Page 10 - etmol_138
P. 10
צאתו של ספר הזוהר לאור הדפוס אבל הראו לו בחלום שאין הסיגופים העבודה .לביתו לא היה חוזר אלא
לראשונה בשנים ההן ,שנות שי״ח-־ מספיקים ולפיכך ״הלך ונסגר במצרים בערבי שבתות ולא היה מדבר עם בני
ש״כ ) .(1560-1558הרי כאן מעין רמז הישנה ששה שנים״ .כך מספרת ביתו אלא בלשון הקודש .במוצאי
ממרום ,שהנה הגיע זמנו של הדור האגדה על כניסתו של האר״י לפרדס שבתות היה חוזר למקום התבודדותו.
האחרון ,שמצווה לפרסם בו סודות את רובי לימודיו שם הקדיש כנראה
התורה ו״מצוה מן המובחר ,שיתעסקו הקבלה. לעיון בספר הזוהר ובתורת הנסתר
ברבים גדולים וקטנים״ בספר הזוהר בין אם יש אמת באגדה זו ובין אם
״שבזכות זה עתיד לבוא משיח ולא אין בה אמת ,על כל פנים רשאים אנו בכללה.
בזכות אחר״ .ושמא האמין האר״י לשער ,שכבר בשנים ההן ,שנות
כבר אז ,שנשמתו היא גילגול נשמתו נערותו ,עסק הרבה בתורת־הסוד והגה הספר המסתורי
של רשב״י — רבי שמעון בר יוחאי כנראה ימים ולילות בספר הזוהר,
— שיוחס לו חיבורו של ספר הזוהר. ספר־הספרים של הקבלה .הגרעין בשנות התבודדותו גמלה כנראה
ואפשר שאותה שעה שדרש לפי ההיסטורי של האגדה הוא בכך, בלבו ההכרה ,שמן השמים הועידוהו
המסופר ״עלית למרום שבית שבי״ שכנראח עיקר חכמתו של האר״י לתורת־הסוד ולה הוא קרוא ונבחר.
— שב״י ראשי תיבות"שמעון בן בתורת הח״ן לא מפי מורים וספרים האגדה כדרכה יודעת לספר לנו ,כיצד
יוחאי ,ניצנץ בו בלי משים ,כי שב״י באה לו ,אעפ״י שייתכן ,כאמור נמשך האר״י ונתפס לה לאותה חכמה
הוא גם ראשי תיבות של שמו במהופך למעלה ,שהרדב״ז היה רבו גם בנסתר, נסתרה .באחד הימים כאשר האר״י בא
ואולי הגה כבר בכמה ספרים בתורת־ כדרכו לבית־כנסת בקאהיר שהיה רגיל
— י׳צחק ב׳ן ש׳למה. הסוד בשעה שלמד אצל ר׳ בצלאל להתפלל בו ,ישב לידו אדם ,שהיה
אשכנזי ,שהיתה לו ספרייה גדולה. ממלמל ומתפלל מתוך ספר בכתיבת־
רשאים אנו לומר באופן כולל, שמא קרא כבר אז בכמה ספרי־קבלה יד .כשהציץ האר״י בכתב־היד ראה
שהידיעות שבידינו על שנות שבתו קדמונים כגון ספריו של הרמב״ן וכגון מיד שהוא מלא סודות עליונים .לאחר
של האר״י במצרים הן מועטות ביותר ספר ״ברית מנוחה״ ,המיוחס לר׳ התפילה פנה האר״י לאותו אדם ושאל
ואיננו יודעים אם כבר שם זכה לשם אברהם ב״ר יצחק מרמון ספרד אותו על אותו ספר ועל תוכנו .הלה
של אדם קדוש .כנראה שמע קול )גרנדה( ,שהאר״י העיד עליהם לאחר הודה לפניו ,שאין הוא יודע לקרוא
בנפשו לעלות לצפת ,גם משום שאו מכן ,שהם הספרים היחידים למן זמנם בספר שלפניו ובכלל אין הוא מבין
תה עיר שימשה כבר בימים ההם מרכז עד ימיו שלו ,שמכוונים לאמיתה של ואין הוא יודע לקרוא בלשון־הקודש
לתורת-הסוד וגם בגלל קרבתה למי- תורת־האמת .ואולי כבר הגיע אז מכיוון שהוא מן האנוסים .הוא אחז
רון ,מקום קברו של רבי שמעון בר לידיו ספר ״פרדס רמונים״ של ר׳ את הספר בידיו ועשה עצמו כקורא בו
יוחאי .ואולי ניבא לו ליבו ,שקרוב משה קורדובירו ,שנשלם בשנת ש״ח משום שבוש משאר המתפללים ,שהיו
קצו ויש למסור תורתו לתלמיד מובהק
או לחבורה של תלמידים ,כפי שמ ).(1548 מתפללים מתוך ספרים שבידיהם.
