Page 59 - מניה ורחל הגדת האגדה

‫‪ // 50‬קראתי לה מניה ‪ /‬סיפורים קטנים בגעגוע גדול‬

‫והלילה ההוא‪ ,‬בחדר המדרגות‪...‬‬

‫במהלך ביקורי התכופים הכרתי את יעל‪ ,‬שאביה‪ ,‬ישראל גפן היה בין באיה האהובים‬
‫של משפחת שוחט‪.‬‬

‫הוא ומשפחתו גרו סמוך לבית סבתי‪ ,‬ברחוב מזא״ה‪ ,‬ליד בית התה האדום‪.‬‬
‫יעל‪ ,‬יפת עיניים וצמה‪ ,‬ארוכת רגליים שזופות‪ ,‬הפכה לחברתי התל אביבית‪.‬‬

‫יחד טיילנו ברחובות העיר הגדולה‪ ,‬ליקקנו גלידה‪ ,‬הלכנו לים עם חבריה‬
‫התל אביבים האחרים‪.‬‬

‫עם השנים יצאנו גם לבילויים ליליים‪ .‬סיבוב בכיכר דיזינגוף שכבר הכרתי‪ ,‬גזוז‬
‫בקיוסק בסוף השדרה‪ ,‬סרט בקולנוע אסתר‪.‬‬

‫באחד הלילות ואני כבת שתיים עשרה‪ ,‬שבנו מגלידריה ויטמן‪ .‬השעון הורה קרוב‬
‫לעשר בלילה‪ .‬יעל ליוותה אותי עד חדר המדרגות‪ ,‬לחצה על מתג האור והלכה לביתה‪.‬‬

‫עליתי בשקט במדרגות‪ .‬הבית היה דומם וחשוך‪ .‬נקשתי חרש על הדלת‪.‬‬
‫לא רציתי לצלצל בפעמון‪ ,‬להעיר את כל יושבי הבית‪ ,‬בעיקר את סבא החולה תמיד‪.‬‬

‫נקשתי שוב‪ ,‬לא היתה כל תגובה‪.‬‬
‫מה עושים עכשיו?‬

‫התיישבתי על המדרגה העליונה על סף הבית וחיכיתי‪ .‬וחיכיתי‪...‬‬
‫האור בחדר המדרגות כבה‪ ,‬קפצתי במהירות להדליקו‪ ,‬התיישבתי שוב וחיכיתי‪.‬‬

‫שוב כבה האור‪ ,‬שוב זינקתי אל המתג‪ ,‬האור כבה‪ ,‬ושוב המתג‪...‬‬
‫הצטנפתי בסמוך אליו‪ ,‬מותשת‪ ,‬רועדת "קצת מקור וקצת מפחד"‪.‬‬

‫וכך במשך כל הלילה הארוך הזה‪.‬‬
‫כנראה שבכל זאת נרדמתי לזמן קצר‪.‬‬

‫המגנדיתההוארגדחהל‬