Page 115 - שערות לילית וקרני אשמדאי / נעמה וילוז'ני

‫‪ /‬העיטורים על קערות ההשבעה ‪/ 113 /‬‬

‫היוונית במאה השביעית והשישית לפסה"נ)‪ 194.‬לדעת בארב (‪ )Barb‬סצנות אלה מזכירות‬
‫את המופעים האמנותיים של גיבורים יוונים המכניעים מפלצות כגון פרסאוס‪ ,‬בלרופון‪,‬‬
‫הרקלס וזאוס‪ 195.‬למברט (‪ )Lambert‬טוען שגם לגרסה הבבלית של סיפור גילגמש יש‬
‫ביטוי אמנותי מובהק‪ ,‬ומאוחר יותר נראית הסצנה על חותם גליל מן התקופה הנאו־‬
‫אשורית (‪ 700–800‬לפסה"נ)‪ ,‬ובה ברורה יותר חלוקת התפקידים בין גילגמש לחברו‬

‫אנקידו בהריגתם את השד‪196.‬‬

‫איור ‪ | 51‬חותם אשורי — שתי דמויות‬ ‫איור ‪ | 50‬גיבור אכדי מכניע שד‬
‫מכניעות מפלצת‬

‫תווי פנים‬
‫המאפיין הבולט ביותר בתווי פניהן של הדמויות המצוירות על הקערות‪ ,‬העובר כחוט‬
‫השני בכולן‪ ,‬הוא העיניים‪ .‬האמנים בחרו להדגיש את העיניים בגודלן‪ ,‬במבטן החזיתי‪,‬‬
‫ובעיקר באי־ויתור על הצגתן‪ .‬לעתים בחר האמן לוותר על ציון תווי פנים אחרים כגון הפה‬
‫או האף‪ ,‬אך את העיניים ציין תמיד‪ .‬את ההבדל בין הגישה האמנותית של המזרח לגישה‬
‫האמנותית של המערב אפשר להדגים היטב באמצעות הטיפול בדמות האדם‪ .‬האמנות‬
‫המערבית חיפשה אמצעים להתחקות אחר התוצר הראליסטי והמדויק ביותר‪ ,‬ואילו‬
‫האמנות המזרחית התמקדה לרוב ברוח שמאחורי הדמות ובמשמעות שהיא מבטאת‪,‬‬
‫ובכך נמנעה מתיאור ראליסטי שלה ופנתה לתיאור סמלי‪ .‬התיאור הסמלי מדגיש פרטים‬
‫מסוימים‪ ,‬ובכך משנה לעתים את הפרופורציות המדויקות של גוף האדם‪ .‬האמן לא ראה‬
‫את הגוף כיחידה אחת אלא כאוסף של יחידות עצמאיות שהוא יכול להדגיש אחת מהן‬
‫או יותר לפי צרכיו‪ ,‬למשל להרחיב את הכתפיים להדגשת חוזק ועצמה‪ .‬לעיניים נודעה‬

‫לדוגמה על גמלון מקדש ארטמיס בקורפו‪ ,‬המתוארך ל־‪ 580‬לפסה"נ‪ ,‬ראו בירס‪ ,‬הארכאולוגיה של‬ ‫‪ 194‬‬
‫יוון‪ ,‬עמ' ‪ 150‬איור ‪.7.1‬‬
‫‪ 195‬‬
‫בארב‪ ,‬אנטאורה‪ ,‬עמ' ‪.6‬‬ ‫‪ 196‬‬
‫למברט‪ ,‬גילגמש בספרות‪ ,‬עמ' ‪ ,45‬לוח ‪.VII :6‬‬