ספרת האגדה ש״נתגלה עליו אליהו ברם נראה ,שעיקר עיונו היה בספר האר״י הפציר בו למכור לו את
הנביא ז״ל וא״ל ]אמר לו[ כבר הגיע הזוהר .מסתבר ,שכבר בשנות בחרותו כתב־היד ,והיהודי האנוס הסכים לכך,
העת סמוך לפטירתך ועתה עלה לצפת היה כולו אכסטאזה ודבקות בעולמות לאחר שהאר״י הבטיח לו להשתדל
ושם תמצא חכם אחד ששמו מהר״ר עליונים ושרתה עליו רוח־הקודש. אצל חמיו המוכס ,שיוותר לו על
]מורנו הרב רבי[ ח׳ קליפרס )הוא ר׳ ולפיכך יש אמת בסיפורים על גילוי תשלום דמי־מכס לסחורה שעמד
חיים ויטאל( נר״ו ]נטריה רחמנא אליהו ,שזכה לו האר״י ועל עליית להביא למצרים .לאחר שהאר״י קנה
ופרקיה[ ,אותו תמשח תחתיך ,תסמוך נשמתו לישיבת תנאים ,פעם לישיבת ספר קבלה עלום־שם זה ,שלא היה
ידך עליו ומסור לו כל חכמתך כי הוא רשב״י ופעם לישיבת ר׳ עקיבא, ספר הזוהר ,היה הוגה בו תדיר וכן
ימלא מקומך ,וכל עצמותך לא באת ״לאיתדבקות רוחא ברוחא״ — הרי בספר הזוהר והתחיל לענות בצום
בעולם הזה אלא לתקן נשמתו של רבי עולם הזוהר היה עולמו ובימת הזוהר נפשו ולסגף עצמו בסיגופים קשים.
חיים כי היא נשמה יקרה״ ,ובשנת — בימת חייו .כנראה גרמה להת
ש״ל ) (1570לערך ,כשנתיים ומחצה עוררות מחודשת בנפשו של האר״י 10
לפני פטירתו ,עלה האר״י ממצרים
לצפת.
צפת כבר היתה באמצעה של המאה
הט״ז מרכז גדול לתורת הנגלה ולתו
רת הנסתר כאחת .ואם בתורת הנגלה
היתה יכולה להתחרות עמה פולין,
שחיו בה בתקופה ההיא המהרש״ל
והרמ״א ,המהרש״א והמהר״ם מלוב
לין ,הרי בתורת הנסתר שימשה צפת
כמרכז ,שממנו ינקו כל הגלויות כולן.
כמה טעמים גרמו לכך ,שהעיר,
שכמעט לא היה לה עבר ושם
בתולדותינו ,נעשתה מטרופולין של
ישראל .סיבות כלכליות ומדיניות גרמו
לשיגשוגה של צפת ולהעדפתה על
ירושלים .קרבתה של צפת למירון,
