Page 243 - מגילות מדבר יהודה ב לאתר

‫קומראן והנצרות הקדומה‬

‫הידועים כבר היטב‪ .‬כך לדוגמה בעל איגרת אריסטאס‪ ,‬יהודי אלכסנדרוני (כנראה) בן המאה‬
‫השנייה לפסה"נ‪ ,‬הגן על חוקי הּכשרות בכך שייחס להם מסרים חינוכיים‪ ,‬כגון שעופות טרף‬
‫נחשבים טמאים כי עלינו לדאוג שלא לחיות כמותם (איגרת אריסטאס ‪ ;)169–142‬אך כל יהודי‬
‫עשוי לשאול את עצמו אם באמת עליו 'לתרגל' עד סוף חייו את המסר הזה‪ ,‬או שמא יוכל לסמוך‬
‫על עצמו שיימנע ממעשים כמעשי הנשר והנץ גם אם יאכל את בשרם‪ .‬ואכן בקטע מפורסם‬
‫מתלונן פילון – שחי באלכסנדריה כמאה שנים אחרי בעל איגרת אריסטאס וקדם לפאולוס‬
‫ב ְכדור אחד בלבד – על יהודים החושבים שאין הם חייבים להמשיך לקיים את מצוות השבת‬
‫או את מצוות מילה וכו'‪ ,‬אחרי שהבהירו לעצמם את המסרים הערכיים או ההגותיים שמצוות‬
‫אלה נועדו ללמד ולהשריש (על הגירת אברהם ‪ 15.)93–89‬קשה היה לפילון לדחות את עמדתם‪,‬‬

‫מכיוון שגם הוא הודה שהמצוות ניתנו על מנת ללמד את המסרים הללו‪.‬‬
‫ההפרדה בין בשר לרוח חתרה תחת המצוות המעשיות גם משום שמי שהפריד בין בשר‬
‫לרוח‪ ,‬וראה ברוח את היסוד החשוב יותר‪ ,‬התקשה לייחס חשיבות רבה למצוות מעשיות גם אם‬
‫לא התיימר לדעת את טעמיהן‪ .‬זאת מכיוון שקיומן מוטל על הגוף‪ ,‬על הבשר – כלומר על החלק‬
‫של האדם הנתפס כנחות בהשוואה לרוחו הנעלה‪ .‬בעולם היווני‪ ,‬אשר בו נתפס הגוף ככלא או‬
‫כקבר של הרוח (לפי משחק המילים ביוונית ‪ ,sōma – sēma‬כלומר גוף = קבר)‪ 16,‬בעולם שטבעי‬
‫היה למצוא בו דרשה על 'ויוצא ֹאתו החוצה' (בראשית טו‪ ,‬ה) המסבירה שרק מי שיוצא מגופו‬
‫עשוי לבוא במגע אמתי עם ה'‪ – 17‬קשה היה לחנך יהודים לייחס חשיבות או קדושה למצוות‬

‫הנעשות על ידי הגוף‪.‬‬
‫גם במה שנוגע ליחס לתורה קל לשרטט קו ישיר בין היהדות ההלניסטית ובין גישות יסודיות‬

‫בברית החדשה החותרות תחת מצוות התורה‪:‬‬

‫• אם מן הכיוון הרלטיוויסטי‪ ,‬כגון בהחלטת המועצה הכנסייתית שאין להטיל על‬
‫נכרים המצטרפים לכנסייה את עול התורה (מעשי השליחים טו); החלטה זו מושתתת‬
‫על ראיית התורה כמנהגים של משה (שם‪ ,‬פסוקים א‪ ,‬כא) – תרתי לגריעותא לעומת‬
‫'מצוות ה''‪ ,‬הדומים למנהגים של עמים אחרים ולחוקיהם של מחוקקים אנושיים‬

‫אחרים‪18.‬‬
‫• אם מתוך ראיית המצוות המעשיות כמופנות לגוף‪ ,‬שהוא החלק הנחות של האדם‪,‬‬
‫החלק המכשיל את רוחו‪ ,‬כי אינו מסוגל לבצע את מה שהרוח דורשת ממנו; כך‬

‫פאולוס‪ ,‬במיוחד באיגרת אל הרומים‪:‬‬

‫הרי יודעים אנחנו שהתורה היא רוחנית‪ ,‬ואני – של בשר‪ ,‬מכור לחטא‪ .‬כי אינני יודע ֵאת‬
‫שאני מבצע‪ ,‬כי את מה שאני רוצה אינני עושה‪ ,‬אלא את מה שאני שונא – אותו אני‬
‫עושה [‪ ]...‬כי ידעתי שאין טוב המתגורר בי‪ ,‬כלומר – בבשרי‪ ,‬כי יש עמדי הרצון‪ ,‬אולם‬
‫לא הביצוע של הנכון [‪ ]...‬שהרי לפי האדם הפנימי שבי אני ׂש ׂש על תורת האלוהים‪,‬‬

‫‪ 1 5‬כתביו הפילוסופיים (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)8‬עמ' ‪.39‬‬
‫‪ 16‬ראו‪ :‬מ' שטיין‪ ,‬בין תרבות ישראל ותרבות יוון ורומא‪[ ,‬תל־אביב] ‪ ,1970‬עמ' ‪.244–243‬‬

‫‪ 17‬עיינו‪ :‬פילון‪ ,‬כתביו הפילוסופיים (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)8‬עמ' ‪.68–64‬‬
‫‪ 18‬ראו מאמרי (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ;)14‬וכן‪D.R. Schwartz, ‘The Futility of Preaching Moses (Acts 15, 21)’, :‬‬

‫‪619 Biblica, 67 (1986), pp. 276–281‬‬