Page 12 - ETMOL_124
P. 12
ההלכתיים בדבר מעמדם של התגבשותו הלאומית של עם ישראל בתקופת המשנה
והתלמוד היתה סביב האידיאה הדתית בפי שהיא באה לידי
השומרונים נוגעים תדיר ביטוי באמצעות התורה והמצוות .הגורמים שקבעו באותה
עת בי היהודים הם עם ,לא היו האחדות הטריטוריאלית,
למידת קיום המצוות על ידם. הלשון או התרבות .היהודים היו מפוזרים בתפוצות שונות,
ומספרם שם עלה תמיד על מספרם בארץ־ישראל .הם דיברו
כך לדוגמה ,לפי ירושלמי שפות שונות ,ואפילו בקרב יהודי ארץ־ישראל עצמה רווחו
שלוש שפות -עברית ,ארמית ויוונית ,גם תרבותם לא היתה
פסחים :״תני ,רבן שמעון בן אחידה ,והושפעה מן התרבויות הסובבות .הדת היתה המודד
הבלבדי להשתייכותו של אדם לעם ישראל .הדת הישראלית
גמליאל אומר :ככל מצוה אינה תלויה במוצא האתני .שורשיה באמונה הצרופה הבאה
לידי ביטוי בלימוד תורה ובקיום מצוות .מקומו של אדם
שחכותים נוחגין בח חם בסולם המעמדות החברתי הפנימי של עם ישראל בתקופת
המשנה והתלמוד נבע מהיותו נמנה עם באי בית־הכנסת,
מדקדקין בה יתיר מישראל, מראייתו בלימוד התורה את הערך המרכזי ביהדות ,ומן
האופן והמידה שבהם הוא מקיים את המצוות ,ובעיקר אותן
אמר רבי שמעון :הדא דתימר
מצוות שנחשבו למרכזיות באותה עת.
בראשונה שהיו משוקעין ההוכחה הטובה ביותר לכך ,שדת ישראל אינה תלויה
במוצא האתני ,אלא באמונה ובקיום מצוות ,היא
בכופרניהן ,אבל עכשיו שאין בהסתפחותם של גרים אל עם ישראל .התנאים לקבלת הגרים
כרוכים כולם בקיומם של צווים דתיים מרכזיים .כך ,לדוגמה,
להן לא מצוה ולא שירי מצוה המאמר בספרי־במדבר :״רבי אומר :מה ישראל שלא באו
לברית אלא בשלושה דברים במילה ובטבילה ובה רציית
חשודין הן ומקולקלין הן״.
קרבן ,אף הגרים כיוצא בהם״.
אף שרבן שמעון בן
גמליאל פעל לאחר מרד בר־ iiHiv. התנאים לקבלת גרים
כוכבא ,הוא לא חדל מלראות התנאים לקבלתם של גרים הם אפוא ברית מילה ,טבילה
והעלאת קורבן .לפחות באשר לשניים מהם ברורה משמעותם
בכותים שומרי־מצוות .מה הלאומית -ברית המילה והקורבן .הבאת הקורבן חייבה את
הגר ,אף אם מקום מגוריו בחוצה לארץ ,לעלות לירושלים
שאין כן רבי שמעון בר ולחוות את הפולחן במקדש .תנאי זה היה ,כמובן ,בר־ביצוע
רק בימי הבית ,ובוטל למעשה לאחר החורבן לפי תקנה של
יוחאי ,שאף הוא פעל
רבן יוחנן בן זכאי.
בתקופת אושה .הוא מבטא היעדרה של תפיסה אתנית ,במובן המקובל של המלה,
בראיית היהודים את עצמם ,ניתן להדגמה בברייתא המציינת
את השינוי במעמדם של כי צאצאיהם של רבי־הצוררים של עם ישראל ,לא זו בלבד
שנתגיירו ,אלא יש בהם חכמים גדולי תורה :״תנו רבנן...
הכותים עקב התפשטותם מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים .מבני בניו של
סנחריב לימדו תורה ברבים ,ומאן נינהו ,שמעיה ואבטליון.
