Page 8 - ETMOL_109
P. 8
האיש ואחרון ננטייחה אחרי התפשו בכף פעמים.
בלחשים את עינו השניה נקרו
ואותו בתרועה הבורה סגרו -
אך ,הה ,גם הפעם מעשה שטן
הצליח - ועדנה לא בא המשיח.
נ־ 1905התיישנו עולש נצסון הננוה ,אולס הקוהת הניסה אשמ לפי דבריו של שמואל יוסף עגנון
ראשית פירסומו בדפוס הוא שיר
מאת בן־ציון מיכאלי ביידיש שנדפס בשנת 1903בשבועון
שיצא לאור בעיר סטניסלב ,שמו
בחול המועד סוכות תרס״ו ),(1905 קבוצת יהודים מן העיר חרסון אשר ״יידישעס וואכענבלאט״ ,ובו סיפר
התנחלו על אדמת בטייחה באוהלים ובצריף באוקראינה עלתה לארץ ב ,1904-בראשית עניינו של יוסף דילה ריינה .בשיחותיו
שש-עשרה משפחות ,שמנו כשלושים נפשות. העליה השניה ,כדי להקים יישוב חקלאי. היה נוהג עגנון להזכיר מדי פעם מופל'
המתיישבים עיבדו את האדמה במשותף .הם חברת יק״א הציעה להם להתיישב בסג׳רה איותו של סיפור זה .מפי בתו אמונה
השתמשו במחרשות אירופיות שהביאו עמם שבגליל ,אך זו לא ישרה בעיניהם משום שלא וחתנו נודעתי שעגנון עשה שלוש
מחרסון .הם זרעו חיטה ודורה .הם שתלו היו בה מים להשקאה .אף הצעת יק״א
ירקות למיניהם ,אבטיחים ,בצל ותפוחי שיתנחלו באדמת יבנאל ,לא נראתה להם. מהדורות לסיפור ,כתב וחזר וכתב
אדמה :הכל עלה יפה והניב בשפע רב. רצונם היה להתיישב באדמת מישור שיש בה ושינה וייעדו ל״קורות בתינו״ .בסיפו
באדמת השממה צמח עשב בר משובח בקומת מים להשקאת השדות .עד שיימצא מקום
אדם ,והאריסים קצרוהו בתור מספוא מתאים להתיישבותם ,העסיקה אותם חברת רים על צפת ובחלק שנדפס בספר
לבהמותיהם ,חציר כזה הם לא ראו אפילו ״האש והעצים״ מגיע הסיפור עד קוש״
באוקראינה .עבדול רחמן פאשה בא לבקר יק״א בסלילת הדרך בין יבנאל למנחמיה.
את אריסיו היהודים והתפעל מן היבול הרב לאחר זמן הציע להם מוכתר יבנאל טא.
להתיישב בבקעת בטייחה אשר לחופה המשורר יעקב כהן כתב לפי הסיפור
ושיבח את עבודת היהודים. הצפוני-מזרחי של הכנרת .משלחת של מחזה שהוא מכנה אותו ״בלדה דרמתית
אולם לא עבר זמן רב ומי המעיינות הרבים הקבוצה בלוויית המוכתר יצאה לבקר
יצרו ביצות שבהן שרצו יתושי אנופלים. בארבע תמונות״ והוא מתרחש ״בשלו
גורמי הקדחת .כאשר הגיע הקיץ הלוהט של זוג מתיישבים בבטייחה חות הרי הפירנאים זמן מה לפני גירוש
בקעת בטייחה ,פרצה המחלה בכל עוזה, ספרד״ .את יוסף דילה ריינה הוא מתאר
האנשים חלו ועזרה רפואית רחוקה מהם. בבקעה ,וזו נראתה להם מייד :היתה זו אדמת כ״גבר יפה-קומה והדור-פנים ,בסוף
אף-על-פי שגופם נחלש מאוד ,הם התאמצו מישור כלבבם ,דשנה ויש בה שפע מים כפי
לצאת לעבודתם במשק .בינתיים החלו שחלמו ,ומייד גמלה בלבם החלטה להתיישב שנות השלושים ,גלימה לבנה ארוכה
המתיישבים לעסוק גם בדיג והדגים נמכרו על אדמה זו .איכרי יבנאל ותושבי טבריה עליו ,רקומת כסף על שפתה ,וכומתה
הזהירו את אנשי חרסון מפני סכנת הקדחת לבנה ישרה עם רקמת-כסף לראשו,
