Page 11 - etmol 69

‫שנות הרעה‬ ‫אני מעיזה לשער‪ ,‬שאכן‪ ,‬א‪.‬ד‪ .‬גורדון‬
‫הוא מחברם של טורי שיר אלה וזאת‪,‬‬
‫זכרונות ממלחמת העולם הראשונה בירושלים‬
‫בהסתמך על הנימוקים הבאים‪:‬‬
‫מאת צבי שרלין‬ ‫ידוע שא‪.‬ד‪ .‬גורדון נהג לצאת בשיר‬
‫ובריקודים‪ ,‬ואף לשיר ולפזם ניגונים‬
‫במלאת לי שבע וחצי שנים החלה מלחמת העולם‪-‬הראשונה וחלו בחיינו‬ ‫שהוא עצמו‪ ,‬כנראה‪ ,‬חיברם‪ .‬אמנם‪,‬‬
‫שינויים רבים לרעה‪ .‬הרעב פגע בנו והמצב הלך והידרדר‪ .‬באחד הימים המרים‬ ‫מרים זינגר‪ ,‬שהכירה אותו מדגניה‪,‬‬
‫האלה הוזהרנו כי אם ישאל מישהו על אבא‪ ,‬לענות‪ :‬לא יודעים‪ .‬האזהרה היתה‬ ‫העידה‪) ,‬בחוברת לבני הנעורים ״התג­‬
‫בעצם מיותרת‪ ,‬כי באמת לא ידענו היכן הוא נמצא והיכן הוא מסתתר‪ .‬נרמז לנו‪,‬‬ ‫לית״‪ ,‬הוצאת גורדוניה תש״ב‪ ,‬בתרגום‬
‫כי אבא נאלץ לברוח מהבית‪ ,‬לאחר שנודע לנו‪ ,‬כי מנדל׳ה המלשין שם עליו‬ ‫מיידיש של שמשון מלצר( כי‪ :‬״והוא‬
‫עין‪ ,‬כדי להלשין עליו במשטרה התורכית‪ ,‬כי למרות גילו הצעיר‪ ,‬לא התגייס‬ ‫שר בשירים‪ ,‬והשירים ההם אין מילים‬
‫לצבא התורכי‪ .‬את האיום הזה אפשר היה לבטל על‪-‬ידי מתן שוחד למלשין‬ ‫להם‪ ,‬אך צלילים חרישים‪ ,‬עליזים וגם‬
‫בסכום כסף מסוים‪ .‬אבל בבית‪ ,‬משלא נמצאה בו פרוטה עזחוקה‪ ,‬לא היה מקום‬ ‫נוגים‪ ,‬ורבים מהם חדשים ואיש ממנו‬
‫לחלום על סכום הכסף הנדרש‪ .‬לכן לא היתה ברירה לאבא‪ ,‬אלא לנסוע רחוק‬ ‫לא שמעם ולא ידעם מלבדו‪ ,‬כי הוא‬
‫אביהם ומלבו יצאו‪ .‬ונלמד מפיו לשירם‬
‫מירושלים‪ ,‬כדי להסתתר‪.‬‬ ‫כמוהו‪ ,‬חרש חרש ובאש עצורה״‪) .‬עמ׳‬
‫במרוצת הזמן נודע לנו שאבא נמלט ל״זכרון‪-‬יעקב״‪ .‬לאחר זמן די ממושך‪,‬‬
‫‪.(22‬‬
‫חזר אבא הביתה וזאת‪ ,‬לאחר שתדלנות רבה של כמה מעסקני הישוב הישן‪.‬‬ ‫ובביבליוגראפיה שלו ועליו שהוציא‬
‫לירושלים הגיעו חיילים גרמנים וגם להם היתה יד בדילדול מלאי המזון‬ ‫צוות בית גורדון בדגניה א׳‪ ,‬נרשמו רק‬
‫המועט שבעיר‪ .‬אני זוכר‪ ,‬כמה הפליאו אותנו החיילים הגרמנים בלבושם‬ ‫תווים לניגונו )מס׳ ‪ ,(1781‬אבל בעדו­‬
‫ההדור‪ ,‬כי רגילים היינו לראות את החיילים התורכים‪ ,‬שמלבושיהם היו קרועים‬ ‫יות ספרותיות אחרות‪ ,‬הוא מתואר גם‬
