Page 13 - etmol_138

‫ללא דמות אחת‬ ‫טיבית״‪ ,‬אלא ערערו על‬

‫הזהות הישראלית החדשה טרם זכתה בדמות האידיאלית‬ ‫בלעריות הרמות האיריאלית‪f r m T n tt,‬‬
‫שלה‪ .‬כיום אי־אפשר להצביע על מוקד אחד של זהות‪.‬‬
‫החברה הישראלית אינה מכירה עוד בקיומו של אתוס‬ ‫ותבעו להכיר בלגיטימיות של‬
‫המקובל על הכל‪ .‬השסע הפוליטי־החברתי והתרבותי הוא‬ ‫הוויות חיים וחוויות אחרות‪.‬‬
‫כה עמוק‪ ,‬שלא יכול להיווצר דימוי של דמות אידיאלית‪,‬‬ ‫מתי חרלנו לרבר על ״צברים״‬
‫שהכל יקבלו אותה ואת עולם הערכים והנורמות שהיא‬ ‫והתחלנו לרבר על ״ישראלים״?‬ ‫בר״ הדמות האידיאלית‪,‬‬
‫מייצגת‪ .‬האתוס של תנועת העבודה איבד את בכורתו בעיני‬ ‫מתי חרל ״ישראלצ׳יק״ של רוש‬
‫ציבורים רחבים‪ ,‬אך האלטרנטיבה הרוחנית היחידה‬ ‫להיות צעיר נצחי והחליט שהגיע‬ ‫ישראלי לדמויות ר מ ת‬
‫שהופיעה היתה האלטרנטיבה הדתית‪ ,‬וזו לא יכלה‬
‫להיות מקובלת אלא על חוגים מסוימים ומוגדרים‪ .‬ככל‬ ‫הזמן ללבוש מכנסיים ארוכים‬
‫שהחברה הישראלית מתקרבת באופיה ובנורמות‬ ‫ולוותר על כובע הטמבל? קשה‬
‫ההתנהגות שלה לחברות מערביות אחרות‪ ,‬כן מאבדים‬ ‫לאתר את הרגע שבו חל שינוי‬
‫נושאים שיש בהם משום ביטוי לזיקת הגומלין בין יחיד‬ ‫רב משמעות זה‪ .‬אבל ברור‬
‫וחברה את מרכזיותם‪ .‬הזהות הקולקטיבית מניחה שלויימים‬ ‫שמרכיבים אופייניים של הזהות ה״צברית״ הישנה‬
‫אינטרסים כלליים בחברה ומעניקה להם קדימות על אלה‬ ‫התמסמסו עם השנים‪ ,‬ובמקומם באו מרכיבים אחרים‪.‬‬
‫של הפרט‪ .‬הנטייה להתפרקות מן המחויבות לכלל‪ ,‬שהיא‬ ‫הילירים החרשים‪ ,‬הישראלים‪ ,‬לא אהבו ולא שנאו את‬
‫אחד מן המרכיבים של האתוס המערבי של סוף המאה‪,‬‬ ‫אותם הרברים שהיו חשובים לקורמיהם‪ .‬זכרון החיים בארץ‬
‫עומדת בניגוד למגמות המעודדות יצירת זהות קולקטיבית‪.‬‬ ‫ישראל המנרטורית לא היה משמעותי לגביהם‪ ,‬והם לא חוו‬
‫התרבות המערבית מבקשת עכשיו לדבר בשם הריבוי‪ :‬לא‬ ‫את השלטון הבריטי‪ .‬הריונות השוממות ושיירות הגמלים‬
‫להבליט את המשותף אלא דווקא את השונה; לא את‬ ‫המובילות זיפזיף לבניין לא היו חלק מנוף מולרתם‪.‬‬
‫המאחד‪ ,‬אלא את המפריד‪ .‬לפיכך‪ ,‬זהות קולקטיבית קשה‬ ‫הישראלי החרש לא התייחס באותה קנאות אוהבת למרחבי‬
‫לה שתיצמח‪ .‬המשמעות המעשית של עובדה זו היא‬ ‫הארץ כמו קורמו‪ .‬גילוי ארץ ישראל לא היה לגביו חוויה‬
‫שזהויות המשנה בחברה הישראלית זוכות בקדימות של‬ ‫מעצבת‪ .‬הסלידה מן החברה הבורגנית הישנה והצבועה‪,‬‬
‫נאמנות על פני הזהות הקולקטיבית‪ ,‬שאופיה נתעמעם וכוח‬ ‫ואימוץ הליכות הפשטות והישירות‪ ,‬מאפיינים מהפכניים‬
‫אלה איבדו את החריפות שלהם‪ ,‬קהו‪ ,‬אם לא נעלמו כליל‪.‬‬
‫משיכתה נחלש‪.‬‬ ‫האיבה ל״גלותיות״ לא בערה עוד בעצמותיהם‪ .‬העימותים‬
