Page 10 - ETMOL_118

‫ניכרת על אורח חייהן ותרבותן של שאר העדות‪ ,‬להוציא‬ ‫יצחק הכהן שולאל‪ ,‬על דבר פטור תלמיד״חכמים ממסים‪,‬‬
‫את האשכנזים‪.‬‬ ‫חתומים‪ ,‬רק ארבעה או חמישה נושאים כינוי משפחה‬

‫מאותו זמן ואילך כמעט שאין אנו שומעים על חכמים‬ ‫ספרדיים‪ ,‬לצידם של אשכנזים‪ ,‬מוסתערבים ומערבים‪.‬‬
‫משאר העדות‪ ,‬וגם המעטים שבהם הנזכרים במקורות‬ ‫בצפת לעומת זאת‪ ,‬נראה שכבר בשנת רס״ד )‪(1504‬‬
‫השונים‪ ,‬אין רישומם ניכר ביישוב היהודי בירושלים‪ .‬נזכיר‬ ‫תפסו הספרדים מעמד של בכורה בקהילה‪ ,‬שכן באיגרת‬
‫שניים מהם‪ :‬ר׳ ישראל בן יחיאל אשכנזי‪ ,‬שהיה אחד משני‬ ‫ששיגרו חכמי צפת לחכמי ירושלים‪ ,‬בעניין קביעתה של‬
‫ראשי הישיבה האשכנזית בירושלים‪ ,‬ור׳ יוסף בן פרץ‬
‫קולון‪ ,‬נכדו של הרב יוסף קולון‪) ,‬מהדרי״ק(‪ .‬הסב היה‬ ‫שנת השמיטה‪ ,‬מרבית החותמים נימנו עם יוצאי ספרד‪.‬‬
‫אותו זמן היו בעיר הגליל שתי קהילות מרכזיות‪ :‬קהל‬
‫גדול חכמי איטליה במחצית השנייה של המאה הט״ו‪.‬‬ ‫המוסתערבים וקהל הספרדים‪ .‬זה האחרון זכה למתת יד‬
‫חומרית מהנגיד שולאל היושב במצרים‪ ,‬ועל כך יצא קצפם‬
‫הקהילה האשכנזית‬ ‫של חכמי המוסתערבים‪ .‬על מגורשי ספרד בחברון או‬
‫בקהילות אחרות בארץ״ישראל באותה עת לא ידוע דבר‬
‫מן המקורות הדלים מאז על היישוב היהודי בירושלים‬
‫עולה‪ ,‬שבעוד שעדות המוסתערבים‪ ,‬המערבים‪ ,‬האיטלקים‬ ‫ממקור כלשהו‪.‬‬
‫ואחרים‪ ,‬נטמעו ככל הנראה בקרב העדה הספרדית הגדולה‬
‫והדומיננטית‪ ,‬ידעו האשכנזים לשמור על ייחודם העצמי‪,‬‬ ‫בראשית המאה הט״ז נפתחה מחדש הישיבה הירושלמית‬
‫וניהלו את חייהם כמיעוט עדתי נפרד על־פי דפוסי המסורת‬ ‫ביוזמתו של הנגיד יצחק שולאל‪ ,‬שהחל מכהן בתפקידו‬
‫והתרבות האשכנזית‪ .‬מעמדם המיוחד של האשכנזים‪,‬‬
‫השונה משאר העדות בירושלים‪ ,‬לא הסב נחת רוח לראשי‬ ‫כנגיד במצרים בשנת רס׳׳ב‪.1502 ,‬‬
‫העדה הספרדית‪ ,‬שלא בנקל השלימו עם מציאות זו‪ ,‬אף״על‪-‬‬ ‫עשר שנים מאוחר יותר אנו מוצאים כבר בירושלים‬
‫פי שנאלצו לכבדה‪ .‬נראה שכוח הישרדותה של העדה‬ ‫חכמים ספרדים שנמנו עם השורה הראשונה של חכמי דור‬
‫האשכנזית שהיתה זעירה בכמותה‪ ,‬נבע מכספי התמיכה‬ ‫הגירוש‪ ,‬והתפרסמו בפעילות רוחנית וציבורית בראשית‬
‫שיועדו לעדה זו בלבד‪ ,‬וכך מצינו בדברי משה באסולה‪:‬‬ ‫התקופה העות׳מאנית‪ :‬ר׳ לוי אבן חביב )הרלב״ח(‪ :‬המקובל‬
