Page 5 - etmol 60
P. 5
ברנר וסופרי ארץ־ישראל :עגנון ,שמעונוביץ ואד׳ר היהודי הדתי לזה שאינו דתי לגבי מורשת העבר היהודית
הוא ,שהראשון אומר :״אני מאמין״ ואילו השני טוען :״אני
שם -הוא אדם עובד ,אדם שבחר להתפרנס מיגיע כפיו, מרגיש״ .אשר לברנר ושכמותו הרי סבור אחד״העס שכל
אדם הרואה בעבודה את הדרך לתחיית ישראל .לנו אינה אותו ׳קשקוש מלים -------כ ל אותו ציניזמוס בכוונה להכ
רצויה לא רק התמיכה שאחרים באים לתמוך בנו ,כי אם גם עיס׳ ,לא היה ראוי לתגובה לולי ביטא אופנה ארצישראלית
הדאגה שאחרים באים לדאוג לנו ,כי יש בדבר משום ההולכת ומתפשטת ,לבעוט לא רק במסורת הדתית אלא גם
השפלה״ .הרי רגשות כאלה -כותב א.ד .גורדון -מגלים במורשת העבר המהווה למעשה דבק לחיים לאומיים .מי
רק כלפי נחות דרגה ובזה ממותתים את כבוד האדם שבו, שאינו מוכן להיכנע להלוך רוח זה מנופפים נגדו בנשק של
ואילו ״אנחנו צריכים קודם כל ויותר מכל לשמור על כבוד
האדם ועל חרות האדם שבנו״ ...לכן פסולה כל תמיכה ,גם חופש הדיבור.
כשהיא באה מגוף נקי כפיים ובעל כוונות טובות בוועד אחד״העם מתייחם גם למאמר שהופיע ב״החרות״ .למותר
חובבי-ציון ,שיושבים בו אנשים דגולים כביאליק ,אוסיש־ הוא ,לדידו ,להכחיש שברנר מסית להתנצרות .אבל מתקבל
קין ואחרים ,וגם אם היא אינה מוענקת לידיהם של הפועלים על הדעת ,שהמיסיונרים בוודאי ששים ושמחים על כך
כפרטים אלא למערכת עתונם .״משכו ידיכם מכל תמיכה - שיהודים יצאו נגד שלילתו של ישו המושרשת ביהדות.
קרא -עזבו את מחשבותיכם על דבר עזרה מן הצד ,מאיזה ואפשר שגישה כזאת תביא לכך ש״יהודים לאומיים - -
-יפסעו על חללי הדורות עד שיגיעו לכסא הכבוד של ׳בן
צד שיהיה ואיזו עזרה שתהיה ,עזרתנו היא בנו בעצמנו״. האלהים׳ ושם יאחזם רטט רליגיוזי״ ]דברי ברנר כנ״ל[ .את
גורדון הביע כאן עמדה קיצונית ביותר ,בהתעלמו מן מאמרו החריף והארסי ממתן אחד״העם בסופו בהנחה ,שלו
הדברים שהמציאות הכתיבה .גם חבריו ,אנשי העליה ידעו בעלי דעות כשל ברנר אנה עלולות השקפותיהם
השנייה ,סלדו מן התמיכה ,התמיכה הפילאנטרופית האי
שית ,מסוג זה שנתן הבארון רוטשילד לאיכרי המושבות להוליך ,היו בולמים את עצמם בעוד מועד.
אשר הביאה להידרדרותם .אבל הם נוכחו לדעת שתמיכה
במפעלים מקרן ציבורית ,היא הכרחית ,בהעדר עזרה תמיכה אינה רצויה
ממשלתית כלשהי בארץ באותם ימים אפילו לעניינים חיו
גישה ייחודית על הפרשה הביע אהרון דוד גורדון,
ניים כגון מים ,כבישים ,בתי-ספר. ממנהיגיה הרוחניים של תנועת הפועלים והוגה תורת העבו
אשר ל״הפועל הצעיר״ והתמיכה הרי הבטאון החזיק דה ,עבודת כפיים ,לשמה .ב״מכתב גלוי לחברי הפועלים״
מעמד גם בלי סיועם של חובבי-ציון ,והתקיים עוד שנים שהופיע ב״הפועל הצעיר״ גליון 11משנת תרע״א,1911-
רבות ,גם אחרי שמפלגת ״הפועל הצעיר״ חדלה להתקיים, הוא מביע הסתייגות מוחלטת מצעדם של חובבי-ציון ,אך
כאשר התאחדה ב 1930-עם מפלגת ״אחדות העבודה״ עיקר דבריו נסבים על התמיכה כשלעצמה .״הפועל -כתב
ושתיהן הקימו את ״מפלגת פועלי ארץ-ישראל״ ,היא
מפא״י .למעשה ,פסק העתון להופיע רק בשנת .1970