לסוחר מטבריה במחיר טוב. המקננת בבקעה ,אך הם לא שעו לאזהרה. והוא מפליא בחיוורון פניו המאירים
אולם הקדחת פרצה ביתר שאת .האנשים שני אנשים מקבוצת חרמון והמוכתר יעקב
נפלו למשכב והובלו אל בתי-החולים בטבריה מאירוביץ יצאו לדמשק לדון עם בעל ובלהט עיניו השחורות ,הצופות למר
ובנצרת ,ומשם לא חזרו .הם השאירו אחריהם הקרקעות עבדול רחמן פאשה ,בדבר תנאי חוק ,אחוזות-חזון״ .כן כתב עליו אהרן
את בהמותיהם ואת תנובת השדה .היבול היה ההתקשרות .הפאשה הסכים להקצות צייטלין שיר בן 12חלקים והוא תרגום
רב ,אבל לא היה מי שיקצור אותו .משה מאדמותיו בבטייחה 8,000דונם למתיישבים של שיר שלו ביידיש .אחרים שכתבו
סמילנסקי ,הפרדסן והסופר שביקר אצל בתנאים של אריסות .החוזה נכתב ונחתם על יוסף דילה ריינה :מאיר פאנער,
המתיישבים סיפר :״כולם נטשו את בטייחה, שחיבר ״מחזה תוגה ערוך בחמש מער
רק אחד נשאר לשבת בה .כבן חמישים היה לתקופת 9שנים. כות״ על דילה ריינה בשנת ;1904ח.
האיש ,שיבה זרקה בזקנו ,והוא אהב את סקלר פירסם בניו-יורק מחזה על דילה
אדמתו כאשר יאהב איש את אהובת לבו .וכה ריינה בשנת :1938ש.ל .גורדון עיבד
דיבר האיש על אדמתו :המים משקים אותה, את הסיפור בשנת :1907מיכה יוסף בן
השקית ,זרעת וקצרת ,השקית שוב וזרעת... גריון עיבדו בספרו ״צפונות ואגדות״
פעמיים בשנה תתן את כוחה ,אדמת זהב, בשם ״אש זרה״ ופירסמו גם בקיצור
קחינה ונשק לה ,ברכה בה .כה התרפק האיש ב״ממקור ישראל ,מעשיות וסיפורי'
עם״ :אשר ברש עיבדו וקיצרו לילדים
על אהובתו״. בספר ״מנורת הזהב״ .בנושא זה אף
זה היה זקן מוזר -כך סיפרו ,באישון עסק סופר בן דורנו -דן צלקה ,אשר
הלילה היה מתיישב על אחת מאבני המקום פירסם נובלה ששמה ״מעשה יוסף דה
ומקשיב ללחש מי הכנרת .שועלים מייללים, לה ריינה״ בקובץ סיפוריו ״ילדי
משק כנפיהם של ציפורי לילה ,אורחת גמלים השמש״ בשנת .1979ספר זה הוא מעין
צועדת אט מן הגולן ,בני המדבר המלווים הצלבת סיפור דילה ריינה עם עלילות
משמיעים קולות פראיים והזקן שקע פאוסט .יוסף דילה ריינה הוא תלמיד-
במחשבות :ערבים אלה אולי הם מצאצאי בני חכם מוזר בצפת ,שנלחם בסמאל ולא
ראובן ובני גד ,שנלחמו כאן לכיבוש הארץ יכול לו .הוא חוטא עם מלכת יוון ,ובנה,
לאחר מותו ,יוצא לחפש אחרי דילה
לפני אלפי שנים...
הזקן נשאר אחרון המתיישבים בבקעת ריינה ושרידיו.
בטייחה ,צמוד אל אדמתו ,אולם המחלה
הממארת פקדה גם אותו .הוא לא מיהר לעיון נוסף :ג .שלום -למעשה ד יוסף
להיעקר ממקומו ונאבק בשארית כוחו ,אולם
האיש גווע ומת ,ונשמתו יצאה במקום אשר דילה ריינה ״ ציו ך ספר ה׳ תרצ״ג; יוסף
אהב מאוד. דן -סיפור רבי יוסף דילה ריינה ״ספו
וזכר להתיישבות נשאר לאורך ימים:
נות״ י׳ -תשכ״ב; מ .בניהו ־־ מעשה
חורשת אקליפטוסים שנטעו האריסים.
נורא מרבי יוסף דילה ריינה ״אר שת״
ה׳; מ .בניהו -מחברו של מעשה דילה
ריינה -״ ת ר ביץ״ תשמ״ב.
