Page 149 - שערות לילית וקרני אשמדאי / נעמה וילוז'ני
P. 149

‫‪ /‬העיטורים על קערות ההשבעה ‪/ 147 /‬‬

‫וקיבּ ֶלה מאפיינים זכריים‪ ,‬ויש שאישתר מכונה 'האל והאלה שלי'‪ 303.‬ייתכן שהדימוי‬
‫האנדרוגיני של האם הגדולה מקורו באיחודה עם בן זוגה‪ ,‬המסמל איחוד של עקרונות‬
‫זכריים ונקביים‪ .‬איחוד זה יכול גם להסביר את חוסר המין שלה‪ .‬אולם הזקן יכול גם‬
‫לרמוז על תפקידים אחרים‪ ,‬זכריים יותר‪ ,‬של האלה הנקבה‪ ,‬כולל יכולתה להיות לוחמת‬
‫או משמידה‪ 304.‬על חותמות גליל אכדיים מופיעה אישתר כדמות מזוקנת‪ ,‬עומדת על גב‬
‫של אריה־גריפון ומנופפת בנחשים‪ 305.‬לוחות של עשתרת הנושאים משמעות של פריון‬
‫נמצאו בסוריה ובפניקיה‪ 306.‬הדמות על לוח לוריסטן‪ ,‬המתוארת עירומה‪ ,‬בעלת רכיבים‬
‫זכריים ומלווה בנחשים‪ ,‬הייתה יכולה להיות ה'אלה־האם הגדולה' ולהתאים גם להצעתו‬
‫של אלפולדי כמייצגת את האדם הגבר־אישה הראשון‪ 307.‬אולם גולדמן טוען‪ ,‬ובצדק‪308,‬‬
‫שתנוחת הכריעה־ריצה המאפיינת אותה מבדילה אותה מאלות פריון אחרות ומקשרת‬
‫אותה דווקא לשדה למשתו‪ ,‬אשר מתוארת בתנוחה זו כמעט בכל הופעותיה בקמעות‬

                                                                              ‫ובחפצים אחרים‪.‬‬
‫למשתו היא שדה שמקורותיה שומריים‪ ,‬בתו של אנו‪ ,‬אל השמיים‪ ,‬ואחת השדות‬
‫המפחידות ביותר‪ .‬שמה נקשר לנשים הרות ולילודה‪ ,‬היא גורמת להפלות ואורבת לנשים‬
‫בשעת הלידה וחוטפת את ולדותיהן‪ ,‬שותה דם אנושי ואוכלת בשר אדם‪ 309.‬דמותה של‬
‫למשתו מתוארת כורעת־רצה על קמעות רבים אשר עליהם השבעות נגדה ועיצובם‬
‫קבוע פחות או יותר‪ :‬מצדם האחורי נראה פזוזו‪ ,‬שד מכונף בעל זנב עקרב‪ ,‬ומצדם הקדמי‬
‫הם מחולקים לשלושה רגיסטרים‪ :‬העליון עם סמלי האלים‪ ,‬מתחתיו שבעה שדים בעלי‬

                                                   ‫פריצ'רד‪ ,‬טקסטים עתיקים‪ ,‬עמ' ‪ 384‬שורות ‪.68–67‬‬            ‫‪	303‬‬
                                                              ‫רוסטובצף‪ ,‬האלה הגדולה‪ ,‬עמ' ‪.481–462‬‬          ‫‪3	 04‬‬
                                                                ‫פרנקפורט‪ ,‬חותמות גליל‪ ,‬לוח ‪.d ,a ,xxii‬‬     ‫‪3	 05‬‬
                                                                      ‫רייס‪ ,‬לוחיות עשתרת‪ ,‬עמ' ‪.84–83‬‬       ‫‪	306‬‬
                                                                                                           ‫‪	307‬‬
‫ראוי לציין בהקשר זה שגם ביהדות יש מסורת בדבר קיומו האנדרוגיני של אדם הראשון‪ .‬מסורת‬
‫זו היא עדות לרב־תרבותיות ששררה בבבל התלמודית‪ .‬בפתיחתא למדרש ויקרא רבא אנו קוראים‪:‬‬                          ‫‪	308‬‬
‫'אמ' ר' ישמעאל בר נחמן בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון אנדרוגינוס בראו ונסרו ועשה‬                            ‫‪	309‬‬
‫לו שני גבים‪ ,‬גביים מיכן וגביים מיכן‪ .‬אמ' ר' שמעון בן לקיש בשעה שברא הקב"ה אדם הראשון‬
‫דו פרצופין בראו ונסרו ועשה לו שני גבים‪ ,‬גביים לזכר וגביים לנקבה'‪ .‬חז"ל מתארים אנדרוגינוס‬
‫כך‪' :‬אנדרוגינוס יש בו דרכים שוה לאנשים ויש בו דרכים שוה לנשים ויש בו דרכים שוה לאנשים‬
‫ונשים ויש בו דרכים אינו שוה לא לאנשים ולא לנשים‪ ]...[ .‬כיצד אינו שוה לא לאנשים ולא לנשים‬
‫[‪ ]...‬לא איש ולא אשה [‪ ]...‬רבי מאיר אומר אנדרוגינוס בריה בפני עצמה הוא ולא יכלו חכמים‬
‫להכריע עליו אם הוא איש או אשה אבל טומטום אינו כן פעמים שהוא איש פעמים שהוא אשה'‬

                                 ‫(משנה‪ ,‬ביכורים ד‪ ,‬א–ה)‪ .‬תודה לפרופ' גלית חזן־רוקם על ההפניה‪.‬‬
                                                                                  ‫גולדמן‪ ,‬גורגונה‪ ,‬עמ' ‪.6‬‬

                                                                         ‫קונטנו‪ ,‬מאגיה באשור‪ ,‬עמ' ‪.95‬‬
   144   145   146   147   148   149   150   151   152   153   154