Page 168 - חרדים ואנשי מעשה
P. 168
166סיכום ומסקנות
אחד ההסברים לסוגיה זו קשור באופיין של חברות מהגרים .בכל חברת
מהגרים ניתן להבחין ,בקצה האחד ,באלה הנוטשים את הזהות התרבותית
מהראשונית אותה קיבלו בבית לטובת זהות תרבותית חדשה ,כזו המקלה
על תהליכי ההתקבלות .ובקצה השני ,באלה הנוטים לשמר את את הזהות
התרבותית מבית; בתווך מצויים המהגרים המבקשים לאחוז בשני הקצוות :מחד
גיסא לייצר תרבות חדשה המותאמת לזמן ולמקום החדש ומאידך גיסא לשמר
את הזהות שגדלו אתה ..חברי פא"י שעלו לארץ ישראל השאירו מאחוריהם
את מרקם חייהם — משפחה ,חברה ,תרבות ,מנהגים ושפה .מרביתם העדיפו
את האפשרות של שימור הזהות הראשונית .החברים נשארו בפא"י שבה היו
חברים לפני העלייה או בתנועה קרובה אחרת בתוך אגודת ישראל כמו 'נוער
אגודתי'' ,עזרא' או 'צעירי אגודת ישראל' .דוגמה מובהקת לכך היא המשך
קיומם של חוגים חברתיים פנימיים בתוך פא"י על פי ארצות המוצא ,שסיפקו
לפועלים את צורכיהם הרוחניים שהיו רגילים להם מבית ההורים .הנהגת
פא"י אף עודדה את קיומם של חוגים אלו והם תפסו חלק נכבד בפעילותה
התרבותית.
הסבר אחר נעוץ בהבדל הקטן אך החשוב שהיה בין הפועל האגודאי לבין
מקבילו ,חבר הפועל המזרחי .משמעותה של ההישארות בפא"י הייתה היצמדות
לנורמות החברתיות החרדיות כפי שהן השתקפו בחיי החברה והדת בסניפים;
חברות בפא"י משמעה בחירה להשתייך לתנועה שהכפיפה עצמה להכרעת גדולי
התורה ,כלומר היא העמידה אתוס מכונן ומודע של ציות למנהיגות הדתית .זאת
על אף שבפועל התקבלו לעתים החלטות בדרכים שונות ונעשו פעולות בחסות
שתיקתם של רבנים ,אך ההצהרה והקו החינוכי-ערכי הרשמי היו של ציות
לסמכות רבנית; הישארות בפא"י הייתה קביעה של זהות חרדית שמתבטאת
באמירה חינוכית ,בבחירת גורם סמכות מחייב ובהצהרה החברתית על זהות
אישית.
על מרכיב זה בזהות סירב הפועל חבר פא"י לוותר ,ולעתים הוא נדרש
לשלם מחיר גבוה על עמדה עקרונית זו .דוגמה בולטת לכך הייתה סוגיית שנת
השמיטה .על פי הוראתו של הרב קרליץ ,נשמרה שנת השמיטה לחומרה ,קרי
שמיטה מוחלטת מכל מלאכה האסורה בשמיטה ,מבלי לסמוך על היתר המכירה.
קיבוצי פא"י שנשמעו לפסיקתו ,הגיעו עד פת לחם; פועלים בודדים בסניפים
העירוניים הצטרפו לקיבוצי פא"י ,והתחייבו שלא יעבדו במלאכות האסורות בשנת
השמיטה .יחד עם זאת ,רבים מחברי פא"י לא חתמו על אותן הצהרות ויש להניח
כי בחרו לסמוך על ההיתרים הקיימים ,ובו בזמן העדיפו להיות חלק מתנועה
ששומרת שמיטה לחומרה .ניכרים כאן שוב הפערים שבין האתוס למציאות החיים
והבחירה — להשתייך להסתדרות פועלים בעלת אתוס חרדי ,גם אם המעשה
היומיומי אינו עולה בהכרח בקנה אחד עם האתוס.
