Page 13 - etmol 69

‫ועוד‪ ,‬הצטבר סכום של ‪ 950,000‬רובל‪ .‬בסוף שנת ‪1918‬‬ ‫עם מעברם הגלוי ליהדות הם החלו להרגיש מיד את טעם‬
‫יצא טרסינקו שנית לאודיסה ומסר את הכסף לאוסישקין‪.‬‬ ‫האנטישמיות‪ .‬תושבי הכפר‪ ,‬שנהגו בהם סובלנות כל עוד‬
‫כעבור חודשים אחדים הודיע אוסישקין לקבוצה באטרדניה‪,‬‬ ‫היו נוצרים־סובוטניקים‪ ,‬שינו את יחסם והחלו להציק להם‬
‫כי הוא שכר עבורם אניה אך בגלל המהפיכה בוטלה‬
‫העיסקה‪ .‬האניה לא תוכל לקחתם וכל כספם ירד לטמיון‪.‬‬ ‫בקריאות ׳^ז׳יד״ ואף יידו בהם אבנים‪.‬‬
‫אוסישקין הביע בפניהם את בטחונו‪ ,‬כי יבוא יום והם בכל‬ ‫אותם ימים היו ימים של תמורות ברוסיה‪ .‬שלטון הצארים‬
‫התמוטט ותחתיו בא שלטון הסובייטים‪ .‬גם בכפר אטרדניה‬
‫זאת יגיעו לארץ״ישראל‪.‬‬ ‫חלו שינויים‪ .‬הגיעו אליו יהודים ועמהם ספרות עברית‬
‫ועתון בשם ״רסוויט״ )״השחר״( בעריכת זאב ז׳בוטינסקי‪.‬‬
‫כך נותרו המשפחות באטרדניה כפרם באווירה עוינת‪,‬‬ ‫היהודים החדעזים החלו ללמוד עברית ולתכנן את עלייתם‬
‫ללא בית ורכוש וללא כסף‪ .‬קרובים ומכרים נתנו להם מחסה‬ ‫לארץ־ישראל‪ .‬אליסוב הבטיח לסייע להם ואף לעלות אתם‬
‫זמני‪ .‬אך גם מהלומה זו לא הרפתה את ידיהם‪ .‬הם החליטו‬ ‫לציון‪ ,‬אך תקוותו נכזבה עד מהרה‪ .‬הקומוניסטים נכנסו‬
‫לא להתבסס מחדש בכפר‪ ,‬אלא לנסות בדרכים אחרות‬ ‫לכפר ועצרו שם ‪ 18‬איש באשמת קונטרבולוציה‪ .‬בין‬
‫העצורים היה גם אליסוב‪ .‬כל ה״‪ 18‬הוצאו להורג בירייה‪.‬‬
‫להגשים את שאיפתם העזה לעלות לארץ‪.‬‬
‫משא־ומתן עם אוסישקין‬
‫טלטולי דרכים‬
‫מותו של אליסוב לא הירפה את ידי הסובוטניקים‪ .‬דומה‪,‬‬
‫כאשר התברר להם‪ ,‬כי לא יוכלו להסתייע בגורמים‬ ‫כי אפילו גבר רצונם לעלות לארץ ישראל‪ .‬בחיפוש אחר‬
‫מהחוץ‪ ,‬החליטו לפעול בכוחות עצמם‪ .‬נודע להם‪ ,‬כי‬ ‫קשרים עם ציונים נוצר מגע ביניהם לבין מנחם אוסישקין‬
‫בטיפליס חי יהודי בשם ד״ר פיקין‪ ,‬המטפל בהגירת יהודים‬ ‫שישב אותה עת באודיסה וטיפל בגיוס כספים ובהעלאת‬
‫מברית‪-‬המועצות‪ .‬אנשי הקבוצה החליטו לפנות אליו‪ .‬שלו­‬ ‫יהודים לארץ־ישראל‪ .‬אחרי חליפת מכתבים בין קבוצת‬
‫שה צעירים יצאו לטיפלים כחיל‪-‬חלוץ‪ ,‬ובעקבותיהם יצאו‬ ‫הסובוטניקים לבין אוסישקין יצאה משלחת מאטרדניה‬
‫כל המשפחות על זקניהן‪ ,‬נשיהן וטפן‪ .‬בתחנת הרכבת‬ ‫לאודיסה ובראשה מנהיג הקבוצה פליפ טרסינקו‪ .‬הם נפג שו‬
‫נובנמיצקןה‪ ,‬הסמוכה לאטרדניה‪ ,‬הם שכרו קרון רכבת‪,‬‬ ‫עם אוסישקין והוא הציע להם‪ ,‬כי אלה הרוצים לעלות‬
‫העמיסו עליו את מטלטליהם המעטים ויצאו לדרך‪ .‬לרוע‬ ‫לארץ־ישראל ימכרו את רכושם בכפר ויבואו לאודיסה עם‬
‫מזלם נפטר ד״ר פיקין ימים אחדים לפני בוא שלושת‬ ‫כלי החקלאות שלהם‪ ,‬כדי שיוכלו לעבד את האדמה ב ארץ־‬
‫ישראל‪ .‬בכסף שיו שג ממכירת הרכוש הוא ישכור עבורם‬
‫הנציגים לטיפליס וכך שוב נכזבה תקוותם להיעזר בו‪.‬‬
‫באותה עת התרכזו יהודים רבים בבאטום‪ ,‬בתקווה להגיע‬ ‫אניה בה יפליגו לארץ־ישראל‪.‬‬
‫משם לארץ‪-‬ישראל‪ .‬אנשי קבוצת אטרדניה יצאו בקרון‬ ‫ואכן‪ ,‬תשע משפחות מכרו את רכושן כדי לממן את‬
‫הרכבת שלהם לבאטום‪ .‬בינתיים סגרו השלטונות‬ ‫נסיעתן לארץ ואלה הן‪ :‬ביסטרנקו‪ ,‬גריביניוק‪ ,‬טרסינקו‪,‬‬
‫הקומוניסטיים את הגבול ואסרו על יציאה מתחומי ברית‪-‬‬ ‫פי לין) שלו ש משפחות(‪ ,‬שרבקוב‪ ,‬סקוברצוב )שתי משפ­‬
‫המועצות‪ .‬המוני האנשים שהתרכזו בעיר זו נותרו ללא‬ ‫חות(‪ .‬ממכירת הרכוש‪ ,‬שכלל סוסים ופרות‪ ,‬גני עצי פרי‬
‫קיום וללא קורת־גג‪ .‬הנוסעים מאטרדניה הסתדרו בקושי‬
‫בעבודה והתפרנסו בדוחק‪ .‬בעיקר התקיימו ממכירת הרכוש‬ ‫גר ורעייתו ברפת‬
‫הדל שהביאו עמהם מהכפר‪ .‬כמקום מגורים שימשו להם ‪-‬‬
‫כמו לרבים אחרים ‪ -‬סככות תחנת הרכבת‪ .‬בתנאים קשים‪,‬‬
‫בצפיפות‪ ,‬ללא תנאי תברואה כלשהם‪ ,‬ובליכלוך רב חיו‬

