Page 13 - ETMOL_124

‫אחרת שהיא כמותח‪ ,‬ואיזו זו גמילות חסדים‪ ,‬שנאמר ׳כי‬ ‫י״ד‪ :‬״הוא )רבי עקיבא( היה‬ ‫שומרונים — יהודים? נו צ רי ם!‬
‫חסד חפצתי ולא זבח׳‪.‬״‬ ‫אומר; חביב אדם שנברא בצלם;‬
‫חבה יתרה נודעת לו שנברא‬ ‫‪:‬ימי המשנה‬
‫מכאן נובע בעצם כי לדעתו של רבן יוחנן בן זכאי תלויה‬ ‫בצלם‪ ,‬שנאמר‪ :‬׳בצלם אלהים‬
‫כפרתם של ישראל באותו גורם שבו תלויח כפרתם של‬ ‫עשה את האדם׳‪ .‬חביבין ישראל‬ ‫קיום המצוות‬
‫שנקראו בנים למקום; חבה יתרה‬
‫נוכרים‪.‬‬ ‫נודעת להם‪ ,‬שנקראו בנים‬
‫חאפשרות חנתונח לנוכרים לקיים מצוות מסוימות‪ ,‬בעיקר‬ ‫למקום‪ ,‬שנאמר‪' :‬בנים אתם לה׳‬
‫מתחום הצדקה‪ ,‬ולזכות בעמדה דומה לזו של יחודים‪,‬‬ ‫אלהיבם׳‪ .‬חביבין ישראל שנתן‬
‫משתקפת גם בדעתו של רבי יחושע בן חנניה המובעת‬ ‫לחם בלי חמדה; חבה יתרה‬
‫בתוספתא סנהדרין י״ג במחלוקת דלקמן; ״רבי אליעזר אומר‪:‬‬ ‫נודעת להם‪ ,‬שנתן להם כלי‬
‫כל גוים אין להם חלק לעולם הבא‪ ,‬שנאמר ׳ישובו רשעים‬ ‫חמדה שבו נברא העולם‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫לשאולח כל גוים שכחי אלהים׳‪ ,‬ישובו רשעים לשאולה אילו‬ ‫׳כי'לקח טוב נתתי לכם תורתי‬
‫רשעי ישראל‪ .‬אמר לו רבי יהושע‪ :‬אילו אמר הכתוב ישובו‬
‫רשעים לשאולה כל גויים ושותק‪ ,‬הייתי אומר כדבריך‪,‬‬ ‫אל תעזבו״‪.‬‬
‫עכשיו שאמר הכתוב שכחי אלהים‪ ,‬הא יש צדיקים באומות‬ ‫אין ספק‪ ,‬שאימרתו של רבי‬
‫עקיבא ׳חביב אדם שנברא‬
‫שיש להם חלק לעולם הבא״‪.‬‬ ‫בצלם׳‪ ,‬מכוונת לכלל האנושות‪.‬‬
‫באשר האדם הוא יציר כפיו של‬
‫עמדה דומה ליהודים‬ ‫אלוהים‪ .‬הדבר מתברר למעלה‬
‫מכל ספק לאור ההמשך המייחד‬
‫גישתו המקרבת של רבי יחושע בן חנניה כלפי הנוכרים‬ ‫את ישראל הקרויים בנים‬
‫באה לידי ביטוי ברור גם במחלוקתו עם רבן גמליאל דיבנה‪,‬‬ ‫למקום‪ ,‬והחביבים לפניו בזכות‬
‫אשר המשנה )ידים ג׳‪ ,‬ה( מייחסת אותה לאותו יום שבו‬ ‫קבלתם את התורה‪ .‬מכאן‪,‬‬
‫׳הושיבו את רבי אלעזר בן עזריה בישיבה׳‪ :‬״בו ביום בא‬ ‫שלדעת רבי עקיבא אין סתירה‬
‫יהודה גר עמוני ועמד לפניהן בבית המדרש‪ ,‬אמר להם‪ :‬מה‬ ‫בין הבחירה של עם ישראל מכל‬
‫אני לבא בקהל‪ ,‬אמר לו רבן גמליאל‪ :‬אסור אתה‪ .‬אמר לו רבי‬ ‫האומות לבין כבודו של האדם‬
‫יהושע‪ :‬מותר אתה‪ .‬אמר לו רבן גמליאל‪ :‬הכתוב אומר ׳לא‬ ‫באשר הוא אדם‪ ,‬שכן הוא נברא‬
‫יבא עמוני ומואבי בקהל ה׳ גם דור עשירי׳ וגו׳‪ .‬אמר לו רבי‬
‫יהושע‪ :‬וכי עמונים ומואבים במקומן הן‪ ,‬כבר עלה סנחריב‬ ‫בצלם אלוהים‪.‬‬
‫מלך אשור ובילבל את כל האומות‪ ,‬שנאמר ׳ואסיר גבולות‬ ‫גם באשר לנוכרים ‪ -‬לימוד‬
‫עמים ועתידתיהם שושתי ואוריד כביר יושבים׳‪ .‬אמר לו רבן‬ ‫התורה ואפילו שמירת מצוות‬
‫גמליאל‪ :‬הכתוב אומר ׳ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון׳‬ ‫משמשים מודד להתייחסות‬
‫וכבר חזרו‪ ,‬אמר לו רבי יהושע‪ :‬הכתוב אומר ׳ושבתי את‬ ‫אליהם‪ .‬כך‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬באימרתו‬
‫שבות עמי ישראל׳)ויהודה( ועדיין לא שבו‪ .‬חתירוהו לבא‬ ‫של רבי מאיר בן דור אושה‬
‫במסכת בבא קמא ל״ח‪ :‬״והתניא‬
‫בקהל״‪.‬‬ ‫רבי מאיר אומר‪ :‬מנין שאפילו‬
‫מחלוקת זו משקפת את הגישה הדו־ערכית בנוגע לקבלת‬ ‫נכרי עוסק בתורה שהוא ככהן‬
‫גרים מבני האומות אשר מדין התורח נאסרו לבוא בקחל‪.‬‬ ‫גדול‪ ,‬ת״ל ״אשר יעשה אותם‬
‫בסופו של דבר נקבעת ההלכה על־פי גישתו המקלה של רבי‬ ‫האדם וחי בהם״‪ ,‬כהנים ולוים‬
‫יהושע‪ .‬ברור למדי כי נקודת המוצא לעמדתו של רבי יהושע‬ ‫וישראלים לא נאמר‪ ,‬אלא אדם‪,‬‬
‫אינם הפסוקים שהוא דורש‪ ,‬אלא גישתו העקרונית החיובית‬ ‫הא למדת שאפילו נכרי ועוסק‬

