Page 142 - חרדים ואנשי מעשה
P. 142
140פרק שישי
חבר קיבוץ חפץ חיים בעבודה
ימים .אולם הכותב יוצר הבחנה בינו לבין הפועל הציוני-סוציאליסטי הקלסי בכל
הנוגע להגדרת המטרה .דוד בן-גוריון ,ממייצגיה הבולטים של הציונות הפועלית
הסוציאליסטית ,לא גרס כל הפרדה בין ציונות לסוציאליזם ,והגשמת שני הערכים
הללו הייתה אך ורק בשילוב ביניהם .כדבריו' :אין הסוציאליזם מתגשם בחלל ריק.
אצלנו יתכן לדבר רק על ציונות סוציאליסטית .הסוציאליזם מתגשם במסגרת
היסטורית מסוימת ,בתוך מציאות פוליטית ,לאומית וכלכלית נתונה .מה שמתגשם
אצלנו זוהי ציונות סוציאליסטית .לא ציונות לחוד ולא סוציאליזם לחוד' 101.וינברג
טוען טענה שונה :הסוציאליזם אינו אלא כלי בידיו של הפועל החרדי על מנת
לממש את הייעוד העליון יותר :לימוד התורה ,יצירת מרחב תרבותי יהודי-דתי
ובניית מארג חינוכי יציב לילדיו .קרי ,החברה הסוציאליסטית תאפשר הסתגרות
במרחב חברתי נטול השפעות חיצוניות אגב מימוש החזון הציוני של הקמת
קיבוץ חלוצי בארץ ישראל .כלומר ,זוהי בו בזמן פעולה בעלת משמעות ציונית,
סוציאליסטית ורוחנית ,ופעולה שמבטאת הסתגרות והיבדלות.
באותו גיליון של 'שערים' כתב הלל ברוקנטהל ,שהיה באותה עת עדיין חבר
מן השורה בנוער אגודתי כפר סבא ,מאמר שחושף גם הוא בפני הקורא הליכה על
שביל צר שבין חרדיות נוסח גרמניה לציונות נוסח הפועל המזרחי .כקודמו ,גם
מאמר זה חושף את קולו של חבר מן השורה ,גם אם מחברו לא נמנה עם קבוצה
זו לאורך ימים:
