Page 232 - מהפכניות בעל כורחן
P. 232

‫הקיבוץ הדתי‬

‫)חוץ ממחסן ומטבח(?'‪ 467,‬והטיל את 'האשם' על כתפי החברות‪ .‬צילה הודתה כי‬
‫הנשים לא שאפו למלא תפקידים מרכזיים בקבוצה‪ ,‬אך לטענתה הן ביקשו להיות‬
‫חלק ממעגל מקבלי ההחלטות‪' :‬לא עיקר דרישתנו הוא שבחורה תשב במזכירות‪ .‬רק‬
‫התחשבות יותר גדולה עם החברה בקבוצה ולהרוס את התהום וההבדלים בין בחור‬
‫ובחורה'‪ 468.‬נוסף על כך סברו החברות כי אין להטיל את האשמה על החברה בלבד‪:‬‬
‫'הנעשה די כדי להניע את החברה לפעילות? הניתן לה החינוך המספיק לקראת מילוי‬
‫התפקידים? התשובה תהיה בהכרח שלילית'‪ 469.‬מבחינה רשמית יכלו החברות לכהן‬

     ‫בכל התפקידים אך הקבוצות שידרו מסר כפול ולא תמיד ציפו למימוש השוויון‪.‬‬
‫קשה להעריך את מידת השמרנות של הקבוצות‪ .‬אחת החברות טענה כי רוב‬
‫הקבוצות הדתיות‪ ,‬בניגוד לקיבוץ הכללי‪ ,‬לא ראו באי‪-‬שילובה של החברה בעיה ולא‬
‫חתרו לפתרון‪ 470.‬אולם מעלוני קבוצת עלומים עולה מפורשות רצון החברים בשיתוף‬
‫החברות‪ .‬ייתכן כי העובדה שחברי קבוצה זו הגיעו מתנועת בני עקיבא השוויונית‬
‫השפיעה על כך‪ .‬אי‪-‬מעורבות הנשים בעשייה הציבורית‪ ,‬ופסיביות החברות הייתה‬
‫נחלת כל הקבוצות הדתיות‪ ,‬ולא ניתן להצביע על חברות שהוליכו שינויים בתחום זה‪.‬‬
‫אחדות כמו צילה מטירת צבי‪ ,‬הביעו מחאה בכתובים‪ .‬בודדות כמו חדוה פוטשמן‬

           ‫מקבוצת אברהם ולאה גלי מטירת צבי‪ ,‬הביעו עניין למלא תפקיד ציבורי‪.‬‬
‫מינוי נשים לתפקידי שררה הוא גם שאלה בעלת היבט הלכתי‪ ,‬אך בתקופה הנדונה‬
‫כמעט אין התייחסות לסוגיה זו מנקודת מבט הלכתית‪ .‬רק שנים אחר כך התפתח‬
‫בקיבוץ הדתי דיון הלכתי בשאלה זו‪ 471.‬נראה כי שותפותן‪ ,‬או ליתר דיוק אי‪-‬‬
‫שותפותן‪ ,‬של הנשים בתפקידים הציבוריים בקיבוץ נבעה מהמסורת של חלוקת‬
‫התפקידים המגדרית ולא מנימוקים הלכתיים‪ .‬משום כך‪ ,‬גם בקיבוצים הכלליים‪ ,‬שלא‬
‫ניהלו את חייהם על פי ההלכה‪ ,‬אנו עדים לתופעה דומה‪ .‬ייחודו של הקיבוץ הדתי‬

                                                                   ‫‪ 467‬גדליה )לעיל‪ ,‬הערה ‪.(92‬‬
                                                                   ‫‪ 468‬צילה )לעיל‪ ,‬הערה ‪.(101‬‬
                                                                   ‫‪ 469‬לאה )לעיל‪ ,‬הערה ‪.(439‬‬

                                                                                      ‫‪ 470‬שם‪.‬‬
‫‪ 471‬חברי קיבוץ חפץ חיים‪ ,‬שלא השתייך לזרם החברתי הנסקר בספר זה‪ ,‬פנו לרב משה אויערבך‬
‫ב‪ 1934-‬בשאלת זכות הבחירה לנשים למוסדות הציבור בקיבוץ ונענו כי במה שאינו נוגע‬
‫לאדמיניסטרציה אלא לעבודה מעשית‪ ,‬כגון ועדות הנוגעות למשק בית – יכולות הנשים להיות‬
‫בעלות זכות בחירה‪ ,‬אך את הייצוג כלפי חוץ יש להניח לגברים‪ .‬מזכירות הקיבוץ אמרה כי בנוגע‬
‫לבחירות למזכירות אין לחברות זכות בחירה אקטיבית או פסיבית‪ ,‬כלומר הן אינן יכולות לא‬
‫לבחור ולא להיבחר‪ .‬לחברות יש זכות בחירה למועצות ולוועדות והן יכולות גם לבחור וגם‬
‫להיבחר למוסדות אלה לאחר אישור האספה‪ .‬זכות הצבעה יש לחברות באופן בלתי מוגבל‪ ,‬ראו‬
‫י' אפרתי‪' ,‬חברות נשים בועד מקומי ביישוב שיתופי'‪ ,‬אויערבך‪ ,‬וייזר ועמנואל‪ ,‬הקיבוץ בהלכה‪,‬‬
‫עמ' ‪ ;285‬י' דברת‪' ,‬ברור הלכה בדבר מינוי נשים לתפקידי ציבור והשתתפותן בהצבעה באספה‬

                                                       ‫ביישוב השיתופי'‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.311-291‬‬

‫‪231‬‬
   227   228   229   230   231   232   233   234   235   236   237