Page 5 - ETMOL_109

‫את ייחודה ותרומתה ההיסטורית של העליה השניה ראה‬ ‫ציה כדרך לתחיה לאומית היתה לאורח חיים ״בועזי״! על‬
‫שבמקום ההגשמה האישית‪ ,‬העליה למולדת ההיסטורית‪,‬‬
‫הוא קודם כל בהיותה גשר בין העליה הראשונה לעליה‬ ‫באה הפטפטנות הציונית‪ :‬על שהתחיה הרוחנית טבעה‬
‫השלישית‪ .‬כלומר‪ ,‬נוסף להילת הגבורה שהעניק לראשוני‬
‫המתיישבים‪ ,‬הוא עמד גם על הרצף המקיים את ההמשכיות‬ ‫בהמולת הבנסים והוועידות הציוניות‪.‬‬
‫לפני עשרים שנה החלה שולמית לסקוב במפעל הוצאה‬
‫בין הראשונים לאחרונים‪.‬‬ ‫לאור מחודש ומורחב של הבתבים לתולדות חיבת־ציון‬
‫ויישוב ארץ־ישראל שאותם החל לערוך אלתר דרויאנוב‬
‫דברים אלה מביאים אותי לעמוד על השפעתה של חיבת־‬ ‫לפני ‪ 75‬שנה וכעבור ‪ 13‬שנה הוציא את הכרך השלישי‬
‫ציון מעבר לתקופתה‪ .‬ואני בא לטעון כי העליה השניה‬ ‫שלהם‪ .‬בימים אלו נסתיימה מלאכת העריכה החדשה של‬
‫היתה למעשה ולהלכה המשכה של חיבת־ציון‪ ,‬אף‪-‬על‪-‬פי‬ ‫שולמית לסקוב והפעם הוציאה במהדורה החדשה שבעה‬
‫שבתודעת עצמה היא הצטיירה כיריבתה במובן הרעיוני‬ ‫כרכים‪ .‬מפעלה הגדול של שולמית לסקוב‪ ,‬ומקורות אחרים‪,‬‬
‫והמעשי‪ .‬מעבר לוויכוח המר בין העליה השניה לבין אחד*‬ ‫מאפשרים להעריך את משמעותה ההיסטורית של חיבת־‬
‫העם‪ ,‬אשר הטיל ספק בניסיון ליצור ציבור פועלים‬ ‫ציון מזווית ראיה אחרת‪ .‬איני מתכוון לראיה שונה‪ ,‬אלא‬
‫חקלאיים עבריים במולדת‪ ,‬ומעבר למאבק הקשה עם איכרי‬ ‫לראיה נוספת‪ .‬שהרי איני כופר בדברי בני הדורות הקודמים‬
‫המושבות על העבודה העברית ‪ -‬מימשה העליה השניה את‬ ‫שהובאו לעיל וגם אני‪ ,‬״החוטא״ ביראת כבוד כלפי העבר‬
‫עיקרי רעיונותיה של חיבת‪-‬ציון‪ .‬היא המשיכה את הספונט­‬ ‫ונוטה להבין את חולשותיו‪ ,‬ולסלוח להן ‪ -‬יכול להוסיף‬
‫ניות ההרפתקנית של היחידים המעטים; היא הפכה את‬
‫הפרודוקטיביזציה לעיקרון רעיוני; היא המשיכה את הנהיה‬ ‫כהנה וכהנה לניפוץ המיתוס שלו‪.‬‬
‫הרומנטית של החזרה אל הטבע והאדמה והיא חלמה להקים‬ ‫ומלים אחדות על היחס הדיאלקטי בין האתוס למיתוס‬
‫ומשמעותם בהיסטוריה‪ ,‬בייחוד בקרב תנועות ההגשמה‪.‬‬
‫חברת מופת כפי שרצו מייסדי המושבות הראשונות‪.‬‬ ‫לדעתי‪ ,‬ככל שהאתוס נעלה יותר בערכיו המוסריים‪ ,‬כן‬
