Page 12 - etmol_138
P. 12
מי אנו? ונתן לחוויה הקיומית הסבד ראשיתה של המאה העשרים בהתנגשות בין שתי זהויות
ומשמעות ,החורגים מן ה״כאן יהודיות ,שגם הן התפצלו לזהויות משנה :היהודי המסורתי
ועכשיו״ .ההשפעה המכרעת והיהודי המודרני .הופעתה של תנועה לאומית יהודית
שהיתה לאתוס של תנועת היתה מלווה בהופעתו של ״היהודי החדש״ .האתוס
העבודה על הזהות היישובית המנחה של ״היהודי החדש״ היה אתוס חילוני ,מהפכני,
הקולקטיבית באותם הימים עד קום המדינה היה הן שהיה מושתת על מעדכת עדכים חדשה ,על זיקה בין
ניכדת בכך שזדמים בציונות, היהודי לארץ מולדתו ההיסטורית ,על נורמות התנהגות
מאז נתפצלה זהות|! שהיו דחוקים מן התפיסות חדשות בין יהודים לבין עצמם ובין יהודים לגויים.
החברתיות ואף הפוליטיות ״שלילת הגלות״ היתה שלילת הזהות היהודית הישנה,
שלה ,אימצו אף הם תפיסות שהתגלמה בעיני מבקריה בחברה היהודית המסורתית
מאת א בדבר יתרון הערך של החלוץ־ ביחסי תלות של היהודי בלא־יהודי ,במעמד של נחיתות
בקרב החבדה הסובבת ,ובמכלול תכונות שאפיינו את
המתיישב־הלוחם ,וזיהו אותו היהודי ביחסו לעצמו ,לחברתו ,לסביבתו הפיסית ,וביחסו
בדמותו של חבד הפלמ״ח .התדבות נתנה את הגושפנקה לעולם הגדול .הציונות התיימרה לעצב זהות יהודית
שלה לזיהוי אינטואיטיבי זה על־ידי הצגת הקיבוצניק קולקטיבית חדשה ,וקראה תיגר על הזהות היהודית
ואורח החיים הקיבוצי ,ובמיוחד עדכי העבודה הפיסית הישנה .״היהודי החדש״ יכול היה להיות חחלוץ ,מי
ובחקלאות דווקא ,השוויון ,הפשטות ,ההסתפקות במועט, שהשליך מאחוריו מוסרות חברה ,בית ותרבות ובחר
המסירות לענייני הכלל ,כיצירה הנעלה ביותר של החבדה לעצמו אודחות חיים חדשות בארץ חדשה .הוא הסתמל
היישובית. בלבושו הפשוט ,בכובע הקסקט ,בהסתפקותו במועט,
בהקדשתו את חייו למען הטוב הקולקטיבי של האומה או
המהפך בשנות ה־50 המעמד ,או שניהם כאחד .הוא הצטיין בהתלהבותו,
בדבקותו החסידית ,שהתבטאה בעבודת הכבישים ,או
אם ״זהות קולקטיבית״ היא אחת המראות ,שבהן
משתקפת הדמות האידיאלית שבה חבדה מדמה לראות את בריקודי ההורה עמוק לתוך הלילה.
עצמה ,אזי מתבקשת השאלה ,מתי חדלה זהות קולקטיבית דרגה גבוהה יותד של ״היהודי החדש״ היה בן הארץ,
מסוימת לשקף את מערכת הנורמות והאתוס של החברה, היליד .ילדי הציונות לא היו צריכים לעבור מהפך נפשי
וכיצד אנו מבחינים בהפצעתה של זהות קולקטיבית וקיומי כדי להיות ״יהודים חדשים״ ,אלא נולדו אל תוך
המציאות הארצישדאלית וממנה גזדו את תכונות נפשם,
חדשה .לכאודה ,שינויים את מאווייהם ,את נודמות ההתנהגות שלהם ,את יחסם אל
דמוגדפיים אינם מחייבים סביבתם הפיסית והתרבותית ,את תובנת העולם הגדול.
שינויים בזהות :הלא לגביהם היתה יהדות הגולה זהות מיתולוגית רחוקה ולא
מלכתחילה מוסכם עלינו ידועה .אך הזהות הקולקטיבית שכנגדה השחיזו את זהותם
שהזהות הקולקטיבית אינה העצמית חיתה מצד אחד הזהות של הוריהם ,שרובם
משקפת מציאות ,אלא ערגה. התאפיינו באורח חיים זעיר בורגני וחסרו את המאפיינים
אבל אם השינויים הדמוגרפיים של היליד ,ומצד שני ,הזהות של העולים החדשים .אלה
מביאים עימם שינויים בתדבות, לא חוו את החוויות המעצבות שחוו בני ״דור בארץ״ ,לא
דאייה אחדת של העולם, ידעו להלך יחפים על חולות תל־אביב ,לטייל במדחבי
החברה ומערכת הזיקות של הארץ ללא מורא ופחד ,ולא להירתע מפני תגרה ועימות
היחיד לחברה ,אזי מן הסתם גופני ,לא שלטו בעברית במבטא הגרוני הצברי ,לא לבשו
תופיע גם זהות קולקטיבית מכנסיים קצדצרים ולא ידעו להתנהג בגסות החברמנית
חדשה .השינויים הגדולים האופיינית לדור הילידים .ככלל ,הזהות של ״דור באדץ״
בחבדה הישדאלית חתחוללו היתה תופעה דורית מובהקת ,שאיפיינה דוד מסוים בדגע
בשנות החמישים ,עם בואה היסטורי מסוים .״הצברים״ הטיפוסיים היו מיעוט קטן
של העלייה ההמונית .השינויים בקרב הנוער בארץ .רוב הנוער לבש בגדים אירופיים ,לא
התודעתיים ,שגורמים לשינוי התגייס לפלמ״ח או לבריגדה ,לא התכונן ללכת לקיבוץ,
בזהות הקולקטיבית ,באו אך לא ידע להשתמש בנשק ,וככל הידוע גם לא הכיר את
שנים רבות לאחר שהתרחשה מרחבי ארץ־ישראל .אך אלה המעטים שכן עשו זאת הם
המהפכה הדמוגרפית .שכן שקבעו את דגם דמותו האידיאלית של בן הארץ ,הם
תחילה ,כדרכם של מהגדים
בארץ חדשה ,התאמצו העולים שעיצבו את הזהות הקולקטיבית הארצישראלית.
לסגל לעצמם את הזהות הזהות הקולקטיבית של ״דור בארץ״ מצאה אפיקי ביטוי
הקולקטיבית המקומית .רק ספרותי ותרבותי ,שהעניקו לה משקל יתר ,אף מעבר
לאחר זמן ,כאשר עברו את להשפעה המכרעת שהיתה לה בעיצוב הדמות האידיאלית
שלב הקליטה ויסוריו ,התעוררו של ילדי הציונות .עם הזמן ,השאיפה לכונן זהות
לתבוע לעצמם ביטוי משלהם. המקושרת לטריטוריה ולתרבות מקומית יצרה את תופעת
אל מול הזהות של ״דור בארץ״ הכנעניות ,שהיתה הביטוי הקיצוני למגמות של ״דור
שהמשיכה להתקיים ,החלו
להסתמן זהויות משנה ,שלא בארץ״.
טענו לכתר ״הזהות הקולק־ היה קשד כמעט מובן מאליו בין הדמות האידיאלית של
הצבד לבין האתוס של תנועת העבודה .האתוס של תנועת
העבודה הוא שקבע את הערכים ,את המעדכת המוסדית,
12