‫ובלואים‪ .‬עם בואם של אותם הגרמנים לירושלים‪ ,‬זכינו לחזות באחד מפלאי‬ ‫כמי ששר שירים עם מילים‪ .‬כגון‬
‫התבל ‪ -‬בפעם הראשונה ראינו מכוניות נוסעות‪ .‬עד להופעה זו לא נראתה‬ ‫בתיאורו של משה סמילנסקי בסיפורו‬
‫בירושלים עגלה נוסעת ללא סוסים‪ .‬זכור לי‪ ,‬כי גם הפקנו תועלת מאותם‬ ‫״הדסה״‪ ,‬הוא שר ביידיש‪ :‬״ארץ‪-‬‬
‫החיילים שבמכוניות‪ ,‬החיילים האלה היו זוללים תפוזים ובעברם ברחובות‬ ‫ישראל וועט נאך אונזער׳ס זיין!״ )ארץ‬
‫העיר‪ ,‬היו משליכים את הקליפות לרחוב‪ .‬אנו הילדים היינו אוספים את‬ ‫ישראל תהיה שלנו(‪ .‬וכך גם בתיאורים‬
‫הקליפות האלה‪ ,‬היינו מביאים אותן הביתה ושוטחים אותן על גבי מגש לייבוש‪.‬‬
‫נוספים‪.‬‬
‫אחרי התייבשותן שימשו קליפות אלו כתחליף לעלי‪-‬תה‪.‬‬ ‫הנימוק השני מסתמך על דרכו של‬
‫התמותה בעיר היתה רבה‪ ,‬הן מחוסר תזונה הן כתוצאה ממחלות שונות‪.‬‬ ‫מאיר וילקנסקי לדייק בכל הפרטים‬
‫יום‪-‬יום היינו שומעים את הכרוז)כמדומני ששמו היה ׳פרויקה׳( מכריז בקול‬ ‫בסיפוריו‪ ,‬ובכל פעם שהוא שם שיר‬
‫אדיר ורועם ביידיש‪ :‬״גייט צו די לוויה״ ‪ -‬לכו ללוויה! פלוני בן פלוני הלך‬ ‫בפי גיבוריו‪ ,‬הרי זה שיר מן הפולקלור‬
‫לעולמו או פלונית בת פלונית הלבה לעולמה‪ .‬באותו זמן לא היתה נהוגה‬ ‫האוטנטי של חבורת הפועלים שאותה‬
‫בירושלים הפצת הודעות לציבור על‪-‬ידי מודעות מודפסות ומודבקות על גבי‬
‫קירות או לוחות‪ .‬כל ההודעות לאירועים החשובים היו מופצות על‪-‬ידי כרוז‪,‬‬ ‫הוא מתאר‪ ,‬ולא פרי דמיונו הספרותי‪.‬‬
‫שהיה סובב והולך לכל שכונות העיר ושואג בקול רועם ביידיש‪ :‬מודיעים‬
‫לציבור שביום זה וזה בשעה זו וזו במקום מסויים זה יתקיים אירוע חשוב זה‪.‬‬ ‫״נעימה של גולדפאדף׳‬
‫הארועים על‪-‬פי‪-‬רוב היו דרשה של מגיד מפורסם או מכירה של חפצי ערך‪,‬‬
‫ונאמנה עלי גם דעתו של אליהו‬
‫וכדומה‪.‬‬ ‫הכהן‪ ,‬חוקר הזמר העברי‪ ,‬שכתב לי‪,‬‬
‫במרוצת הזמן בא האסון גם אל ביתנו‪ .‬אמנו שנחלשה מיום ליום‪ ,‬נפטרה‬ ‫בתשובה על שאלתי « )במכתבו מאייר‬
‫בליל שבת‪ ,‬אור ליום כ״א בתמוז תרע״ו‪ ,‬לאחר שהספיקה לברך על הנרות‪ .‬היא‬ ‫תשמ״ו( כי ״כנראה מדובר בפזמון‬
‫השאירה לאנחות את אבינו ואותנו‪ ,‬שלושה יתומים‪ .‬הייתי אז כבן תשע והוטל‬ ‫אזוטרי שהיה ידוע לחוגו הקרוב של‬
