Page 15 - ETMOL_118
P. 15
השבטים הנוודים בצפון המדבר הסורי .נהר הפרת היווה הדרכים הרומיות ,והזכרתם של הערבים בהמשך הידיעה
למעשה את הגבול בין בבל הנושבת ,לבין המדבר מקום לגנאי ,היא חלק מהתהליכים שעברו על הערבים אנשי
חיותם של הערבים ואזור המוצא לפלישותיהם .בין אותם המדבר בין המאה הראשונה למאה הרביעית ,כאשר ניצלו
יישובים כלולות שתים מהערים בהן שכנו ישיבותיה
הגדולות של בבל -נהרדעא ופומבדיתא .מקומה של את המצב שהיה אז בארץ הנושבת ופלשו אליה.
נהרדעא הוא תל ניהר על הגדה המזרחית של הפרת ,מול
מחוזא שעל החידקל .מקומה של פומבדיתא בפאה הצפונית״ ארבעה דוכסים
מערבית של בבל ,העיר אנבאר על הגדה המזרחית של
מקרה נוסף בו נזכרים ערבים ומחוזם ערביה ,בזיקה
הפרת ,ליד אל״פלוג׳ה של היום. לרבי יוחנן בן זכאי ,מצוי במדרש איכה רבה א ל״א ,בו
בנהרדעא נזכרים רועים ערביים אשר רעו את צאנם של מופיעה אחת הגירסאות ליציאתו של רבי יוחנן בן זכאי
יהודים .אך היו חשודים על הגניבה ,ומתוך המעשה מתבר מירושלים ליבנה .מדובר בה על ארבעה דוכסים שהיו
רים האמצעים בהם נקטו היהודים על מנת לשמור על מקיפים את ירושלים בימי החורבן וביניהם דוכס ערביה:
הבהמה הדקה שבבעלותם :״בנהרדעא טייעי שכיחי ומידא ״שלש שנים ומחצה הקיף אספסיאנום את ירושלים והיו עמו
לידא משלמי״ )בבלי ,בבא בתרא לו ע״א( .הביטוי ״ טיי עי״ ארבעה דוכסין :דוכוס דערביא ,דוכוס דאפריקא ,דוכוס
לערבים רווח בתלמוד בבלי ואינו מצוי בירושלמי .בצפון ערב דאלכסנדריא ,דוכוס דפלסטיני .דוכום דערבייא ,תרין
בואך עיראק ,בג׳בל שמר ,ידוע שבט ששמו טיא .סביר
מאד שממנו קיבלו הטייעי את שמם .מכל מקום מעיד מקור אמורין :חד אמר קילוס שמיה ,וחד אמר פנגר שמיה״.
זה על נפוצותם של הערבים בנהרדעא ,ועל כך שיהודי במהדורת בובר מצויים שני שינויים :במקום דוכס
נהרדעא לא שלחו את העיזים אל בית הרועה ,אלא מסרון דאפריקה -״דוכס דאפניקא״ ,ובאשר לשמו של דוכס
דערביא -״חד אמר אילם היה שמו ,וחד אמר :אבגר הוה
לידי הרועה הערבי בבוקר ,וקיבלון מידיו בערב. שמיה״ .בובר מעלה את האפשרות שאפניקא היא פיניקיה
שכירת ערבים לרועים רווחה לא רק בנהרדעא .יש
שהערבים היו לוקחים את העדר ומרחיקים עמו נדוד ובעקבותיו קובע כך גדליה אלון.