‫הזהות הקולקטיבית קשורה קשר אמיץ אל הזיכרון‬ ‫עם עולם המהפכה לא הדירו שינה מעיניהם‪.‬‬
‫הקולקטיבי‪ ,‬הנגזר מתוך קונסנזוס תרבותי בין האומר‬
‫והשומע‪ ,‬ששניהם מבינים מושגים אלה באופן דומה מתוך‬ ‫מצד שני‪ ,‬אחד הנושאים‬
‫זיקתם לעולם משותף של אסוציאציות‪ .‬הזיכרון הקולקטיבי‬ ‫שנמצא מחוץ לדגם האידיאלי‬
‫הישראלי התפצל ל״שיחים״ רבים ומגוונים‪ ,‬בעקבות‬ ‫של ״דור בא ‪p‬״ ויש לו חשיבות‬
‫הזהות שנבקעה לזהויות משנה‪ .‬אין דומה העבר שזכור‬ ‫רבה בעיני הישראלים החדשים‪,‬‬
‫למי ששייכים ל״דור בארץ״ לעבר שזוכרים ניצולי שואה‪,‬‬ ‫הוא נושא השואה‪ .‬ההתמודדות‬
‫עולים מתימן או מעיראק‪ ,‬או ישראלים שגדלו בשנות‬ ‫עם הנוכחות הגוברת של‬
‫השבעים‪ .‬זכרונות של ציונים ואנטי־ציונים‪ ,‬זכרונות של‬ ‫השואה בחברה הישראלית‬
‫גברים וזכרונות של נשים‪ ,‬זכרונות של יהודים וזכרונות של‬ ‫כגורם מעצב תודעה‪ ,‬התבררה‬
‫פלסטינים‪ .‬כל זיכרון ושיכחה בצדו‪ ,‬שכן הזיכרון הוא שדה‬ ‫עם הזמן כאחת הסיבות‬
‫הקרב על הזהות; חלקו של מי גדול יותר במאבק להגשמת‬ ‫העיקריות באובדן הרלוונטיות‬
‫מטרות העל של החברה? עם מי הצדק ההיסטורי? מי‬ ‫של הזהות הילידית לחברה‬
‫הנפגע ומי הפוגע? מי הצדיק ומי הרשע? במאבק זה יש‬ ‫הישראלית‪ .‬בניגוד ל״צבר״‪,‬‬
‫לשיכחה תפקיד לא פחות חשוב מן הזיכרון‪ :‬לזכור רק מה‬ ‫שהשואה נמצאה בשולי‬
‫תודעתו ומילאה תפקיד צדדי‪,‬‬
‫שנוח‪ ,‬לשכוח את כל השאר‪.‬‬ ‫אם בכלל‪ ,‬בעיצוב דמותו‪,‬‬
‫יחסי הגומלין בין השיח ההיסטורי לבין השיח הציבורי‬ ‫הישראלי אינו חדל לעסוק‬
‫היו מובהקים במיוחד בעשור האחרון‪ .‬התמורות‬ ‫בשואה‪ .‬ההפנמה של חוויית‬
‫המהפכניות שחלו ביחסינו עם שכנינו ובמיוחד עם העם‬ ‫השואה אל תוך הזהות‬
‫הפלסטיני‪ ,‬עוררו מחדש את השאלה ״מי אני״‪ ,‬״מי‬ ‫הקולקטיבית הישראלית חייבה‬
‫אנחנו״‪ .‬המהות של הישראליות עלתה שוב על הפרק‪,‬‬ ‫התייחסות אחרת גם אל ניצולי‬
‫כסוגיה פתוחה‪ .‬כיום מתחרים חילונים ואדוקים‪ ,‬קנאי ארץ‬ ‫השואה‪ .‬היא גם הביאה‬
‫ישראל השלמה וחסידי ״שלום תמורת שטחים״‪ ,‬יהודים‬ ‫בעקבותיה התייחסות שונה אל‬
‫וערבים‪ ,‬על מקומם בזהות הישראלית ואין איש היודע מי‬ ‫האידיאולוגיה של ״שלילת‬
‫יגבר ומה תהיה המהות והזהות של ישראל במאה העשרים‬ ‫הגלות״‪ ,‬אל ההיסטוריה‬
‫היהודית בגולה‪ ,‬אל ״היהודי‬
‫ואחת‪.‬‬ ‫הישן״‪ .‬במקביל‪ ,‬יוצאי ארצות‬
‫המזרח וצפון אפריקה החלו אף‬
‫לעיון נוסף‪ :‬יהודים חדשים‪ ,‬יהודים י שנים ‪ -‬א‪ .‬שפירא‪,‬‬ ‫הם לתבוע את הלגיטימיות של‬
‫אופקים הוצאת עם עובד‪.‬‬ ‫זהות ישראלית אחרת‪ ,‬לאו‬
‫דווקא זו המתקשרת לתרבות‬
‫‪13‬‬ ‫אירופה‪ ,‬לתהליכי המודרניזציה‪,‬‬
‫לחילון‪.‬‬