‫כלומר‪ ,‬העליה השניה‪ ,‬ובעקבותיה העליה השלישית‬ ‫נעשה המיתוס שלו מוגזם יותר‪ .‬וזאת משום שאתוסים‬
‫ותנועות הנוער של שנות השלושים והארבעים‪ ,‬המשיכו‬ ‫קשים ואף בלתי אפשריים להגשמה שלמה בפעולה ההיסטו­‬
‫לטוות את החוט האוטופי‪ ,‬שתחילתו באחד‪-‬העם‪ ,‬משה‬ ‫רית‪ ,‬ולבן הם זקוקים למיתוסים היוצרים סביבם מעטפת של‬
‫לילינבלום ומנסחי התקנונים של המושבות הראשונות‪.‬‬ ‫אגדת גבורה מוגזמת ואף שקרית לא מעט‪ ,‬ובבך משתמר‬
‫ואוטופיה זו‪ ,‬שלא היתה מחוץ למציאות אלא התקיימה‬ ‫המעט אשר נותר מהם‪ .‬והמעט הזה הוא אשר נותן לחברה‬
‫כחלק בלתי נפרד של ה״כאן ועכשיו״‪ ,‬בלעדיה אי‪-‬אפשר‪,‬‬ ‫את כוח היחדיו‪ ,‬שבלעדיו לא ייתכן שום מעשה היסטורי‪.‬‬
‫לדעתי‪ ,‬להבין את הצלחתה המדהימה של התנועה הציונית‪.‬‬ ‫על כן‪ ,‬עם בל זה שההיסטוריונים חייבים לגלות את האמת‪,‬‬
‫מאוטופיה זו נבעה גם התפיסה הלא‪-‬קטסטרופלית של‬ ‫אני חרד מפני הניפוץ המוחלט של המיתום‪ ,‬שאחריו לא‬
‫הציונות‪ ,‬שבה החזיקה חיבת‪-‬ציון‪ ,‬בניגוד לדעתו של‬ ‫נותר דבר מאותה אמת‪ ,‬שרק בכוחה להעניק את עוצמת‬
‫הרצל‪ ,‬ובה דגלה תנועת העבודה עד ראשית שנות‬ ‫הלכידות לחברה‪ ,‬שהרי שום תנועה אינה יכולה לפעול בלי‬
‫השלושים‪ ,‬כאשר העם היהודי נקלע למצב של חירום‬
‫לאומי‪ .‬לפי תפיסה זו‪ ,‬הציונות משמעה תהליך היסטורי‬ ‫האתוסים־המיתיים שלה‪.‬‬
‫ממושך של שיבת העם אל ארצו ההיסטורית לשם בניין‬ ‫על בן‪ ,‬בבואי להגדיר את משמעותה ההיסטורית של‬
‫מחדש של חייו הלאומיים והקמת מרכז איכותי לעם היהודי‬ ‫חיבת־ציון אני אומר‪ ,‬כי זו היתה תנועה שכשלה ורעיון‬
‫שהצליח‪ .‬ההצלחה של התנועה התבטאה באתוס שלה‬
‫המפוזר בעולם‪.‬‬ ‫בראשית דרבה‪ ,‬ובעקרונות הרעיוניים שהשפיעו על אלה‬
‫השקפה זו‪ ,‬שאחד‪-‬העם מעניק לה את הביטוי החד‬ ‫הבאים זמן רב לאחר שהיא חדלה להתקיים כתנועה‬
‫והבהיר ביותר‪ ,‬השפיעה על חיים וייצמן‪ ,‬מנהיגה המדיני‬
‫של התנועה הציונית‪ .‬והיא‪ ,‬לדעתי‪ ,‬קירבה אותו במובן‬ ‫חברתית ולאומית‪.‬‬
‫הרעיוני והנפשי אל תנועת העבודה‪ ,‬בייחוד אל החלקים‬
‫החלוציים שבה‪ .‬מבחינה זו‪ ,‬האבן הראשונה למסד של‬ ‫תנועה לאומית למפעל הגשמה‬
‫מדינת ישראל הונחה על‪-‬ידי מייסדי המושבות‪ ,‬והאבנים‬
‫האחרות נוספו על‪-‬ידי ההתיישבות של תנועת העבודה‬ ‫האתוס האמיתי והממשי של חיבת־ציון הוא קודם כל‬
