Page 216 - מוחמד והיהודים מיכאל לקר
P. 216
214מיכאל לקר | מוחמד והיהודים
בני אל ַאוְס ממשיכים לקיים []...
ה" ֻמ ְא ִמנון" לא ינטשו בעל חוב מביניהם [שאינו זכאי לסיוע ,אלא יסייעו
לו] לפי מה שמקובל בעניין פדיון שבויים או כופר נפש
" ֻמ ְא ִמן" לא יכרות ברית עם בעל ברית של " ֻמ ְא ִמן" אחר על פניו של
ה" ֻמ ְא ִמן" האחר
ה" ֻמ ְא ִמנון" היראים את אללה הם נגד מי מהם שדורש כופר נפש מוגזם או
מבקש מתנת עושק ,או אשם בחטא ,בחריגה מגבולות המותר או בשחיתות
בין ה" ֻמ ְא ִמנון" .כולם יתאחדו נגדו אפילו אם הוא בנו של אחד מהם
" ֻמ ְא ִמן" לא יהרוג " ֻמ ְא ִמן" אחר כדי לנקום את דמו של כופר ולא יסייע
לכופר נגד " ֻמ ְא ִמן"
החסות של אללה היא אחת [ומוענקת על ידי ה" ֻמ ְא ִמנון" .לפיכך] הפחּות
מביניהם רשאי להעניק חסות שמחייבת את כולם
ה" ֻמ ְא ִמנון" הם בעלי ברית אלה עם אלה על פני האחרים
היהודים שיצטרפו אלינו כבני חסות יהיו זכאים לסיוע ולזכויות שוות.
הם לא ייעשקו ולא יסייעו [לאויבם] נגדם
השלום של ה" ֻמ ְא ִמנון" הוא אחד[ .לפיכך] " ֻמ ְא ִמן" לא יעשה שלום על
פני " ֻמ ְא ִמן" אחר בלחימה למען אללה אלא על יסוד שוויון וצדק ביניהם
יחידות פושטים שיֵצאו אתנו לפשיטה יחליפו זאת את זאת לסירוגין
ה" ֻמ ְא ִמנון" ינקמו איש את דם רעהו באופן שלם [כלומר ,לא יהרגו איש
פחּות תחת איש אציל] אם ימות איש מהם או ייפצע בלחימה למען אללה
ה" ֻמ ְא ִמנון" היראים את אללה ערבים ַלמימוש הטוב וההגון ביותר של
[ההסכם] הזה
משתף [עובד אלילים] לא ייתן חסות לרכוש או נפש של ֻקַריְש ולא יחצוץ
בינו [או בינה ,הרכוש או הנפש] לבין " ֻמ ְא ִמן"
אם ירצח אדם " ֻמ ְא ִמן" בשרירות לב ותימצא לכך ראיה חותכת ,הוא
ייהרג תחתיו ,אלא אם כן יתרצה שאר הבשר של הנרצח [לקבל כופר נפש].
כל ה" ֻמ ְא ִמנון" יהיו נגדו ואסור יהיה להם לא לפעול נגדו
אסור ל" ֻמ ְא ִמן" שמכיר בתוכן הכתב הזה ומאמין באללה וביום האחרון
לסייע לרוצח או לתת לו מחסה .על מי שיסייע לו או ייתן לו מחסה קללת
