Page 26 - ירושלים: גיליון רפואי
P. 26

‫חרס‪ .‬יותר ממחציתן נכתבו בניב ארמי יהודי‪ ,‬והיתר בסורית ובמנדעית‪ .‬ההשבעות מיועדות לשדים‬
‫שונים ומכוונות להרחיקם מן הבית ומיושביו‪ 14.‬חלק מנוסחי ההשבעה מזכירים את שמו של שלמה‬
‫המלך‪ ,‬ובייחוד את טבעת החותם שלו‪ 15.‬דוגמה אחרת היא קמע כסף מהמאה השנייה או השלישית‬
‫לסה”נ‪ ,‬שנתגלה באירביד שבעבר הירדן‪ .‬בקמע נזכרת ‘עזקתה דשלמה’‪ ,‬כלומר הטבעת של‬
‫שלמה‪ 16.‬במצרים נתגלו מאות קטעי פפירוס ביוונית ושרידים של ספרי מאגיה שכללו הוראות‬
‫לכשפים‪ ,‬נוסחי לחשים וקמעות‪ .‬בפפירוס מאגי מן המאה השלישית לסה”נ “עבור אחוזי השדים”‬
‫מופיעה ההשבעה‪“ :‬אני משביע אותך בחותם אשר הניח שלמה על לשונו של ירמיהו‪ ,‬והוא דיבר”‪17.‬‬
‫כך גם בקמע כסף דו‪-‬לשוני‪ ,‬ביוונית ובארמית‪ ,‬גם הוא מהמאה השלישית לסה”נ‪ ,‬שנתגלה באל‪-‬‬

      ‫עמארנה ועליו הכיתוב ‘עזקת חתמת דשלמה מלכה’ — ‘טבעת החותם של שלמה המלך’‪18.‬‬

‫עד כה התפרסמו כשישים קמעות מארץ ישראל ומסביבתה‪ ,‬בעיקר השבעות בארמית וביוונית‬
‫החרותות בלוחיות מתכת מרוקעות‪ .‬מלבד הקמעות שבגניזה הקהירית נתגלו מאות קטעים מספרי‬
‫מאגיה ובהם הוראות למומחה לכישוף‪ :‬איזו פעולה מאגית יש לעשות‪ ,‬מה ללחוש ומה לכתוב בקמע‪.‬‬
‫ההשבעות נועדו בראש ובראשונה לרפא את האדם ממחלות שעלולים לגרום לו רוחות‪ ,‬מזיקים‪,‬‬
‫שדים ועין רעה‪ ,‬וכן לזכותו באהבה ובנשיאת חן בעיני הזולת‪ .‬ריפוי ממחלות נעשה בדרך כלל על‬
‫ידי גירוש רוחות רעות‪ ,‬שדים ועין הרע‪ .‬בקמעות היהודיים‪ ,‬הן מארץ ישראל והן מבבל‪ ,‬מצוטטים‬
‫תדיר פסוקים מהמקרא‪ .‬נפוצים ביותר הם הפסוקים המופיעים בקריאת שמע על המיטה‪ ,‬שהיא‬
‫תפילה המעוגנת במאגיה‪ .‬עמם נמנים‪ ,‬בין השאר‪‘ ,‬שמע ישראל’ (דברים ו‪ ,‬ד‪-‬ט); ‘יושב בסתר‬
‫עליון’ (תהילים צא‪ ,‬א); ‘הנה מיטתו ֶש ִלשלמה’ (שיר השירים ג‪ ,‬ז‪-‬ח); ‘יברכך ה’ וישמרך’ (במדבר‬
‫ו‪ ,‬כד‪-‬כו)‪ .‬בקמעות שומרוניים קדומים — בעיקר תליונים וטבעות מברונזה — מילים ספורות סימלו‬
‫את הפסוק כולו‪ .‬נפוצים במיוחד הם הכיתובים ‘קומה יהוה’; ‘יהוה גיבור’; ‘יהוה אחד’; ‘יהוה שמו’;‬

                                                                  ‫‘(כי אני) יהוה רפאך’‪ ,‬ועוד‪19.‬‬

‫לא רק שמו של שלמה שימש בקמעות לגירוש שדים‪ ,‬אלא אף דמותו‪ 20.‬היא מופיעה כמוטיב על‬
‫גבי לוחות חותם‪ ,‬על מדליונים בתוך צמידים‪ ,‬ובעיקר בתליוני קמעות מהתקופה הרומית‪-‬הביזנטית‬
‫(מאות שישית ושביעית לסה”נ)‪ ,‬שנתגלו באתרים רבים באגן המזרחי של הים התיכון‪ ,‬במצרים‪ ,‬ביוון‬
‫ובאסיה הקטנה‪ .‬ניכר כי הפריטים עוצבו בהשראה יהודית מובהקת‪ .‬שלמה מוצג כפרש הרוכב על‬
‫סוס ורוכן קדימה כדי להרוג בחניתו דמות נשית השרועה על הקרקע למרגלותיו ומרימה את ידיה‬
‫בתנועת התגוננות‪ .‬לצדה של הדמות כתוב שמו של שלמה ביוונית (‪ .)Cολοµών‬מצדם השני של‬
‫הקמעות מופיעות מילים‪ ,‬גם הן ביוונית‪ ,‬אך תוכנן שונה מממצא לממצא‪ .‬לצד המוטיב הזה שולבו‬
‫מוטיבים מאגיים יהודיים בוואריאציות שונות‪ ,‬כמו למשל שם האל (‪‘ ,Ἰαὼ‬יהו’)‪ ,‬כינויו (‪,Cαβαὼθ‬‬
‫‘צבאות’) ושמות המלאכים ‪ — Μιχαήλ, Γαβριήλ, Οὺριήλ‬מיכאל‪ ,‬גבריאל ואוריאל (ראו עמ’‬
‫‪ .)138 ,23‬בקמעות הביזנטיים נוספה לעתים גם דמות פנתר או אריה שואג‪ .‬מוטיב הפרש אומץ‬
‫באופן טבעי בתיאורים הנוצריים בדמות הקדוש המכניע אויב דמוני‪ .‬דמותו של שלמה נתפסה בעיני‬
‫הנוצרים כמסמלת את דמותו של ישו‪ :‬בברית החדשה מתואר ישו כשולט בשדים וברוחות ומרפא‬
‫חולים על ידי גירוש הרוחות המזיקות‪ ,‬וכאשר הוא עוסק בריפוי הוא מכונה ‘בן דוד’‪ .‬ככלל‪ ,‬בכתבים‬
‫הסינופטיים של הברית החדשה שימש הכינוי ‘בן דוד’ בעיקר כשמדובר בבקשה לגירוש או לריפוי‪21.‬‬
‫לדעת החוקרים‪ ,‬בעת ההיא קישר הציבור בין ישו לבין שלמה בן דוד הרודה בשדים‪ 22.‬לכן טבעי‬

                                               ‫לגמרי שדמותו של ישו תיראה על קמעות הגנה‪.‬‬

                                                                                          ‫‪24‬‬
   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31