Page 88 - מגילות מדבר יהודה ב לאתר
P. 88

‫יונתן בן־דב‬

                                                                                  ‫ימי המילואים‬         ‫‪464‬‬
‫שבעת ימי המילואים (שמות כט; ויקרא ח) ושמא גם היום השמיני‪ ,‬צוינו כנראה‪ ,‬לפי מגילת‬
‫המקדש‪ ,‬בתחילת החודש הראשון‪ ,‬ושם פורטו הוראות פולחניות לימים אלה (‪ ,11QTa‬טורים‬

        ‫טו–יז)‪ 89.‬נראה שיש להשלים מועד זה בלוח המועדים ‪ ,4Q326‬שורה ‪( 1‬לעיל‪ ,‬סעיף י)‪.‬‬

                                                                                           ‫הפסח‬
‫הפסח קרב ב־‪ 14‬בחודש הראשון בין הערביים‪ ,‬כמפורש במקרא (ויקרא כג‪ ,‬ה)‪ .‬הוא נזכר כחג‬
‫בפני עצמו במגילה ‪( 4Q326‬ראו לעיל)‪ ,‬וכן משתמע אף ממגילת המקדש‪[' :‬ועשו בארב]עה עשר‬
‫בחודש הראישון [בין הערבים פסח ליהוה] [‪ ]...‬ואכלוהו בלילה בחצרות [ה]קודש והשכימו‬
‫והלכו איש לאוהלו' (‪ ,11QTa‬טור יז‪ ,‬שורות ‪ 90.)9–6‬משמע שלאחר אכילת הפסח השכימו העם‬
‫בבוקר ובזה סיימו את חג הפסח‪ .‬רק לאחר ה ְפסקה ממשיכה מגילת המקדש לתאר את חג המצות‪,‬‬

                                                                 ‫מיום ה־‪ 15‬בחודש ואילך‪.‬‬
‫בלוחות המועדים של המשמרות ‪ 4Q320 ,4Q319‬ו־‪ 4Q321‬נמנים פסח ומצות כאחד (למשל‬
‫‪ ,4Q320‬קטע ‪ ,4‬טור ג‪ ,‬שורה ‪ ,2‬שצוטט לעיל; וכך יש להשלים ב־‪ ,4Q325‬קטע ‪ ,1‬שורה ‪.)1‬‬
‫בקטע ‪ 4Q329a‬רשומים המשמרות המשרתים בפסח של כל שנה משנות המחזור‪ .‬תפילה ליום‬

                   ‫קרבן הפסח נשמרה ככל הנראה במגילה ‪ ,4Q503‬טור ז (ראו לעיל‪ ,‬סעיף ז)‪.‬‬

                                                                                      ‫חג המצות‬
‫חג זה נמנה בנפרד מן הפסח במגילת המקדש (‪ ,11QTa‬טור יז‪ ,‬שורות ‪ 91,)16–10‬וכן בקטע‬
‫‪ .4Q326‬במגילת המקדש נזכר גם היום השביעי של חג המצות‪ ,‬שאף הוא מקרא קודש לפי הצו‬
‫המקראי (ויקרא כג‪ ,‬ח)‪ .‬לעומת זאת בלוחות המועדים של המשמרות ‪ 4Q320 ,4Q319‬ו־‪4Q321‬‬
‫נמנה חג המצות יחד עם הפסח‪ ,‬ואין המגילות מונות את היום השביעי כחג בפני עצמו‪ ,‬ולא את‬

                                                                         ‫ימי 'חול המועד'‪.‬‬

                                                                                    ‫הינף העומר‬
‫לפי שיטת היחד קרב העומר‪ ,‬שהוא ביכורי השעורה‪ ,‬ב־‪ 26‬בחודש הראשון‪ ,‬היינו ביום ראשון‬
‫שאחרי תום שבעת ימי הפסח‪ .‬כך מילאו בני העדה את הצו המקראי להקריב את העומר 'ממחרת‬
‫השבת' (ויקרא כג‪ ,‬יא)‪ .‬התאריך של יום ההנפה נשמר ב־‪ ,4Q325‬קטע ‪ ,1‬שורה ‪ ,3‬וכן ב־‪,4Q326‬‬
‫שורה ‪ ,4‬ובשניהם החג מכונה 'מועד שעורים'‪ .‬בלוחות המועדים של ‪ 4Q320‬ו־‪ 4Q321‬הוא מכונה‬
‫'הנף העומר' (השוו‪' :‬יום הינף' [משנה‪ ,‬ראש השנה ד‪ ,‬ג])‪ .‬ההוראה הפולחנית ליום זה באה‬
‫במגילת המקדש (‪ ,11QTa‬טור יח‪ ,‬שורות ‪ 92.)10–1‬הכינוי 'מועד שעורים' מדגיש את אופיו של‬

                  ‫הינף העומר כחג הראשון מתוך שרשרת של ימי ביכורים שנשמרו בקומראן‪.‬‬

‫‪ 	89‬ידין (שם)‪ ,‬עמ' ‪ ;79–75‬י' קנוהל וש' נאה‪' ,‬מילואים וכיפורים'‪ ,‬תרביץ‪ ,‬סב (תשנ"ג)‪ ,‬עמ' ‪;44–17‬‬
‫טלמון ובן־דב (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)73‬עמ' ‪ .172‬אך השוו לאחרונה‪ :‬ח' מיליקובסקי‪' ,‬עיונים בפרשנות פרשת‬
‫המילואים‪ :‬קרבנות ימי המילואים במגילת המקדש‪ ,‬הימים "די לא למספד" בריש מגילת תענית והמחלוקת‬
‫על תאריך ימי המילואים בספרות חז"ל'‪ ,‬מחקרי תלמוד‪ ,‬ג (תשס"ה)‪ ,‬עמ' ‪ ;542–519‬ורמן (לעיל‪ ,‬הע' ‪)87‬‬

                                                                                      ‫עמ' ‪.97–89‬‬
                                                                            ‫‪ 	90‬ידין (שם)‪ ,‬עמ' ‪.81–79‬‬
‫‪ 	91‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .81‬חג המצות נזכר גם ברשימה שם בטור יא‪ ,‬שורה ‪ ,10‬ובאופן מקוטע ב־‪ ,4Q365a‬קטע‬

                                                                                       ‫‪ ,1‬שורה ‪.2‬‬
                                                                                  ‫‪ 9	 2‬שם‪ ,‬עמ' ‪.84–82‬‬
   83   84   85   86   87   88   89   90   91   92   93