Page 124 - חלומות ורוח משכנות שאננים 1860-2010 / ראובן גפני

‫בית הכנסת הספרדי‪ ,‬שאירועים רבים בקורות השכונה ‬
‫התרחשו בו ובקרבתו‪ ,‬עומד בלבם של תיאורים רבים ‬
‫שכתבו לימים בני השכונה‪ .‬הם תיארו הן אותו עצמו הן ‬
‫את מגוון הרבנים ואנשי הרוח שהתפללו בו בראשית ‬
‫המאה העשרים‪ .‬דוגמה אחת לתיאור מסוג זה היא ‬
‫סיפורו של יוסף לוי על הלך הרוחות בבית הכנסת ‬
‫השכונתי באחת הפעמים שנורו לעברו יריות מכיוון העיר ‬
‫העתיקה בימי המרד הערבי הגדול בשנות השלושים‪ :‬‬

‫בית הכנסת האשכנזי ‬ ‫הנכון לבריחתו דרומה‪ .‬כשנפרדו השניים‪ ,‬כך על פי ‬ ‫בהיותי ילד רך כבן חמש או שש שנים הייתי נוכח לעת‬
‫״בית ישראל״‪ ,‬בצפונה ‬ ‫הסיפור‪ ,‬הסיר נפולאון מעליו את גלימתו המלכותית ‬ ‫ערב בשעת תפילת מנחה בבית הכנסת הספרדי של‬
‫השכונה‪ .‬לפתע נשמעו יריות שנורו מהר ציון לעבר‬
‫של ימין משה‪ ,‬שבו ‬ ‫והעניק אותה ללוריא המשתומם‪:‬‬ ‫המתפללים בבית הכנסת שכולם אותה שעה התפללו‬
‫שימשה תקופה מסויימת ‬ ‫בדומיה תפילה חרישית תוך כדי מלמול דברי תפילה‬
‫וכמו שאירע תמיד בסיפורים‪ ,‬אירע גם לו‪ ,‬ובדרכו הביתה‬ ‫בהיות עומדים בעת העמידה ]‪ [...‬לשמע הירי שהדהד‬
‫גם ״פרוכת נפוליאון״‪ .‬‬ ‫ביער התנפלו עליו שודדים‪ .‬הם רצו לגזול ממנו את‬ ‫חזק בכותלי בית הכנסת קמה המולה בין המתפללים‬
‫בית הכנסת פעיל גם כיום ‬ ‫המעיל‪ ,‬אבל הוא הצליח לשכנע אותם שיטלו רק את‬ ‫ואילו מבטי ננעץ בשתי דמויות שלא נעו ולא זזו ממקומם‬
‫בכל ימות השבוע‪ ,‬ומשקף ‬ ‫אותיות הזהב ‪ .N. B‬שעל הדשים ואת כפתורי הזהב‪ ,‬ואת‬ ‫למרות הבהלה והיריות שהמשיכו להגיע מכיוון הר ציון‪.‬‬
‫במידה רבה את השינויים ‬ ‫האדרת ישאירו בידיו‪ .‬אותה הצפין בביתו‪ ,‬כי אם יתגלה‬ ‫היו אלה חכם בכור נסים ור׳ יצחק בדאהב‪ .‬שניהם נראו‬
‫שהציל את הקיסר‪ ,‬לא זו בלבד שישלם על כך בראשו‪,‬‬
‫שהתחוללו באוכלוסיית ‬ ‫אלא גם עלול הוא להמיט אסון על משפחתו‪ ,‬על הקהילה‬ ‫בתפילתם כאילו אינם שומעים את היריות‪10.‬‬
‫השכונה בעשרות השנים ‬ ‫היהודית של מוהילוב ואולי גם על כל יהודי רוסיה‪ .‬רק‬
‫כעבור שלוש שנים‪ ,‬כששככה סערת המלחמה‪ ,‬הוציא‬ ‫גם מקומו של בית הכנסת האשכנזי‪ ,‬בחלקה הצפוני ‬
‫האחרונות‪ .‬‬ ‫את האדרת ממחבואה‪ ,‬תפר ממנה פרוכת לארון—קודש‪,‬‬ ‫של השכונה‪ ,‬אינו נפקד מן הספרות‪ .‬הסופר חיים ‬
‫ונדר להעלותה‪ ,‬בבוא היום‪ ,‬לירושלים‪ ,‬קריה למלך רב‪,‬‬ ‫באר מספר על פרוכת ייחודית שבני משפחת לוריא‪ ,‬‬
‫‪ .10‬לוי‪ ,‬ר׳ יצחק בדאהב‪ ,‬‬ ‫שהתגוררו בימין משה בשנותיה הראשונות‪ ,‬הביאו ‬
‫עמ׳ ‪ .12‬‬ ‫כיאה לבגד מלכות‪.‬‬
‫׳ומה שפיאר מלך אביון׳‪ ,‬אמרה סבתא בענות מנצחים‪,‬‬ ‫מפעם לפעם לבית הכנסת‪ .‬‬
‫‪ .11‬באר‪ ,‬חבלים‪ ,‬עמ׳ ‪ .30‬‬ ‫׳נעשה מעתה נוי למלך עליון׳ ]‪ [...‬בנו ר׳ נתנאל לוריא‬ ‫על פי המסורת המשפחתית נתפרה הפרוכת מגלימתו ‬
‫הפקיד אותה תחילה בבית הכנסת ׳מנחם ציון׳ של חותנו‬ ‫המלכותית של נפולאון‪ .‬ראשיתה בפגישה מסתורית ‬
‫ר׳ ישעיהו ברדקי‪ ,‬שבחצר ׳החורבה׳‪ .‬כשעקרו נתנאל‬ ‫ומקרית בין נפולאון הנס מן הצבא הרוסי לבין הסוחר ‬
‫לוריא וחנה אשתו אל מחוץ לחומות‪ ,‬לימין—משה‪ ,‬נטלו‬ ‫היהודי יוסף יונה לוריא מן העיר מוהילוב‪ ,‬שנתבקש ‬
‫את הפרוכת לביתם והיו מביאים אותה בשבתות מיוחסות‬ ‫לעזור לו במנוסתו ולכוון אותו בדרך המהירה ביותר ‬
‫דרומה‪ ,‬לצרפת‪ .‬על פי ההלכה היהודית‪ ,‬הקובעת ‬
‫ובימים טובים לבית—הכנסת של שכונתם‪11.‬‬ ‫ש׳אין מסגירין מלך למלך׳‪ ,‬סייע לו לוריא ככל יכולתו‪ ,‬‬
‫סיפק לו מזון ומשקה‪ ,‬ולאחר שנח מעט הובילו מהלך ‬
‫כמה פרסאות בעובי היער‪ ,‬עד שהעלהו על הנתיב ‬

‫‪123‬‬