הטריטוריאלית .תפיסתו של מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק ,ואף מבני בניו של
אותו רשע )נבוכדנצר( ביקש הקב״ה להכניסן תחת כנפי
רבן שמעון בן גמליאל היא זו השכינה ,אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה :רבונו של עולם מי
שחחריב את ביתך ושרף את חיכלך תכניס תחת כנפי
שהתקבלה ,כפי שנובע
השכינה?״)מסכת סנהדרין ,צ״ו(.
מהמחלוקת בין רבן שמעון בן אם היתה קיימת בעת העתיקה תפיסה של היהדות את
עצמה כקבוצה אתנית ,היא נבעה מן ההתייחסות לאב
גמליאל לבין רבי יהודה משותף של עם ישראל .ביחס לכך התעוררה כמובן בעיה
באשר לגרים .כך ,לדוגמה ,במשנת ביכורים על קריאתה של
הנשיא :״כותי כגוי -דברי פרשת הביכורים :״אלו מביאין ולא קורץ :הגר מביא ואינו
קורא ,שאינו יכול לומר .׳אשר נשבע ה׳ לאבותינו לתת לנו׳.״
רבי .רבן שמעון בן גמליאל בברייתא בירושלמי ,ביכורים ,מצויה דעתו של רבי יהודה
הסבור כי גם הגר יכול לקרוא את פרשת הביכורים :״תני
אומר :כותי כישראל לכל בשם יהודה :גר עצמו מביא וקורא ,מה טעם ׳כי אב המון גוים
דבר״ )ירושלמי ,ברכות(. נתתיף.״
מקומם של השומרונים בתקופת המשנה והתלמוד הוא בין
כוונתו של רבי יהודה הנשיא היהדות לנוכריות .ההתייחסות אליהם כאל נוכרים הלכה
ונתגבשה בעקבות התפשטותם לאחר מרד בר־כוכבא
b ill שעה שהוא מגדיר את הכותי לאזורים ביהודה שיהודים נטשום ,ולמישור החוף .הדיונים
כגוי היא ,שהוא חשוד בעניין
שמירת המצוות.
המחלוקת בשאלה ,אם
כותי כגוי או כותי כישראל____________ ,
מ א ך! אינה באה להעיד על מוצאם
האתני של השומרונים ,אלא
היא דנה בשאלה ,אם הם
נחשבים מן הבחינה הדתית
ליהודים .מחלוקת אחרת
באשר למעמדם מופיעה בירושלמי ,ברכות ,והיא עוסקת
בשאלה ,אם הם נחשבים ל״גרי אריות״ או ל״גרי אמת״ .אולם
גם באשר לשומרונים נעשה ניסיון למצוא פתרון לבעיית
האב המשותף .ומעניין שדבר זה העלה רבי מאיר ,בלומר
לאחר מרד בר־כוכבא ,שעה שדחיית השומרונים כבר הולכת
וגוברת .המקור מופיע בבראשית רבח צ״ד ,ז׳ ותרגומח
העברי :״רבי מאיר ראה שומרוני אחד ,אמר לו :מהיכן באת,
אמר לו :מיוסף ,אמר לו )רבי מאיר( :לא .אמר לו
)השומרוני( :ואלא ממי? אמר לו)רבי מאיר( :מיששכר .אמר
לו )השומרוני( :ומניין זאת? אמר לו )רבי מאיר( :שנאמר
׳ובני יששכר תולא ופוה ויוב ושמרון׳ )בר׳ מו ,י״ג( ,אלו
השומרונים .הלך)השומרוני( לנשיא שלהם ,אמר לו :אמר לי
רבם של חיהודים דבר אחד והוא תימה .אמר לו :מה הוא?
אמר לו :אמר לי ממי אתם ,אמרתי לו מיוסף ,אמר לי
מיששכר ,שנאמר ׳ובני יששכר תולע ופוח ויוב ושמרון׳.
אמר לו :חייך ,מיוסף הוציאך וליששכר לא הביאך׳.
אף שעם ישראל נחשב לעם בחירה ,חרי בולטת אצל
החכמים גישה שאינה שוללת בעלי מוצא אתני שונה .קו זה
ניתן למצוא ,לדוגמה ,אפילו בדבריו של רבי עקיבא שבדרך־
כלל לא נעדר מהם צד של קנאות ,כנאמר במשנה אבות ג׳,
12