‫עלי הגורל המר להתייצב בבית‪-‬הכנסת‪ ,‬בתוך שורה ארוכה מאד של יתומים כדי‬ ‫גורדון‪ ,‬ולאלה שסבבו אותו״‪ .‬וכן הו­‬
‫סיף במכתבו זה‪ ,‬כי ״בפתק שהנחתי‬
‫לומר קדיש‪.‬‬ ‫ב‪ 2 .4 .1962-‬בכרך ׳העומר׳ שלי‪ ,‬מצא­‬
‫סבתא זלאטע‪ ,‬אמו של אבינו‪ ,‬נטשה את ביתה ועברה לגור אלינו יחד עם‬ ‫תי רשום כי הנעימה היא על פי שיר של‬
‫בתה כבת ‪ .15‬סבתא זו נטלה על עצמה את העול הכבד לדאוג ולספק לנו מזון‪,‬‬ ‫גולדפאדן‪ .‬אינני יודע על מה הסתמכתי‬
‫עד כמה שזה יעלה בידה‪ ,‬אך עם כל עמלה להאכילנו‪ ,‬שרר הרעג בביתנו ולא‬ ‫בדיוק באותה עת ומאז לא שבתי לזה״‪.‬‬
‫יתכן‪ ,‬שהשיר חובר על‪-‬ידי א‪.‬ד‪ .‬גור‪-‬‬
‫היינו יוצאים‪-‬מן‪-‬הכלל‪.‬‬ ‫דון ביידיש‪ ,‬ומאיר וילקנסקי‪ ,‬או אחר‬
‫במה חדשים אחרי מות אמנו חליתי בטיפוס‪ .‬מחלה זו פשטה אז בעיר והפילה‬ ‫תרגמו לצורך הסיפור‪ ,‬או לצורך אחר‬
‫חללים רבים‪ .‬סבל גברתן הרכיב אותי על כתפיו והביא אותי לבית‪-‬החולים‬ ‫לעברית‪ ,‬וכך הונצח בסיפורו ״הבחר״‪.‬‬
‫״ שערי צדק״‪ ,‬שם גילחה אחות‪-‬רחמניה את שער ראשי‪ ,‬כולל פיאותי הארוכות‪.‬‬ ‫אם יש מי מהקוראים היכול להוסיף‬
‫עשרים חודשים אחרי מות אמי נפטר גם אבי‪ ,‬בטרם מלאו לו ‪ 31‬שנה‪ .‬סיפרו‬ ‫פרטים על שיר זה‪ ,‬לאשר או להכחיש‬
‫לנו כי באותו הבוקר קם בהשכמה‪ ,‬ירד מהמיטה‪ ,‬התעטף בטלית‪ ,‬הניח תפילין‬ ‫את ״אבהותו״ של א‪.‬ד‪ .‬גורדון עליו‪,‬‬
‫ולהיזכר במנגינה שבה היה מושר אותו‬
‫ולקראת הצהריים גווע והלך לעולמו‪.‬‬ ‫שיר‪ ,‬היכן‪ ,‬על ידי מי ומתי‪ ,‬מתבקש‬
‫לאחר שנתייתמתי גם מאמי גם מאבי‪ ,‬פרש עלי דודי‪ ,‬אחיו של אבא‪ ,‬את‬
‫חסותו כדי להשגיח עלי בלימודים ובתפילות ומכיוון שהוא למד בישיבת ״עץ‬ ‫להודיע לי על כך‪.‬‬
‫חיים״ בעיר‪-‬העתיקה‪ ,‬בחצר חורבת רבי יהודה החסיד‪ ,‬העביר גם אותי מישיבת‬ ‫אם אמנם א‪.‬ד‪ .‬גורדון הוא מחבר‬
‫״מאה שערים״ אל ״עץ חיים״‪ .‬לאחר ‪ 8-9‬שעות לימודים הייתי חוזר הביתה‬ ‫השיר‪ ,‬הרי נוסף קו חדש לאישיותו‪,‬‬
‫ודודי היה דורש ממני‪ ,‬שאלך לבית‪-‬הכנסת הסמוך להמשיך בלימודים‪ .‬השנים‬ ‫וזמר חדש לאוצר הזמר העממי שהושר‬
‫בימי העליה‪-‬השניה על‪-‬ידי אנשיה‬
‫נראו ארוכות‪ ,‬ויום אחד הופיעו האנגלים‪ ,‬נגאלנו‪.‬‬
‫בשעת עבודתם‪.‬‬
‫‪11‬‬