שחרבה ,מגלה בדרך מקרה כי ספר התולדות הנעלם מצוי בבית המצורעים ,השוכן כפי
הנראה בירושלים 2.בסופו של הסיפור הוא בוחר להיכנס אל בית מצורעים ולבוא בין חוליו כדי לזכות
לחזות בספר ,אך סופו ש”לא הניח את עבודתו ולא זז ממקומו וישב שם עד עולם” (עמ’ של”ד).
‘עד עולם’ זכה לניסיונות פירוש רבים ,שבמרכזם התהייה מה מייצגים שני המרחבים המרכזיים
הנזכרים בסיפור ,העיר גומלידתא ובית המצורעים .דומני כי משני המרחבים הללו עולה ,גם אם
לא באופן מפורש ,הרמז לירושלים הן כמקום ממשי והן כתחום סמלי .גומלידתא החרבה עשויה
להיות גלגול אפשרי של ירושלים הקדומה 3,שהדרך היחידה לגאול את זכרה היא באמצעות סיפור
המצוי דווקא במרחב המחלה המאיים מכול — זה של בית המצורעים .הצרעת ,המחלה העתיקה
שפעמים רבות נתפסה כעונש על חטא 4,מתוארת בסיפור על שתי פניה :מצד אחד כמבטאת חטא,
ניוון וזוהמה מוסרית ,ומצד שני כמעין מתת-אל מנחמת המעניקה גאולה ,מעבר אל עולם של אמת
והשתחררות מכבלי הגוף.
אפשר לטעון כי ייצוגה הכפול של הצרעת הוא מבחינות רבות גם ייצוגה של העיר ירושלים בספרות
לאורך הדורות — עיר האבלה על חורבנה ושקועה בעליבות ובניוון ,ובה בעת מוקד נצחי של קדושה
וגאולה .מתח זה קשור כמובן גם לזיקה ההדוקה שבין המרחב של ירושלים לבין חולי (שהצרעת היא
רק גילוי אחד שלו) ,ולאופן שבו משמשת ירושלים לאורך השנים תפאורה לדמויות רבות המעורערות
בגופן ובנפשן .זיהוי זה הופך להיות משמעותי יותר בספרות שנכתבה בשני העשורים הראשונים
של המאה העשרים ועל אודותם ,מה שמקובל לזהות במחקר הספרות העברית כ’ספרות העלייה
השנייה’5.
החל מסוף המאה התשע עשרה מופיעים בטקסטים בדיוניים ותיעודיים תיאורים של ירושלים כעיר
חולה וכמשכנם של חולים .תיאורים אלה מלווים לעתים קרובות באכזבה עזה מן הפער שבין האופן
שבו היא מצטיירת בדמיון הלאומי — עיר שהיא משוש תבל ,נדירה ביופיה ,בפארה ובקדושתה —
ירושלים של חולי בראי הספרות העברית החדשה ■ 121
