Page 56 - ירושלים: גיליון רפואי
P. 56
את המילה ‘מצורע’ וראו בה עונש על הוצאת שם רע (ראו לדוגמה מדרש ויקרא רבה) .אך במקרא
הצרעת היא עונשם המובהק של אלה שאינם מכירים בכפיפותם לגבוה מהם .כך במקרה מרים
ואהרן אחיה ,המדברים סרה במשה ומתיימרים להיות בעלי סמכות נבואית השווה לשלו“ :הרק אך
במשה דבר ה’ ,הלא גם בנו דבר” (במדבר יב ,ב) ,ולפיכך מרים נענשת בצרעת .כך גם במקרה גיחזי
נער אלישע ,שאינו מקבל על עצמו את עול סמכותו של הנביא ומבקש להערים עליו .הוא נדבק
בצרעת נעמן ,ואילו נעמן — גאוותו סרה ממנו והוא נרפא מחוליו (מל”ב ה ,כז).
כאשר ה’ מטיל על משה את שליחותו חושש משה שהעם לא יקבל את מרותו .כדי להבטיח שהעם
יישמע לו ,מצייד אותו ה’ באות הצרעת (שמות ד ,ו—ז) .בעל דברי הימים ,המגלה עניין מיוחד בבית
המקדש שבירושלים ובכהונה המשרתת בו ,מספר כי עוזיה הגאוותן לא הכיר בסמכות הכהנים
וביקש לנהוג ככהן“ :וכחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה’ אלהיו ויבא אל היכל ה’ להקטיר על
מזבח הקטרת” (דה”ב כו ,טז) .הכהנים מנסים להניא את המלך מכוונתו“ :ויבא אחריו עזריהו הכהן
ועמו כהנים לה’ שמונים בני חיל .ויעמדו על עזיהו המלך ויאמרו לו לא לך עזיהו להקטיר לה’ ,כי
לכהנים בני אהרן המקדשים להקטיר .צא מן המקדש כי מעלת ולא לך לכבוד מה’ אלהים” (שם,
יז—יח) .אך הם נכשלים ,ועונשו של המלך אינו מאחר לבוא“ :ויזעף עזיהו ובידו מקטרת להקטיר,
ובזעפו עם הכהנים והצרעת זרחה במצחו לפני הכהנים בבית ה’ מעל למזבח הקטרת .ויפן אליו
עזריהו כהן הראש וכל הכהנים והנה הוא מצרע במצחו ,ויבהילוהו משם ,וגם הוא נדחף לצאת כי
נגעו ה’” (שם ,יט—כ) .הכתובים הבאים (פסוקים כא—כג) מביאים מספר מלכים את המידע על ישיבתו
בבית החפשית ,על מותו ועל קבורתו11.
אם נס הצרעת של עוזיה הוא עונש ,נס שלילי ,הרי סיפור הריפוי של המלך חזקיהו הוא נס חיובי.
סיפור חוליו והחלמתו של המלך חזקיהו מופיע הן בספר מלכים הן בישעיה ,ואף נרמז בדברי הימים.
במלכים מסופר על מחלת המלך ובשורתו המרה של הנביא ישעיהו“ :בימים ההם חלה חזקיהו
למות ,ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה’ צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה”
(מל”ב כ ,א—ב) .בעקבות תפילת המלך (שם ,ב—ג) חוזר בו אלוהים מכוונתו ,שב ושולח את נביאו
ובפיו הבטחה“ :כה אמר ה’ אלהי דוד אביך ,שמעתי את תפלתך ראיתי את דמעתך הנני רפא לך,
ביום השלישי תעלה בית ה’ והספתי על ימיך חמש עשרה שנה” (שם ,ה—ו).
ההבטחה האלוהית מלווה בריפוי נסי על ידי הנביא“ :ויאמר ישעיהו קחו דבלת תאנים ,ויקחו וישימו
על השחין ויחי” (שם ,ז) .אולם דברים אלה עומדים בסתירה לפסוק הבא“ :ויאמר חזקיהו אל ישעיהו
מה אות כי ירפא ה’ לי ועליתי ביום השלישי בית ה’” (שם ,ח) .כלומר ,כאן ההנחה היא שחזקיהו עודנו
חולה ,בניגוד לכתוב בפסוק ז“ :ו ַיחי” .מכאן נובעת הסברה כי פסוק ז הוסף לטקסט בשלב מאוחר.
הסתירה הזו בין שני הפסוקים אינה קיימת בגרסותיהם השונות במקצת של תרגום השבעים
והתרגום הסורי (הפשיטתא)“ :ויאמר ישעיהו קחו דבלת תאנים וישימו על השחין ו ְיחי” .על פי אופן
הניקוד בגרסה זו ,ישעיהו אך ציווה על הסגולה העשויה לרפא את המלך ,אולם מצוותו טרם הוצאה
אל הפועל .דומה שנוסחתם של התרגומים נועדה להתמודד עם הגרסה הקשה שבנוסח המסורה,
והיא מתבססת על הנוסח העברי שבגרסת ישעיה לח ,כא“ :ויאמר ישעיהו ישאו דבלת תאנים וימרחו
על השחין ויחי” .בנוסח הזה ,ברור שהדברים הם מצוותו של ישעיהו ,ולא התבצעו עדיין.
54