‫האנשים שנה תמימה‪.‬‬
‫בבאטום קם ועד הגירה יהודי שהשיג דרכונים והיתרי‪-‬‬
‫יציאה‪ .‬הדבר היה כרוך בתשלום לא קטן וכמובן נהנו מכך‬
‫רק בעלי האמצעים שבקרב היהודים‪ .‬מאוחר יותר נעצרו‬
‫אנשי הועד על‪-‬ידי השלטונות הקומוניסטיים והוצאו להורג‪.‬‬
‫האשימו אותם‪ ,‬כי הם מבריחים רוסים ״לבנים״‪ ,‬הלוחמים‬

‫במהפיכה‪ ,‬מתחומי המדינה‪.‬‬
‫אנשים רבים‪ ,‬בהם העולים מאטרדניה‪ ,‬המשיכו לחיות‬
‫חיי סבל‪ ,‬ובינתיים פרצה גם בעיר מגפת קדחת צהובה‬
‫שהפילה חללים רבים‪ .‬גם תשע המשפחות מאטרדניה שלמו‬
‫״מס״ למגיפה ‪ 4 -‬מבני המשפחות מתו והובאו לקבורה‬

‫בבית־העלמין היהודי בבאטום‪.‬‬
‫אחרי מאמצים מרובים הצליחו המשפחות להשיג מקום‬
‫באניה שיצאה מבאטום לקושטא‪ .‬הם רשאים היו לקחת‬
‫עמהם רק את החפצים שיכלו לשאת בידיהם ואת כל השאר‬
‫נאלצו להשאיר על החוף‪ .‬כך הם עלו לאניה ‪ -‬״בוקובינה״‬
‫שמה ‪ -‬ובידיהם רק צרורות בגדים‪ .‬״בוקובינה״ היתה‬
‫מלאה מהגרים‪ ,‬בהם ‪ 300‬משפחות יהודיות‪ .‬כאשר הגיעה‬
‫האניה לקושטא התפזרו היהודים לארצות שונות‪ .‬אלה‬
‫שמגמת פניהם היתה ארץ‪-‬ישראל לא הורשו לרדת אל‬
‫החוף‪ .‬השלטונות התורכיים שיכנו אותם באניה רעועה‬
‫במפרץ‪ .‬כאשר זו לא החזיקה מעמד והיה חשש כי תטבע‪,‬‬
‫העבירו את היהודים לאניה רוסית גדולה‪ ,‬שעגנה במפרץ‬
‫ללא שימוש‪ .‬חצי שנה הוחזקו העולים באניה ולא ניתנה‬

‫להם רשות לרדת אל החוף‪.‬‬

‫לאחר השתדלויות מרובות של יהודים אזרחי תולכיה‪,‬‬
‫רוכזו כלואי הספינה בבית‪-‬עולים בקושטא‪ .‬ועדת הגירה של‬
‫יהודים ניסתה להשפיע על העולים‪ ,‬כי יוותרו על רצונם‬

‫‪13‬‬