Page 5 - etmol 101
P. 5
עקיבא לעהרן יעקב מאיר לעהרן הרשת של המתרימים והרחבת מעגל התורמים ,מומנו
מכיסו הפרטי.
חולים בירושלים ,ביוזמתו של לודביג פיליפסון ,מחשש
ל״רוח כפירה ולהפצת השכלה חילונית בארץ־ישראל״ .כן בתקיפות רבה עמדו בפקוא״ם על ביטול השליחות
מארץ־ישראל ,אולם לא בנקל השיגו את מבוקשם.
הטיל דופי בפעולת מונטיפיורי ,שאף הוא נחשד בעיניו במרוצת־השנים הגיעו שד״רים ,שניסו את מזלם למרות
במגמות השכלה ועורר את מורת־רוחו של לעהרן בפעולתו ההסכם ,והתעלמו מן האזהרות והאיומים של הפקוא״ם .בכל
הפילנטרופית העצמאית .מסביב לחצר שנקנתה בירושלים המקרים הללו יצאו הפקוא״ם למלחמת־חורמה ,ואף לא
בכספי האחים לעהרן ,ובה נבנה בית־המדרש ״סוכת נרתעו מנקיטת אמצעים קיצוניים ,כגון איסור כולל על
שלום״ ,פרצה מחלוקת פנימית קשה בקרב עדת הפרושים. פעולות השד״רים או גירושם מן הקהילות :לעתים אף
לעהרן אילץ את ראשי־היישוב באיום של התפטרות להיכנע נזקקו לרשות ולמעשה״מלשינות ,והשליח נחבש בבית־
לתביעותיו ,ועד פטירתו נלחם בעקביות בכל נסיון לריפור־ האסורים או שולח אחר כבוד בידי המשטרה .כן לא היססו
מה במשטר־החלוקה ולשינוי באורחות־חייו של היישוב. להטיל דופי בשליחים והחשידום בחוסר יושר ,במעילות
מפעילותו הכלל־ישראלית יש לציין את מעורבותו במבצע־ ובמעשים שלא ייעשו .כך גם עלה בגורלם של שליחים
ההצלה של קרבנות עלילת־דמשק ב״ 1840והשתתפותו נודעים .אחד מהם רבי נתן עמרם לא נכנע לפקוא״ם וסובב
כתשע שנים בקהילות אירופה וטען שהשליחות אינה רק
במאבק נגד הריפורמה בגרמניה בראשית שנות הארבעים. למען אוסף הכספים ,אלא גם בעלת חשיבות רעיונית־
חינוכית :אם יפסיקוה כליל ״תשתכח חיבת הארץ כל עיקר״.
משנפטר צבי הירש בשנת ,1853הועמד בראש המוסד הפקוא״ם דחו גם את בקשת הפרושים ,המתיישבים
למשך כמה שנים זלמן רובנס ,ולאחר מותו של הלה ב־1857 תלמידי הגר״א ,למגבית מיוחדת בתקצ״ד ,1834 ,אחר
נבחר במקומו יעקב מאיר לעהרן .יעקב מאיר הספיק לעמוד הפרעות בצפת -אין מקום להפליה לטובה ואין מקום
בראש המוסד כארבע שנים בלבד ,ועם פטירתו נעשה האח לשליחות .רק רעש צפת בתקצ״ז ,1837 ,הניעם לרכך את
השלישי ,עקיבא ,לראש המוסד למשך 16שנים .בימי־ עמדתם ולערוך מגבית״חירום ,אך בפירוש; ללא שיגור
כהונתו חל גידול מתמיד בהכנסות ועלתה קרנו של המוסד. שליחים .כשהגיע בשנת 1838שליח מיוחד מטעם הפרושים
גם עקיבא לעהרן הצטיין בכושר־מנהיגות ובתקיפות בלתי־ לאסוף תרומות למען שיקום ״החורבה״ ,מנע לעהרן את
רגילה ושמר בקפדנות על השקפותיו השמרניות .הוא נלחם פעולתו .הוא פנה גם בשאלה מיוחדת לגדול הדור החת״ם
בכל נסיון למודרניזציה של החינוך ,התנגד להקמת בית־ סופר ,שפסק לטובת המרכז באמסטרדם ונגד השליח,
יתומים מטעם יהודי גרמניה ,דחה כל הצעה לריאורגניזציה
של החלוקה ושלל את מגמות־הפרודוקטיביזציה והשאיפה שנאלץ להפסיק את פעולתו.
