Page 59 - ירושלים: גיליון רפואי
P. 59
סיפור ריפויו של המלך ַא ְּב ָגר
אמה מעיין-פנר
אַ ְבּגָר ,מלך ֵא ֵד ָסה במאה הראשונה לספירה ,לקה במחלה קשה .שמועה הגיעה אליו בדבר מחולל
נפלאות שנמצא בירושלים ושמו ישוע הנוצרי .מיד שיגר אליו שליח שיפציר בו לבוא לאדסה ולרפאו.
היות שישוע לא יכול היה להיענות לבקשתו של המלך ,הוא רחץ את פניו ומחה אותם באריג ,וזה
שימר את תווי פניו .את האריג מסר לשליח .כשהמלך התבונן באריג — החלים מיד ממחלתו.
הסיפור על אודות אבגר ונס ההחלמה שאירע לו הופיע לראשונה במאה הרביעית בכתביו של
אוסביוס ( ,)Historia Ecclesiastica, I.13המזכיר את האגרות שהחליפו ביניהם המלך וישוע .במכתבו
מבטיח ישוע הנוצרי למלך כי ישלח אליו אחד מתלמידיו להביא לו החלמה ממצוקתו .אולם הדיוקן
מוזכר לראשונה רק במאה החמישית ,בדוקטרינת אדאי ( )Doctrina Addaiהסורית .מקור זה מציין
כי הדיוקן של ישוע שהחזיר למלך את בריאותו צויר בידי אנאניאס ,שליחו של המלך .אף שהדיוקן
הפך מיד למקור הערצה ,לא הוא שהביא להחלמתו של אבגר; במקורות המוקדמים נרפא המלך
על ידי תדיאוס ,אחד מתלמידיו של ישוע ,שנשלח בשמו לאחר שישוע עלה לשמים.
מקורות מאוחרים יותר קבעו שפרשת דיוקנו של ישוע מעידה על נס ולא על מעשה ידי אדם .בבואו
לתאר את המצור על אדסה שהתרחש בשנת ,554מספר אוו ָגְריּוס שהעיר ניצלה הודות לנס שחולל
הדיוקן ,מעשה האל ,שנשלח למלך אבגר לפני שנים רבות ( .)Historia Ecclesiastica, IV.27אמינותו
של המידע הזה שנויה במחלוקת .יש הסבורים כי רעיון הדיוקן שנוצר ללא התערבות יד אדם מקורו
במאה השישית ,שכן סיפורים על דיוקנאות דומים הופיעו באותה תקופה .אחרים משערים שסיפור
הדיוקן הוכנס לכתובים המקוריים כחלק מפולמוס אנטי-איקונוקלסטי 1.במאה השמינית נקשר
הסיפור על נס ההחלמה של אבגר לגרסה שלפיה הדיוקן הוטבע באריג בידי ישוע עצמו ,שכן איש
לא יכול היה לשחזר את תווי דיוקנו השמימי.
מחד גיסא ,הדיוקן מאדסה נחשב גם לשריד קדוש וגם לאיקונין ,משום שהוא נוצר באמצעות
מגע ישיר עם פניו של ישוע והודות לכך שימר את תווי פניו האמתיים .מאידך גיסא ,היה זה
ישוע עצמו שיצר את חתימת פניו ,ובמעשה זה התיר ואפילו הורה לשעתק אותם בחומר .טענה
זו תמכה בתפיסה האיקונופילית לגבי מידת הלגיטימיות של איקונות 2.בוועידת ניקאה השנייה,
שהתקיימה בשנת 787לספירה ,הובא הדיוקן מאדסה כעדות חותכת לכוחם הנסי של האיקונות3.
סיפור ריפויו של המלך אבגר ■ 57