Page 118 - שערות לילית וקרני אשמדאי / נעמה וילוז'ני
P. 118

‫‪ / 116 /‬פרק שני ‪/‬‬

‫נראות השיניים מבעדו‪ ,‬בדומה לכמה מהתליונים הפניקיים‪ .‬פה פעור החושף שיניים לא‬
   ‫נראה בשום דמות מהדמויות בקערות ההשבעה (למעט בזו המתוארת בקערה ‪.)107‬‬

‫איור ‪ | 55‬מסכה של השד הומבבה‬  ‫איור ‪ | 54‬דמותו של פזוזו על תליון קמע‬

‫כדי לבדוק את המקור הקדום של התיאור הדמוני הזה יש לחזור לתקופה הבבלית‬
‫הקדומה (‪ 1600–2000‬לפסה"נ)‪ ,‬שבה גובשה דמות מפלצתית מפחידה‪ ,‬המתוארת‬
‫במסכות ובתבליטים שנתלו בפתחי בתים ומבני ציבור‪ .‬זהו השד הומבבה שהמיתו‬
‫גילגמש ואנקידו (איור ‪ .)55‬המסכה שלו הייתה מכוערת ונועדה להפחיד בני אדם ושדים‬
‫ולהרתיע אותם מלהיכנס דרך פתח שבו נתלתה‪ 206.‬הפנים היו חזיתיות והיו מקובלות‬
‫על חותמות ועל תבליטי טרקוטה קטנים ברחבי בבל‪ .‬לדעת פורדה (‪ )Porada‬זו הפעם‬
‫הראשונה שבה ניכר שהאמן לא פחד לפגוע בכוח על־אנושי ביצירת דמות מכוערת שלו‪.‬‬
‫בסופו של דבר נהפך הומבבה משד מפחיד לישות מגוננת‪ ,‬שומרת סף‪ 207,‬ובכך הקדים‬
‫את הפיכתה של הגורגונה היוונית מיצור מפלצתי מרושע לדמות מגוננת ומרחיקת עין‬
‫רעה‪ .‬יש הרואים בדמותו של הומבבה את המקור לדמות הגורגונה‪ 208,‬רכיבים אחדים‬

                      ‫בתיאור הגורגונה אכן מזכירים מאוד את התיאורים המסופוטמיים‪.‬‬
‫הדמויות המאיימות יותר של שדים רבי כוח הופיעו רק באמנות הנאו־אשורית והנאו־‬
‫בבלית במהלך האלף הראשון לפסה"נ‪ .‬בתקופות אלה היה האמן בטוח דיו באמונתו‬
‫בטקסטים מאגיים מגוננים כדי לתת יד חופשית לדמיונו‪ .‬גם פזוזו‪ ,‬שנחשב מלך השדים‬
‫ושליח הרוח הדרומית‪ ,‬נהפך בשלב כלשהו לדמות מגוננת‪ ,‬בעיקר מפני לילית‪ .‬תליוני‬

                                                           ‫‪ 	206‬פורדה‪ ,‬אדם ודמות‪ ,‬עמ' ‪.62‬‬
                                     ‫‪ 2	 07‬בראון־הולצינגר‪ ,‬דמויות מגוננות‪ ,‬עמ' ‪.160–159‬‬
‫‪ 	208‬לדוגמה‪ :‬גולדמן‪ ,‬גורגונה; בורדמן‪ ,‬היוונים מעבר לים‪ ,‬עמ' ‪ 72‬איור ‪ ,82‬עמ' ‪.79–77‬‬
   113   114   115   116   117   118   119   120   121   122   123