Page 60 - מניה ורחל הגדת האגדה
P. 60
קראתי לה מניה /סיפורים קטנים בגעגוע גדול 51 //
כשהתעוררתי מקופלת איברים דואבים ,שמעתי את הדשדוש המוכר של נעלי הבית.
קפצתי ממקומי וצלצלתי בפעמון.
הדשדוש קרב לדלת שנפתחה לרווחה.
מניה ,לבושה בחלוק הבית וחגורה בסינר הנצחי ,חייכה אלי בשמחה במלוא שיניה.
"בואי בואי ,אני בדיוק מכינה ארוחת בוקר .לי ולישראל".
נכנסתי אחריה.
"ארוחת בוקר? יופי ,אני מתה מרעב!"
***
והיום ההוא בים...
האופניים עצרו בחריקה מתחת לחלון הבית ברוטשילד .76צלצול הפעמון,
שריקה חדה וצעקה:
"באה איתנו לים?"
"אני כבר יורדת ,חכו לי!"
עם יעל וחבריה הייתי הולכת גם לים .מדוושים בחבורה ,אני על האופניים של יענקלה,
תמיד עם יענקלה ,בהיר העיניים ושחור השער הדוהר במורד אלנבי.
ישובה על הרמה ,מסוחררת ,גומעת את הרוח ,את ריח הסבון של גופו ,נשענת עליו
קלות.
הם היו ילדי־ים שזופים ,ואני ילדת גליל לבנבנה ,עם נמשים כתוספת.
רציתי להיות כמותם .מאוד.
היינו יורדים לחוף ,פורשים מגבות ,נכנסים למים ,טורפים פירות ושוכבים להשתזף.
פולחן מקודש שכזה.
כדי להגביר את השיזוף מרחנו על גופנו שמן קוקוס ,מיוחד לטיגון.
מבלים ,צוהלים וחוזרים כל אחד לביתו בדיווש בעלייה.