‫כלפי הנוכרים וכלפי אפשרות קבלתם לקהל ישראל‪.‬‬ ‫בתורה הרי הוא ככהן גדול״‪.‬‬
‫חוסר החשיבות שייחסו חכמים לגורם האתני בא לידי‬
‫ביטוי גם בגישתם כלפי יהודים שהתרחקו מתורה וזילזלו‬ ‫גמילות חסדים מכפרת‬
‫במצוות‪ .‬הביטוי הבולט ביותר לכך הו׳א קביעתו של רבי‬
‫יהודה בן אלעאי‪ ,‬בן דור אושה )בפרקא דרבנו הקדוש‪ ,‬בבא‬ ‫אמנם יש בדברים משום אנכרוניזם‪ ,‬שכן מדובר בתקופה‬
‫דארבעה(‪ ,‬כלפי עם־הארץ‪ :‬״רבי יהודה אומר‪ :‬עם הארץ הרי‬ ‫שכבר לא היתה קיימת בה משרתו של הכוהן הגדול‪ ,‬אך אין‬
‫בכך לעמעם את משמעותם‪ ,‬היינו‪ ,‬הערך הקובע באשר‬
‫הוא כגוי״‪.‬‬ ‫למעמדו של אדם ואופן ההתייחסות אליו הוא זיקתו לעולם‬
‫מכל האמור נובע בבירור כי בתקופת המשנה והתלמוד לא‬
‫החשיבו חכמים את המוצא האתני‪ .‬כל אימת שחכמים באים‬ ‫התורה והמצוות‪ ,‬ולא השתייכותו האתנית‪.‬‬
‫לקבוע את שייכותו או את זיקתו של אדם לקהל ישראל‪ ,‬את‬ ‫רבן יוחנן בן זכאי מוצא תקנה לגוים‪ :‬״דתניא‪ ,‬אמר להם‬
‫יכולתו של נוכרי להתגייר ואת מעמדו לעומת מעמדו של‬ ‫רבן יוחנן בן זכאי‪ :‬כשם שהחטאת מכפרת על ישראל‪ ,‬כך‬
‫יהודי‪ ,‬הרי הם מעניקים לשאלות של מוצא‪ ,‬לשון‪ ,‬תרבות או‬ ‫צדקה מכפרת על אומות העולם״)בבא בתרא י׳(‪ .‬מעניין‪ ,‬כי‬
‫ארץ מגורים חשיבות משנית בלבד‪ .‬הקביעה‪ ,‬אם אדם‬ ‫לאחר חורבן הבית תולים באבות דרבי נתן ברבן יוחנן בן‬
‫מסויים הוא יהודי‪ ,‬אם לאו‪ ,‬מתבססת בעיקרח על אמות‬ ‫זכאי דעה הקובעת כי נוכח היעדר מקדש תלויה כפרתם של‬
‫מידה הקשורות ללימוד התורה ולקיום המצוות‪ .‬הווי אומר‪,‬‬ ‫ישראל בגמילות חסדים‪ ,‬וערכה אינו נופל מערכם של‬
‫האידיאה הדתית היא הגורם הבלעדי אשר סביבו חלה‬ ‫קורבנות‪ :‬״פעם אחת היח רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים‪,‬‬
‫והיה רבי יהושע הולך אחריו‪ ,‬וראח בית־חמקדש חרב‪ .‬אמר‬
‫התגבשותו של עם ישראל בתקופת המשנה והתלמוד‪.‬‬ ‫רבי יהושע‪ :‬אוי לנו על זח שחוא חרב‪ ,‬מקום שמכפרים בו‬
‫עונותיהם של ישראל‪ .‬אמר לו‪ :‬בני אל ירע לך‪ ,‬יש לנו כפרה‬
‫לעיון נוסף‪" :‬דור לדור״ קובץ מחקרים לכבוד יהושע אפרון‪,‬‬

‫מוסד ביאליק‪ ,‬אוניברסיטת תל־אביב‪.‬‬

‫‪B‬‬