Page 32 - ירושלים: גיליון רפואי
P. 32
מסתבר כי החיבור המקורי כלל רק את פסוקים א—טו ואת מחציתו השנייה של פסוק כה; המגפה
אכן נמשכה “עד עת מועד” ,היינו שלושה ימים ,ואז נעתר ה’ לארץ ונעצרה המגפה .בתוך סיפור
מקורי זה שולבו פסוקים טז—כה — סיפור מעשה ההתקדשות במקום שבו י ִיבָּנה המקדש בירושלים,
ובניין המזבח שם.
סיפור זה חולק כמה קווי דמיון עם מעשה דוד ובת שבע (שמ”ב יב) ,שם לקח לו דוד לאישה את
בת שבע אשת אוריה החיתי .בשני הסיפורים נעשה שימוש בשורשים חר”ה וחט”א .השורש חר”ה,
המציין כאן את כעסו של ה’ על ישראל (שמ”ב כד ,א“ :ויוסף אף ה’ לחרות בישראל”) ,מופיע
בסיפור דוד ובת שבע כביטוי לכעסו של דוד על העשיר שגזל את כבשת הרש ,ובעצם כעסו כלפי
עצמו“ :ויחר אף דוד באיש מאד( ”...יב ,ה) .כאשר מגלה דוד כי הוא עצמו החוטא הוא אומר לנתן:
“חטאתי לה’” (יב ,יג) ,וגם בסיפור המפקד הוא אומר“ :חטאתי מאד אשר עשיתי” (כד ,י) .כשם שה’
נושא לעוונו במעשה בת שבע — “גם ה’ העביר חטאתך לא תמות” (יב ,יג) — כך מבקש דוד גם כאן:
“העבר נא את עון עבדך” (כד ,י) .סיפור המגפה בא בסמיכות לרשימת גיבורי דוד המובאת בפרק
כג ,רשימה המסתיימת באזכורו של אוריה החיתי (כג ,לט); מכאן מסתבר כי כעסו של ה’ על דוד
בעקבות מעשה בת שבע אשת אוריה הוא שגרם לכעסו המתמשך על ישראל3.
הקשר בין סיפור המגפה ובין מעשה דוד ובת שבע מעורר את השאלה מדוע כעס ה’ על ישראל ולא
על דוד ,כאמור בפתיחת הסיפור .ניתן לשער כי גרסתו המקורית של הפסוק הפותח ,קודם ששולב
בסיפור עניין התקדשות ירושלים ,אכן הייתה “ויוסף אף ה’ לחרות בדוד ויסת את דוד בעם” ,ורק
עם שילובו של יסוד חדש בסיפור ושינוי מגמתו — להצביע על נס התקדשותה של ירושלים — שונה
הכתוב הפותח אותו 4.היסוד החדש הזה בסיפור ,המבקש לספר בהתקדשות ירושלים ,מגלה דמיון
גם לשלושה סיפורים מקראיים העוסקים ברכישת נחלות בארץ ישראל :סיפור מערת המכפלה
שקנה אברהם בחברון (בראשית כג ,א—כ) ,חלקת השדה שקנה יעקב בשכם (שם לג ,יח—כ) וקניית
שומרון בידי עמרי מלך ישראל (מל”א טז ,כד) .כל הסיפורים סובבים סביב ערים שהיו בשלב זה או
אחר ערי בירה .חברון הייתה בירתו הראשונה של דוד כשמלך על יהודה ,שכם — בירתו הראשונה
של ירבעם בן נבט ,ושומרון הפכה לבירת הממלכה בימי בית עומרי5.
בעל דברי הימים ,הכותב בימי שיבת ציון ,הטיל בסיפור המגפה כמה שינויים בהתאם לעולם
אמונותיו ודעותיו .הסיפור בדברי הימים פותח ואומר כי “ויעמד שטן על ישראל ויסת את דויד למנות
את ישראל” (דה”א כא ,א) .כלומר לא חטאו של עם ישראל הוא שגרם ,ולא ה’ הוא המסית את דוד
בעם ,אלא השטן שמוענק לו כאן תפקיד דומה לזה שניתן לו בסיפור המסגרת לספר איוב ,ללמד
קטגוריה ולנסות את דוד.
הבדל דרמטי נוסף בין הסיפור בספר שמואל לבין עיבודו בדברי הימים מצוי בהצגתו של המלאך.
ספר שמואל אינו מפרט מה ראה דוד ,ומציין רק “בראתו את המלאך המכה בעם” (שמ”ב כד ,יז).
לעומת זאת ,בעל דברי הימים מספר“ :וישא דוד את עיניו וירא את מלאך ה’ עמד בין הארץ ובין
השמים וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלם” (דה”א כא ,טז) .תיאור זה של המלאך מזכיר תיאורי
מלאכים אחרים ,למשל בסיפור אתונו של בלעם“ :ויגל ה’ את עיני בלעם וירא את מלאך ה’ נצב
בדרך וחרבו שלפה בידו” (במדבר כב ,לא) וגם במפגשו של יהושע עם שר צבא ה’“ :ויהי בהיות
30