‫בראשוניותה‪ ,‬הן כתנועה לאומית והן כמפעל של הגשמה‪.‬‬
‫בארבעת העשורים שאחרי תום התקופה של חיבת‪-‬ציון‪.‬‬ ‫כתנועה לאומית היא העמידה במרכז ההוויה היהודית את‬
‫לפיכך‪ ,‬בהכרה או בהיסח הדעת נישא האתוס של חיבת‪-‬‬ ‫הרעיון של הצורך בהגדרה עצמית במולדת ההיסטורית‪.‬‬
‫ציון על‪-‬ידי המערכת החינוכית המאורגנת של תנועת‬ ‫למרות היותה תנועת מיעוט ועל אף שמתנגדיה היו רבים‬
‫העבודה‪ .‬אמנם מפני החשבון ההיסטורי שבין העליה השניה‬ ‫וחזקים ממנה‪ ,‬היא הניחה את היסוד לציונות‪ ,‬שהיתה לזכר‬
‫לראשונה‪ ,‬שאין להמעיט בחומרתו‪ ,‬עוטר אתוס זה בהילה‬ ‫לאומי מרבזי בעם היהודי‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬היה האתוס של‬
‫מיתית של ה׳בילו״יים׳‪ ,‬אולם‪ ,‬ביסודו של דבר‪ ,‬היה זה‬ ‫ראשוני המתיישבים‪ ,‬האנשים הפשוטים והתמימים‪ ,‬שרק‬
‫אנשים במוהם‪ ,‬אולי‪ ,‬מסוגלים למעשה ראשוני מעין זה‪,‬‬
‫האתוס הבראשיתי של חיבת‪-‬ציון‪.‬‬ ‫אשר גבורתו העממית עולה גם מדפי שבעת הכתבים‬
‫ולי נראה כי לעם היהודי בימינו‪ ,‬המפוצל בארצות רבות‬ ‫לתולדות חיבת־ציון‪ ,‬ועליהם דיבר כעבור דור‪ ,‬אחד‬
‫והמעורה בתרבויות שונות‪ ,‬המחולק בין היושבים בתפוצה‬ ‫ממבקריהם התקיפים ביותר‪ ,‬ברל כצנלסון‪ ,‬בדברים שנשא‬
‫היהודית לבין החיים במדינה היהודית‪ ,‬העם הזה‪ ,‬ש״נגאל״‬ ‫לציון חצי יובלה של העליה השניה‪ .‬הוא ציין בי לעליה‬
‫ממצוקותיו הלוחצות המיידיות‪ ,‬זקוק‪ ,‬אם רצונו לקיים את‬ ‫השניה‪ ,‬עלייתו שלו‪ ,‬״קדמו‪ ...‬גבורים גדולים ‪ -‬הבילויים‪,‬‬
‫ישותו הלאומית‪-‬העולמית‪ ,‬להולדת ״חיבת‪-‬ציון״ חדשה‪ .‬זו‬ ‫אנשי זברון־יעקב‪ ,‬ראשון־לציון‪ ,‬פתח־תקוה‪ ,‬אנשי יסוד‬
‫אשר תפתח‪ ,‬באמצעות החינוך‪ ,‬את תחושותיו האתניות‬ ‫המעלה‪ ,‬אנשי ראש״פינה ‪ -‬אשר אין לנו‪ ,‬מבחינת הגבורה‬
‫לתודעה הלאומית‪ :‬זו אשר תטפח את הקשרים בין חלקיו‬ ‫האישית‪ ,‬להשתוות אליהם״‪) .‬ספר העליה השניה‪ ,‬עמ׳ ‪.(11‬‬
‫בתפוצות על‪-‬ידי התקשרות אל המרכז הלאומי בישראל‬

‫באמצעות עליה מתונה והדרגתית של המעטים אליו‪ .‬בכך‬
‫תתממש בהווה ובעתיד המורשת החשובה של חיבת‪-‬ציון‬
‫הראשונית‪ :‬המרד במציאות‪ ,‬אשר מפתחת בתוכה עתה‪,‬‬
‫בעוצמה ובקצב הולבים וגוברים‪ ,‬מגמות של פירוד בין‬
‫חלקי העם ‪ -‬כפי שהזהיר מפניהם אחד‪-‬העם לפני כמאה‬

‫שנה‪.‬‬