Page 56 - מניה ורחל הגדת האגדה
P. 56
קראתי לה מניה /סיפורים קטנים בגעגוע גדול 47 //
מניה היתה סבתא משקיענית ,אכפתית ,אוהבת ,אבל סבתא דואגת?
מעשה שהיה בככר דיזנגוף
מגיל עשר ,התחלתי לנסוע לבדי מהמשק לבית בשדרות רוטשילד .76
אבא היה מעלה אותי ביום שישי על קו ,501ואחרי עצירת המנוחה הקצרה בחדרה,
הייתי מגיעה בנוהל הרגיל והמעייף לתחנה המרכזית המיוזעת והמזוהמת של תל
אביב.
קו חמש המוכר היה מביא אותי עד דלת הבית.
בשבת הייתי מתעוררת עם שירת הצפרים הקבועה בשדרה ויוצאת לבד לטיולים של
בוקר.
ילדה קטנה וסקרנית משוטטת לבדה ,נכנסת לרחובות הקטנים ,מנחמני למזא״ה,
מציצה לחצרות ,נכנסת לחדרי מדרגות ,משתעשעת עם חתולי רחוב ,מתבלבלת קצת
בדרך ,חוזרת אחורה ,ומתקדמת בעיקופים בחזרה לבית .בכל ביקור הגדלתי את טווח
הטיול.
איש לא העיר ,אשה לא דאגה.
בשבת אחת ,נעימה במיוחד משכו אותי רגלי לאורך שדרות רוטשילד לכיוון
תיאטרון "הבימה".
לא הכרתי את הדרך אבל ,רוח קלה בדרה את שערי ,השדרה היתה שקטה וירוקה,
ורגלי הלכו מאליהן .מככר הבימה התגלגלתי במורד רחוב דיזנגוף המוצל ,ומצאתי
את עצמי בככר דיזנגוף ההומה והזרה.
המקום הקסים אותי .התהלכתי סביב הככר ,ישבתי על ספסל ,בחנתי את העוברים
והשבות :זוגות חייכו אל תינוקם ,זקנים צלעו על מקלותיהם ,בני נוער צחקו בדרך
לים ,רק בגד ים לגופם ,נשים צעירות ,ב"שמלות שבת" קלילות שכמותן לא ראיתי
במשק (גם מניה וגם אמא לא לבשו שמלות כאלה ).לצידן גברים בהירי תלבושת.
כמה זמן ישבתי? כשהצמא והרעב תקפו אותי ,קמתי לשוב הביתה .צעדתי בככר
בביטחון גמור לכיוון הבית .עברתי ליד המכבסה ,ליד המאפייה ,ליד קולנוע אסתר,
המשכתי בדרכי ולפתע שמתי לב שאני שוב ליד המכבסה ,המאפייה ,קולנוע אסתר...