לחקלאות של בני ירושלים .עקיבא לעהרן מילא גם
תפקידים נכבדים בחיי־הקהילה באמסטרדם .הוא נלחם ב״ 1815החל הרב שמואל ברנשטיין לכהן כרבה הראשי
בעוז בכל מגמת־ריפורמה ,והצטיין בפעולתו למען לומדי־ של אמסטרדם .הרב ברנשטיין היה תלמיד״חכם שיצאו לו
תורה ומוסדות־תורה .אף הוא קיים בביתו בית־כנסת פרטי, מוניטין בקהילות ישראל .באותה שנה אורגנה בהולנד
המסגרת הקהילתית הרשמית והוחרף היחס כלפי התבדלותו
כפי שנהג גם אחיו הגדול ,יעקב מאיר. של לעהרן ובית־הכנסת הפרטי שלו .הרב ברנשטיין
יצוין ,שאיש מראשי הפקוא״ם לא ביקר מעולם בארץ־ הצטרף ,כנראה בהשפעת יריביו של לעהרן ,לתביעה
ישראל ,אף־על־פי שעסקו בענייניה«ימים כלילות .הם ניהלו לאסור על קיום בית־התפילה הנפרד .ב״ 1823גורש לעהרן
את ענייני היישוב מרחוק ,על־פי השמועה ועל־פי עם מניינו הפרטי להאג :וזאת על״אף מעמדה הציבורי הרם
האינפורמציה שסופקה להם על־ידי נאמניהם בארץ .משום של המשפחה ופעולתו המרשימה כראש הפקוא״ם .בהאג
כך היתה ראייתם לא פעם מעוותת ,כשהם ניזונים ממידע פנה לעהרן למלך ולשלטונות וביקש הכרה בבית״הכנסת
מגמתי וחד־צדדי .כשנפטר עקיבא לעהרן ,לא נמצא עוד שלו ,אבל פניותיו העלו חרם .גם נכונותו לשאת בחלקו
מנהיג בעל שיעור־קומה ,ואט־אט קיפחו הפקוא״ם את להחזקת בית״הכנסת הרשמי ולשלם את מסיו לקהילה ,לא
מעמדם המרכזי בענייני היישוב ,מה גם שבינתים החל נשאה פרי .אף הטענה המוזרה ,שמחמת מצב־בריאותו
לצמוח היישוב החדש ,שלא נזקק להם .אולם עד סוף נבצר ממנו ללכת לבית״הכנסת של הקהילה ,לא הועילה לו,
התקופה העות׳מנית שימשה תמיכתם של הפקוא״ם משענת וב״ 15בדצמבר 1825נאסר עליו לקיים תפילות בביתו.
משלא ציית לאיסור ,נתבע לדין במרס .1826לעהרן המשיך
חשובה ביותר לקיום היישוב הישן. במאמציו להשגת הכרה רשמית ,הגיש עצומות לשלטונות,
אך האיסור נשאר בתוקפו .לעהרן נאלץ להישאר בהאג עד
לעיון נוסף :יהודי הולנד והיישוב בא״י במאה הי״ט ,מ. שנת 1832לערך ,ולסבול סבל אישי רב .רק אז ניתן לו
אליאב ,ב״מחקרים על תולדות יהדות הולנד״ ב/ לחזור לאמסטרדם.
אולם לעהרן לא כפף את ראשו ,והמשיך לנהל מהאג ביד
רמה את ענייני הפקוא״ם .משם יצא לנסיעות ממושכות
לארגון הפעולה ולהרחבתה .לעהרן כיתת את רגליו בין
האג לאמסטרדם ,יצא לקהילות שונות במשך השבוע ורק
לשבת היה שב לביתו .מהאג ניהל את ההתכתבות והעביר
את המכתבים לאמסטרדם לעמיתיו ,לחתימה ולמשלוח:
לעתים היה גם שוהה שעות או ימים בלשכה באמסטרדם.
לא פעם הצטער כי בשל התמסרותו לנדבות ארץ־ישראל
נאלץ לזנוח את לימוד התורה.
בשנת 1825הקים לעהרן ,ב־ 39ימי מסעות ,סניפים
רבים ל״תרומת הקודש״ ברחבי הולנד שבה חיו אז כ״45
אלף יהודים ,ובהשפעתו התחייבו רבים לתרומות קבועות.
לעהרן לא פסח על שום קהילה ,קבע ממונים מקומיים
ואזוריים ,וכך אורגנה רשת ארצית.
בכל שנות״פעולתו גילה לעהרן תקיפות בלתי־רגילה.
הוא סיכל בשנת 1843את התוכנית הראשונה להקמת בית־
