Page 27 - ירושלים: גיליון רפואי

‫ל’קמעות שלמה’ היה במרוצת התקופות ההיסטוריות שימוש סינקרטיסטי‪ .‬דמותו של הפרש‬
‫המזוהה עם שלמה‪ ,‬הדוקר בחניתו שדה‪ ,‬משלבת בין אמונות דמונולוגיות ואגדות עממיות ומשקפת‬
‫במיוחד מסורת המתארת שדה‪-‬אישה הפוגעת בתינוקות ובנשים הרות‪ .‬הפרש זוהה כעבור זמן‬
‫גם עם הקדוש סיסיניוס מאנטיוכיה (‪ ,)St. Sisinnius‬שנודע כמגן על תינוקות שזה עתה נולדו מפני‬
‫אישה‪-‬שדה המבקשת להורגם‪ .‬סיסיניוס הוא המושיע מפניה והאחראי על לכידתה‪ .‬בשלב מאוחר‬
‫יותר זוהה הפרש עם גיאורגיוס הקדוש מקפדוקיה‪ ,‬הוא סנט ג’ורג’ (‪ .)St. George‬סנט ג’ורג’ הוא‬
‫הקדוש הפופולרי ביותר בעולם הנוצרי‪ ,‬ובמסורת האורתודוכסית הוא מייצג את ניצחון כוחות הצדק‬
‫והאמונה על כוחות הרשע וההרס‪ .‬בכנסיות יווניות‪-‬אורתודוכסיות רבות‪ ,‬בתבליט שמעל שער‬
‫הכנסייה‪ ,‬מתואר גיאורגיוס ההורג את הדרקון‪ .‬אחרי מסע הצלב השלישי הפיצו באירופה נושאי‬
‫הצלב את האגדה על ג’ורג’ שהרג את הדרקון‪ ,‬והוא נעשה פטרונה של אנגליה‪ .‬בבריטניה חוגגים‬

‫את חגו למן המאה השלוש עשרה‪23.‬‬

‫הׁ ֵשדה שבה נלחם הפרש ושדות אחרות‪ ,‬למשל ליליתו ולמשתו‪ ,‬מקורן במיתולוגיה המסופוטמית‬
‫וממנה חדרו למיתולוגיה היוונית‪ .‬במצרים הקופטית נקראת השדה הזו אלבסדריה (‪,)Alabasdria‬‬
‫ואילו בטקסטים ביזנטיים היא נקראת אביזו (‪ .)Abyzou‬יש לה גם שמות סודיים‪ ,‬שידיעתם מגנה‬
‫על הקורבן‪ .‬במסורת היהודית הׁ ֵשדה המזיקה לילדים ולנשים הרות היא לילית‪ ,‬והיא אף מוזכרת‬

‫בלחשים ללידה‪24.‬‬

‫באתרים רבים נתגלו תליוני קמעות הנושאים את דמות הפרש ולצדה כתובת טיפוסית ביוונית‪:‬‬
‫‪ ,Εἶς θεός ὁ νικῶν τὰ κακά‬כלומר “אל אחד המנצח את הדברים הרעים [הרוע]”‪ .‬קמעות כאלה‬
‫התגלו בגוש חלב בגליל העליון‪ 25,‬בנהריה‪ 26,‬בעכו‪ 27,‬בקיסריה‪ 28,‬בבית שאן‪ 29,‬בבית לחם‪ 30‬ובירושלים‬
‫וסביבותיה (ראו עמ’ ‪ 31.)23‬קבוצה גדולה של תליוני קמעות פורסמה על ידי הארכיאולוג הפרנציסקני‬
‫בלארמינו באגאטי (‪ )Bagatti‬ומוצגת כעת במוזיאון ‘ההלקאה’ במנזר הפרנציסקני בירושלים‪ .‬לדברי‬
‫באגאטי‪ ,‬פולחנו של שלמה רווח בירושלים בעיקר במאות השלישית והרביעית לסה”נ‪ ,‬ולמעשה רק‬

‫בראשית המאה השביעית לסה”נ הוא הוחלף בפולחנו של הקדוש ג’ורג’ (‪32.)St. George‬‬

‫במנזר סנטה אנה הסמוך לשער האריות שבירושלים מוצג לוח חותם ממתכת (‪ 5.6X6.2‬ס”מ)‬
‫הממחיש את הזיקה המאלפת בין שלמה המלך כמרפא לבין שדים ומאפייניהם‪ .‬בצדו האחד של‬
‫הלוח מופיע המוטיב הקבוע של שלמה הפרש האוחז בחנית ומביס את הׁ ֵשדה הכורעת למרגלותיו‪,‬‬
‫שנודעה‪ ,‬כאמור לעיל‪ ,‬גם כמזיקה ופוגעת בנשים הרות (ראו עמ’ ‪ .)137‬בצדו השני של הלוח המסוגנן‬
‫מתואר הביקור שערכה מרים‪ ,‬אם ישו‪ ,‬אצל אלישבע‪ ,‬בת דודתה ואם יוחנן המטביל‪ ,‬מיד לאחר‬
‫שבישר לה המלאך גבריאל כי הרתה לרוח הקודש וכי גם אלישבע בת דודתה הרה (שם)‪ .‬פשטותה‬
‫של התמונה‪ ,‬שבה מתוארת מרים עומדת ומברכת את אלישבע היושבת‪ ,‬מצביעה‪ ,‬לדעת פרדריק‬
‫מאנס (‪ ,)Manns‬על כך שהמקור היחיד של האמן שרקע את לוח החותם היה הסיפור האוונגליוני‪,‬‬

‫כפי שמובא בלוקס נז‪33.44—39 ,‬‬

‫בקמעות מעשה ידי אדם באות לידי ביטוי אמונות עממיות רבות המצביעות על עולם המושגים של‬
‫יוצריהם ושל המשתמשים בהם — פאגאנים‪ ,‬יהודים‪ ,‬נוצרים או שומרונים‪ 34.‬לא רק פשוטי העם אלא גם‬

‫רבים מבני השכבה המשכילה‪ ,‬המלומדים ויראי השמים נעזרו במעשי כישוף‪ ,‬בלחשים ובקמעות‪.‬‬

‫שלמה המלך כמרפא ■ ‪25‬‬