Page 57 - מניה ורחל הגדת האגדה
P. 57
// 48קראתי לה מניה /סיפורים קטנים בגעגוע גדול
קצת התבלבלתי ,פתחתי בצעידה נמרצת ואחרי דקות קצרות שוב קולנוע אסתר!
לא הבנתי מה קורה .לא ידעתי איך יוצאים מהככר הזאת.
צנחתי על הספסל שכבר הכרתי מסיבובי הקודמים ,מעט מבולבלת וקצת מבוהלת.
מה עושים עכשיו?
דמעה התקרבה לזוית העין...
אשה בשמלה פרחונית ,נעימת סבר ורכת קול ניגשה אלי" :ילדה את בסדר?"
לא עניתי ,פחדתי שהדמעה תתקדם.
"ילדה ,קרה משהו? איפה אמא?"
שתקתי.
"הלכת לאיבוד אולי" והתיישבה לידי בשקט .נדף ממנה ריח נעים של בושם שלא
הכרתי.
הסתכלתי לעברה ,ראיתי עיניים חומות ,טובות ,מולי.
"התבלבלתי בדרך לבית של ספתא שלי" מלמלתי .הדמעה כבר יצאה לדרכה
לכיוון לחיי המנומשת.
"ואת יודעת איפה הם גרים?"
"שדרות רוטשילד "76יריתי אוטומטית.
"זה רחוק מאוד" חייך קולה" .והגעת לבד? איפה סבתא? ילדה קטנה כמוך?"
"אני לא קטנה אני כבר בת עשר וחצי"...ואני יודעת את הדרך אבל התבלבלתי .העיגול
הזה!" קולי התרומם בעלבון קל ותסכול גדול.
"ברוו עלייך ,אמיצה ,בואי ,אראה לך את הדרך לשדרה! סבתא בטח נורא דואגת".
קמנו ללכת ,היא בצעד בוטח בשמלתה הקלילה ,אני נגררת אחריה במכנסי השבת
ובחולצה שהיתה לבנה .האשה הושיטה את ידה וחפנה בעדינות את כף ידי הקטנה
והמיוזעת.
"הנה שוב קולנוע אסתר" מלמלתי בתימהון.
בפתח השדרה ליד תיאטרון הבימה הודעתי בחגיגיות שמכאן אני מכירה את הדרך
ואין לי צורך בליווי.
המגנדיתההוארגדחהל
