Page 8 - etmol 101

‫החמרת‬
‫• • ‪i1 i‬‬
‫‪•t‬‬
‫יצאה‬

‫לדרך‬

‫מאת זאב ספראי‬

‫סוסיה ‪ -‬כפר יהודי ביהודה‬

‫איך קנו‪ ,‬ואיך נסעו ‪ -‬סוחרים‪ ,‬פונדקים‪ ,‬ליסטים וחיי המסחר בתקופה הרומית‬

‫ביישוב הכפרי‪ .‬בכפרי‪-‬הבת הקטנים לא‬ ‫שימשה כמסעדה‪ .‬התגר היה סוחר‬ ‫בתקופת בית שני סיפק המשק‬
‫פעלו חנויות ואת תפקידי המסחר ביצעו‬ ‫ברמה גבוהה יותר‪ .‬במקורות נזכר‬ ‫הישראלי את צרכיו כמעט לחלוטין‬
‫בעיקר הרוכלים‪ ,‬שנשאו עמם דברי‬ ‫התגר לעתים קרובות כמומחה לענייני‬ ‫ופעולות הייבוא והייצוא היו מועטות‬
‫סדקית‪ ,‬בשמים וצורכי נשים‪ ,‬שוטטו‬ ‫כספים בעל אמינות מפוקפקת ביותר‪.‬‬ ‫ביותר‪ .‬יוספוס מסביר‪ :‬״לא שפת הים‬
‫ביום בין הכפרים הקטנים ובערב שבו‬ ‫נראה שהתגר לא היה תושב היישוב‬ ‫הוא מושבנו ולא המסחר נוסן שמחה‬
‫לביתם‪ .‬לקניות רציניות הגיעו תושבי‬ ‫הכפרי‪ ,‬אלא הגיע לעיירה הכפרית‬ ‫בליבנו״‪ .‬קשה לדעת מתי התחולל‬
‫לעתים מזומנות וקנה את סחורתו באופן‬ ‫המפנה במבנה הכלכלי של הארץ‪ ,‬יש‬
‫הכפרים לעיירות האם‪.‬‬ ‫להניח כי ראשיתו נעוצה כבר בסוף ימי‬
‫במקורות מצויות עדויות רבות‬ ‫ישיר מהחקלאי‪.‬‬ ‫הבית השני‪ .‬מהמקורות מתקופת המש­‬
‫לפעולות מכירה וקניה של בהמות‪,‬‬ ‫בעל המלאכה מכר את תוצרתו בעצ­‬ ‫נה והתלמוד כבר עולה דמותו של משק‬
‫קרקעות‪ ,‬עבדים או תוצרת חקלאית‪,‬‬ ‫מו‪ .‬במשנה בבבא בתרא מתוארת חנות‬ ‫כלכלי מפותח יותר‪ ,‬שבו תופס המסחר‬
‫ברוב המקרים היה הקשר בין המוכר‬ ‫שהיא בית מלאכה ‪ -‬נפחיה או מטחנה ‪-‬‬ ‫מקום חשוב‪ .‬עיקר הייצור עדיין היה‬
‫בתוך חצר מגורים‪ .‬לפי ההלכה‪ ,‬דיירי‬ ‫חקלאי‪ ,‬אך כל אזור בארץ גידל את‬
‫לקונה ישיר‪ ,‬ללא כל תיווך ביניים‪.‬‬ ‫הסביבה אינם יכולים להביא לסגירת‬ ‫הגידולים הטובים לו‪ ,‬מכר את עודפי‬
‫בית המלאכה‪ ,‬אך יכולים למנוע כניסת‬ ‫הייצור וקנה את הנחוץ לו‪ .‬בגליל‬
‫מסע החמרת‬ ‫לקוחות ולדרוש שהאומן ימכור את‬ ‫התמחו בגידול זיתים לשמן‪ ,‬ביהודה‬
‫תוצרתו בשוק‪ .‬בעלי המלאכה אף שוט­‬ ‫בגידול גפני יין ודגנים‪ ,‬בשפלת יהודה‬