‫״מקבלי צדקה הם יותר ממאתים נפשות‪ ,‬והרבה צדקה באה‬ ‫הנודע ר׳ אברהם בן אליעזר הלוי‪ ,‬שנתפרסם בחזיונות‬
‫להם ממצרים ותוגרמה וממקומות אחרים‪ ,‬והעניים אשכנזים‬ ‫הגאולה שלו‪ :‬גיסו ר׳ אברהם זכות ‪ -‬האסטרונום וההיסטו­‬
‫ריון שהגיע לירושלים בשנת רע״ג )‪ (1513‬חבש ספסלי‬
‫אינם בזה הכלל‪ ,‬כי באה להם פרנסתם מוויניציאה״‪.‬‬ ‫אחת הישיבות שבה ונפטר שם שנה מאוחר יותר‪) .‬על שני‬
‫עצמאותם של האשכנזים התבטאה אף באירגון חיי הרוח‬ ‫האחרונים יודע לספר שאר בשרם ‪ -‬ר׳ משה קאשטרו‬
‫במסגרות נפרדות‪ .‬משני מקורות עבריים מראשית שנות‬ ‫״אשר אין בירושלים עניים נצרכים כמותם׳׳(‪ :‬וכן ר׳ יעקב‬
‫העשרים של המאה הט״ז מסתבר שהיו בירושלים באותה‬ ‫בירב‪ ,‬החכם שהגה מאוחר יותר‪ ,‬כשישב בצפת‪ ,‬את רעיון‬
‫עת שתי ישיבות‪ ,‬האחת בניהולם של חכמים ספרדים‪,‬‬ ‫חידוש הסמיכה והסנהדרין‪ .‬הרב בירב היה ראש ישיבה‬
‫והאחרת בניהולם של חכמים אשכנזים‪ .‬ממקור נוצרי משנת‬ ‫בירושלים סמוך לאחר הכיבוש העות׳מאני בשנת ‪.1516‬‬
‫‪ 1600‬למדים אנו שהשיעורים בישיבה הספרדית וכן‬ ‫לצידם של אלו חיו ופעלו בירושלים חכמים פחות בולטים‪,‬‬
‫הדרשות נאמרו בלשון הספרדית‪ ,‬ודומה שהכוונה היא‬
‫כמו ר׳ דוד אבן שושן‪ ,‬תלמיד חכם ורופא‪ :‬ר׳ משה קאשט־‬
‫לשפת הלאדינו‪.‬‬ ‫רו‪ ,‬שנשא בתפקיד ציבורי מרכזי בארגון הקהילה‪ ,‬ור׳ משה‬
‫לאחר הכיבוש העות׳מאני מצאו עולים רבים מירכתי‬
‫הפזורה היהודית את דרכם לצפת‪ ,‬שנעשתה מאותה עת עד‬ ‫בן שם טוב אלפראנג׳י‪.‬‬
‫שנות השמונים של המאה יעד מרכזי ומבוקש לעולים בשל‬
‫עם הכיבוש העות׳מאני בסוף שנת ‪ 1516‬חל מפנה‬
‫סיבות כלכליות‪ ,‬גיאופוליטיות ומיסטיות‪.‬‬ ‫לטובה‪ ,‬אם כי לא דראסטי‪ ,‬במצבה החומרי של ארץ־ישראל‬
‫בניגוד לירושלים ומקומות אחרים בארץ־ישראל‪,‬‬ ‫ובמעמדה האדמיניסטראטיבי‪ ,‬שינוי שהביא לגידול־מה‬
‫הקהילה היהודית בצפת היתה מפוצלת לקהלים שונים‪,‬‬
‫בדרך כלל לפי ארצות מוצא‪ .‬מסתבר שהעדה הספרדית‬ ‫באוכלוסייה היהודית‪ .‬היסוד הספרדי שבה הלך וגדל‪ ,‬ותוך‬
‫המורכבת ממגורשי ספרד היתה העדה הדומיננטית בצפת‬ ‫שנים אחדות הפך יסוד זה להיות המרכיב הדומיננטי‬
‫בקהילה היהודית‪ .‬מן המקורות העבריים של ראשית שנות‬
