Page 120 - חלומות ורוח משכנות שאננים 1860-2010 / ראובן גפני

‫איור משועשע של ‬ ‫יותר מכול עוסק הספר בהשתנות המרחקים בירושלים ‬ ‫ואת החידוש שבמעבר למגורים מחוץ לחומות‪ :‬‬
‫שמואל כץ‪ ,‬המאייר ‬ ‫ההולכת ומתפתחת‪ ,‬מעיר הפרוסה כולה סביב העיר ‬ ‫החשיפה לסכנות ולפגעים מידי בני אדם ומחיות כאחד‪ .‬‬
‫והקריקטוריסט הנודע בן ‬ ‫העתיקה לעיר גדולה‪ ,‬שהקשר הראשוני בין שכונותיה ‬ ‫עניין זה‪ ,‬כמו טחנת הקמח וגורלה‪ ,‬העסיק אף הוא ‬
‫קיבוץ געתון (‪ ,)2010—1926‬‬ ‫רבות את עגנון‪ ,‬שתיאר פעם אחר פעם ביצירותיו‪ ,‬‬
‫שליווה את ספרו של ‬ ‫הולך ואובד בחלוף השנים‪:‬‬ ‫בעיקר ב׳תמול שלשום׳‪ ,‬את מצוקת תושבי ירושלים ‬
‫יהודה האזרחי ״ירושלים‪ :‬‬ ‫עד היציאה מהחומות ואת הרווחה היחסית שזכו לה ‬
‫עסקי קודש כרגיל״ ‬ ‫מטיילים כך שלושתם בין תחנת—הרכבת לבין אבו—תור‪.‬‬ ‫ ‬ ‫עם הקמת השכונות הראשונות‪ .‬את תיאוריו ניצל ‬
‫(‪ .)1973‬האם עבדה ‬ ‫׳פעם היינו גרים בעיר העתיקה׳‪ ,‬הוא מספר להן‪ .‬׳כל הישוב‬ ‫עגנון כדי להוסיף מעט דברי הערכה לבני היישוב ‬
‫הטחנה אי פעם או שאולי ‬ ‫אז היה בפנים‪ ,‬בתוך החומות‪ ,‬צפוף‪ ,‬איך צפוף‪ .‬אבא שלי‬ ‫הישן בעיר‪ ,‬שבניגוד לתדמיתם הקבצנית והבטלנית ‬
‫היה הכול רק תכסיס ‬ ‫היה בין אלה שהשתכנו בחוץ במשכנות‪ .‬פתאום היה לנו‬
‫רחב‪ .‬ואמא לא הסתגלה שרחב לה‪ ,‬כמעט לא היתה‬ ‫סיכנו את נפשם כשבנו את השכונות‪ :‬‬
‫תיירותי מוצלח?‬ ‫יוצאת מהבית‪ .‬אני זוכר שאבא היה בא עם החמור שלו‬
‫מימין איור והקדשה של ‬ ‫מאבו—תור לפני כניסת השבת‪ ,‬מביא אורחים‪ ,‬יהודים‪,‬‬ ‫ועדיין היו ישראל שרויים בין החומות דחוקים ולחוצים‬
‫כץ בספר האורחים של ‬ ‫תורכים‪ ,‬ערבים‪ ,‬היה עומד בדיוק כאן איה שאנחנו עומדים‬ ‫בחצרות קטנות ששכרו מן הערביים‪ ,‬וכל חצר וחצר‬
‫בית ההארחה משכנות ‬ ‫עכשיו וצועק דרך כל העמק‪ :‬שבת שלום‪ ,‬בכורה‪ ,‬שבת‬ ‫מלאה דיוטאות‪ ,‬וכל דיוטא ודיוטא מלאה דיורים הרבה‪,‬‬
‫שלום! ‪ -‬והיא היתה שומעת אותו בהר השני ומתכוננת׳‬ ‫ואין לכל בית חלונות ]‪ [...‬ועדיין היו יכולים ליקח בית‬
‫שאננים‪ ,‬לאחר שהותו ‬ ‫]‪ [...‬׳תראה איך התפשטה ירושלים׳ אומרת שרה חרש‬ ‫בשק אורז‪ ,‬אבל כל אותם הימים לא היה אלא אחד‬
‫במקום בשנת ‪ .1986‬‬ ‫׳אני עוד זוכרת שהיו הרבה פחות בתים׳‪ .‬׳זה כמו מדרש‬ ‫בעיר שקנה בית לעצמו‪ .‬וכשעלו עולים חדשים לא מצאו‬
‫התאנה‪ .‬כתוב‪ ,‬למה משולה ירושלים לתאנה? שיש‬ ‫מקום להניח את ראשם והיו לנים ברחוב עד שמצאו להם‬
‫‪ .5‬עגנון‪ ,‬תמול שלשום‪ ,‬‬ ‫לה גזע קצר וחזק ‪ -‬זה שם‪ ,‬בין החומות ‪ -‬וכשהיא‬ ‫קורת גג בבית של ערביים שלא נגמר בניינו‪ .‬התחילה‬
‫עמ׳ ‪.199-198‬‬ ‫גדלה‪ ,‬יש לה נוף גדול רחב מתפשט מהר אל הר‪6.‬‬ ‫ירושלים לבקש עצה‪ .‬נתן המקום בלבם לצאת אל מחוץ‬
‫לחומה‪ ,‬לקנות קרקעות ולבנות בתים ]‪ [...‬ומי שלא חש‬
‫‪ .6‬הראבן‪ ,‬עיר ימים‪ ,‬‬ ‫ ‬ ‫לעניים חשש לעצמו‪ ,‬שכל הדרכים שמחוץ לחומה היו‬
‫עמ׳ ‪ .53-52‬‬ ‫בחזקת סכנה‪ ,‬שלא היה שם שום ישוב חוץ ממגרש‬
‫הרוסים‪ ,‬וכשנועלים בלילה את שערי העיר כל שנמצא‬
‫מחוץ לחומה דמו הפקר‪ .‬אלו שגופם חביב עליהם יותר‬
‫מבנין ירושלים נשתיירו במקומם‪ ,‬אלו שבנין ירושלים‬

‫חביב עליהם יותר מגופם יצאו אל מחוץ לחומה‪5.‬‬
‫ ‬

‫תחושת הרווחה הפיזית‪ ,‬שהייתה נחלת המעטים ‬
‫שהעזו לצאת ראשונים אל מחוץ לחומה‪ ,‬מקבלת את ‬
‫ביטויה גם בספרה של שולמית הראבן ׳עיר ימים רבים׳‪ ,‬‬
‫העוסק אמנם בעיקר בירושלים בתקופת המנדט‪ ,‬‬
‫אך מתייחס מפעם לפעם גם לתקופות שקדמו לה‪ .‬‬

‫‪119‬‬