‫העיירות הכפריות לא פירנסו את‬ ‫טו לעתים בין יישובי הסביבה ומכרו‬ ‫‪ -‬דגנים‪ ,‬ובדרום ‪ -‬גפני יין ושעורים‪.‬‬
‫עצמן‪ ,‬הן נזקקו למערכת מסחר כדי‬ ‫ארץ ישראל ייצאה שמן‪ ,‬יין‪ ,‬מוצרי‬
‫לשווק את עודפי הייצור ולקנות מוצרי‬ ‫את מוצריהם‪.‬‬ ‫טקסטיל וזכוכית‪ ,‬וייבאה דגנים‪ ,‬מתכות‬
‫צריכה‪ .‬אמצעי השיווק והקניה העיקרי‬
‫היה ה״חמרת״‪ ,‬היא שיירת חמורים‪,‬‬ ‫האיכר ובעל המלאכה השתדלו‬ ‫ומוצרי מותרות‪.‬‬
‫שיצאה בראשית השבוע מהיישוב‬ ‫למכור את התוצרת הגמורה ‪ -‬ירקות‬ ‫החקלאי גידל את תוצרתו והיפנה‬
‫המרכזי באזור‪ ,‬בדרך כלל היתה זו עיר‪,‬‬ ‫אגודים‪ ,‬זיתים נמכרו כשמן‪ ,‬ענבים ‪-‬‬ ‫חלק ממנה לביתו‪ ,‬לצרכים שוטפים‪,‬‬
‫נדדה במשך השבוע בין העיירות והכפ­‬ ‫כיין‪ ,‬תאנים ‪ -‬כדבלים ופשתן נמכר‬
‫רים‪ ,‬שהתה בכל יישוב יום אחד‪ ,‬ובש­‬ ‫כחוטים או באריג‪ .‬אבל היו גם מי שמכ­‬ ‫ואת העודפים הביא לשוק‪ .‬בכמה מן‬
‫בת חזרה לעיר המוצא‪ .‬החמרת סיפקה‬ ‫רו תוצרת טריה והקונה היה מעבדה‪.‬‬ ‫המקרים ברור שבעל הבית מכר בעצמו‬
‫ליישובים תוצרת הנחוצה להם וקנתה‬ ‫קיימת היתה גם אפשרות של מכירת‬ ‫את יבולו ללקוחות וכך אנו קוראים‬
‫את עודפי התוצרת המקומית‪ .‬בגליל‪,‬‬ ‫התוצרת לתגר בעודה בשדה וכן שומ­‬ ‫במסכת מעשרות על מי שמביא פירות‬
‫למשל‪ ,‬הגיעו החמרים לשבת לציפורי‬ ‫עים אנו על מכירת צמר כבשים לפני‬ ‫משדהו ומוכר אותם לאנשי היישוב‪.‬‬
‫והעבירו סחורה לצור ולצידון דרך‬ ‫אפשרות אחרת שעמדה לפני החקלאי‬
‫גזיזתו‪.‬‬ ‫היתה למכור את התוצרת לחנווני הקטן‬
‫כזיב‪.‬‬ ‫ביישובים הכפריים לא היה בדרך‬ ‫או לתגר‪ .‬בכל עיירה היתה חנות‪,‬‬
‫החמרים היו בדרך כלל מעין מתווכי‬ ‫כלל שוק בנוי‪ .‬עם זאת‪ ,‬נזכרת ״אגו­‬ ‫ובדרך כלל כמה חנויות‪ ,‬והללו נזכרות‬
‫משנה שקנו את התוצרת מהיצרן ונזכ‪-‬‬ ‫רה״ ‪ -‬שוק ביוונית ‪ -‬בעין גדי ונראה‬ ‫במקורות כמוסד הרווח ביישוב‪ .‬בחנות‬
‫שגם באום ריחן שבצפון השומרון היה‬
‫מעין שוק בנוי‪ .‬כן נזכרת במקורותינו‬ ‫נמכרו בעיקר צורכי מאכל‪ ,‬והיא אף‬
‫הבסיליקה במרכז מסחרי שפעל אולי גם‬