‫כבר כמה שנים לאחר הכיבוש העות׳מאני‪.‬‬ ‫העשרים של המאה הט״ז מתברר שהקהל הספרדי הן‬
‫הרב משה מטראני )המבי״ט( מוסר שבתחילה כל‬ ‫בירושלים והן בצפת היווה אז רוב מניינו ורוב בניינו של‬
‫הספרדים היו מאוגדים בקהל אחד‪ ,‬והיתה קופה משותפת‬
‫ליוצאי הערים השונות שבספרד‪ ,‬ברם‪ ,‬משום מחלוקות‬ ‫היישוב היהודי במקומות הללו‪.‬‬
‫וסיכסוכים נקבעו מאוחר יותר מסגרות חברתיות נפרדות‬ ‫אחד מחכמי האשכנזים בירושלים‪ ,‬ר׳ ישראל בן יחיאל‬
‫אשכנזי מספר באיגרתו לידידו היושב בפירושא שבאיטליה‬
‫ליוצאי ערים אחרות מבני ספרד‪.‬‬ ‫בשנת רפ״ב־רפ״ג )‪ :(1523-1522‬״אבל עתה שנתוספו‬
‫אף מנקודת מבט כלכלית היתה מעורבותם של מגורשי‬ ‫הספרדים יצ״ו‪ ,‬כמעט מבטלין כל הלשונות ברוב‪ ,‬ועושים‬
‫ספרד בצפת רבה‪ ,‬ופריחתו של ענף הטקסטיל היתה בעיקר‬
‫בגללם‪ .‬ברבע השני של המאה הט״ז היו תעשיית הטקסטיל‬ ‫כרצונם‪ ,‬והחזנים ג׳ מהם ספרדים ואחד מסתערב‪.‬״‬
‫והמסחר בתוצרתה ענף כלכלי עיקרי בצפת‪ ,‬והסיבה לכך‬ ‫כאן כבר אין זכר לקהל האשכנזי‪ ,‬אף על פי שהכותב‬
‫היו יוצאי ספרד‪ ,‬שמצאו פרנסתם בתעשיית הצמר‪ ,‬עוד‬ ‫נמנה עם חשובי קהל זה‪ .‬״הקהל מכל מינים‪ ,‬יש ט״ו בעלי‬
‫בספרד‪ ,‬ובין המלאכות שעסקו בהן יהודי ספרד תפסה‬ ‫בתים אשכנזים וספרדים לרוב‪ ,‬ומוסתערבים הם מוריסקים‬
‫האריגה מקום ראשון‪ .‬יוצאי ספרד הביאו עימם לצפת את‬ ‫תושבי הארץ מקדם‪ ,‬ומערבים הם שבאו מברברייה‪ ,‬בין‬
‫כישוריהם וכשרונותיהם והפכו תעשייה זו לתעשייה‬ ‫כלם כמו שלש מאות בעלי בתים‪.‬״ תיאור דומה מוסר גם‬
‫הנוסע היהודי״איטלקי משה באסולה בספר מסעו לארץ‪-‬‬
‫משגשגת‪.‬‬ ‫ישראל משנת רפ״ב )‪ :(1522‬״מנהג התפלות קרובים לסדר‬
‫קשיי ההסתגלות של העולים לארץ־ישראל‪ ,‬הן בשל אי‪-‬‬ ‫ספרדי״‪ .‬נראה שאכן מנהגי בית״הכנסת ונוסח התפילה‬
‫ידיעתם את התנאים השוררים בארץ‪ ,‬והן בשל עויינות‬ ‫המקובלים בספרד נכפו באזהרת חרם על כל הציבור‪ ,‬שהיה‬
‫חברתית מבית ומחוץ‪ ,‬היו חלק מפרשת קליטת העלייה‬
‫מורכב מיוצאי גלויות שונות‪ ,‬שכן מוצאים אנו בקובץ‬
‫תקנות של חכמי ירושלים מן המחצית הראשונה של המאה‬
‫הט״ז‪ ,‬בסעיף ט״ו‪ :‬״ששום אדם לא ישנה שום שינוי בענין‬
‫התפלות והזמירות‪ ,‬וזה בחרם״‪ .‬נראה שמאז שנות העשרים‬
‫של אותה מאה ואילך נמנו יהודי ספרד בירושלים עם‬
‫העילית החברתית‪ ,‬והם אף הטביעו את חותמם במידה‬

‫‪10‬‬