למקומות מרעה .במקרה אחד עליו מסופר במסכת סוכה ברור שלא ניתן לשייך סיפור זה לימי החורבן ,שכן
בתלמוד בבלי ,מצויה עדות על חכמים שהלכו לראות פרובינקיה ערביה נוסדה רק עשרות שנים אחריו .מאידך,
ולבדוק את עדריהם בימי חג הסוכות ,ושבו מן האפר שהיו מעשה זה אינו יכול להיות קדום למאה הרביעית ,שכן רק
עדריהם רועים שם ,ולא היה סיפק בידם לשבת בסוכות משנת 295יש דוכס באזור .עד לאותה עת היה מושל
הפרובינקיה מפקד על החילות השוהים בה .במאה הרביעית
במשך כל החג. המושל עסק בענייני מינהלה ושיפוט ,והדוכסים היו ממונים
מספר מקורות מעידים על סחר באילים בין נכרים לבין על הצבא ,במסגרת פיקוד מרחבי של היום ,אשר גבולותיו
יהודי בבל .אחד מהם מעיד על ערבים שמכרו אילים לא היו זהים בהכרח עם גבולות הפרובינקיה .לדוגמה,
ליהודים במקום שנקרא ציקוויא :״הנהו טייעי דאתו בסוף המאה הרביעית היו שלוש פרובינקיות בשם פלשתי
לציקוניא יהיב דיכרי לטבחי ישראל״) ...בבלי חולין ל״ט: נה ,אבל לשלושתן היה דוכס אחד .אם נקבל את הצעת
אותם ערבים שבאו לציקוניא נתנו אילים לטבחים -מוכרי בובר־אלון ,הרי המדרש מביא כאן באופן מדוייק את שמות
בשר -יהודים( .אין נתונים מספיקים על מנת להציע זיהוי ארבעת הדוכסים שהיו באזור ארץ־ישראל :פלשתינה,
לציקוניא במפת בבל התלמודית ,אולם היותם של מוכרי
האילים ערבים ,נותן מקום להשערה כי מדובר ביישוב ערביה ,פניקיה ומצרים.
מתקופת המשבר בקיסרות במאה השלישית ,מצויות
השוכן בקירבת הפרת שהוא אף גבול המדבר. מספר ידיעות על פלישות ערבים לארץ־ישראל באותה
יחסים מתוקנים תקופה.
כך מצינו באיכה רבה ג ז :׳גדר בעדי ולא אצא׳ ,רבי
מקורות אחרים משקפים את יחסיהם של יהודים וערבים איבו אמר ,זה בסגר של ערבייא ,רבי ברכיה אמר ,זה
בפומבדיתא .נזכר ״ההוא פולמוסא דאתא לפומבדיתא״ קסטרא של פרסיין ,ורבנן אמרי ,זה מטלית של כותיים״.
)בבלי ,חולין מו ע״א( ,ומן הסתם היתה התנגשות זו כרוכה רבי איבו הוא בן הדור השני של אמוראי ארץ־ישראל,
במאבק בין השלטונות הססניים לבין הנוודים הפולשים היינו מדובר כאן על מצור של ערבים בימי משבר הקיסרות
מהמדבר .הד למצב בטחוני-כלכלי מעורער בפומבדיתא
כתוצאה מפשיטות מסוג זה בא לידי ביטוי בעדות דלקמן: במאה השלישית.
״הנהו ערבאי דאתו לפומבדיתא דהוו קא אנסי ארעתא התבטאות המתכוונת לחדירה והצקה של ערבים בארץ-
דאינשי ,אתו מרוותיהו לקמיה דאביי ,אמרו ליה :ליחזי מר ישראל מצויה בפיו של רבי יהושע בן לוי ,ראש בית
שטרין ולכתוב לן מר שטרא אחרינא עליה ,דאי מיתניס חד, המדרש בלוד בדור הראשון של אמוראי ארץ־ישראל ,אשר
נקיטינן חד בידן״ )בבא בתרא קס׳׳ח :אותם ערבים שבאו אף היא מתייחסת מן הסתם לאירועים מימי משבר הקיסרות
לפומבדיתא שהיו אונסים קרקעות של בני אדם ,באו במאה השלישית :״אמר :ארץ ארץ הכניסי פירותייך ,למי
בעליהן לפני אביי ,אמרו לו :יראה מר שטרנו ,ויכתוב לנו את מוציאה פירותייך ,לערביים הללו שעמדו עלינו
מר שטר אחר עליה ,שאם נאנס אחד ,מחזיקין אנו אחד
בחטאתינו״)מסכת כתובות קי׳׳ב(.
בידינו(.
יחסים דו־ערכיים
ממקור זה משתמעים נסיונותיהם של ערבים לתפוס תמונה מקיפה יותר של יחסי יהודים וערבים ,המשקפת
קרקעות בפומבדיתא .אולם יחסיהם של יהודי פומבדיתא גם מגעים של חיי יום־יום ,מצוייה לגבי בבל התלמודית.
וערביה ,לא עמדו בצילו של מאבק מתמיד .יש במקורות אף חלק מהעדויות האלה משקף מערכת של יחסים דו־ערכיים
כדי ללמדנו על הכרה והערכה .הבולט שבהם הוא זה בין יהודי בבל לבין הערבים .בדרך כלל מתייחסים מקורות
המספר על שעזרק הערבי שנידב מנורה לבית״הכנסת של אלה ליישובי ספר שעל הפרת ,החשופים לפגיעתם של
15
