Page 29 - מפאי בראשית העצמאות אבי בראלי
P. 29
מבוא :מפא"י היישובית
ציון שאחדות-העבודה מוכרחה להיות מפלגה שנאבקת במפלגות אחרות בזירה
הפוליטית הכללית ,ואף תרמו לה – וכעבור שנים למפא"י – את כישוריהם בארגון
מנגנון25.
הבלתי-מפלגתיים סברו שהם דבקים בהיותם בלתי מפלגתיים גם בהקימם את
מפלגת אחדות-העבודה .סייעה להם העובדה שאחדות-העבודה כינתה עצמה
'התאחדות' ולא מפלגה .עמדה זו של אישים שהיו אחר כך כה מרכזיים במערכיה
הארגוניים של מפא"י ,וביניהם ברל כצנלסון ,הייתה מבוססת על מידה של הונאה
עצמית .בשנות קיומה של מפא"י הם נגמלו מהלוך הרוח הזה שהיה מנותק
מהמציאות ובכל זאת הייתה לו השפעה של ממש :הוא אחד המקורות החשובים של
נטייה במפא"י לייחס מעט מאוד מוניטין לפעילות מפלגתית .כמו שנראה ,גם
בראשית שנות החמישים ניכרה הנטייה הזאת ,והייתה לה השפעה לא מבוטלת על
התפתחותה של מפא"י.
כישוריהם של המארגנים הפוליטיים ושל אנשי המנגנון במפא"י ,וקודם לכן
במפלגת אחדות-העבודה ,הועצמו בדימוי הציבורי ובמחקר 26עד כדי כך שנסתתרה
מתשומת הלב היוקרה המועטת שיוחסה במפא"י למנגנון המפלגתי ולעיסוק
בשאלות הייצוג הפוליטי ובחלוקת הכוח .השאלות האלה נדחקו לתחתית סדר היום
האידאולוגי ,אם כי בהחלט לא לתחתית סדר היום הפוליטי הממשי .אולם לדחיקתן
מתשומת הלב האידאולוגית הייתה משמעות ˙È˘ÚÓרבה בשנותיה הראשונות של
מדינת ישראל .כצנלסון עצמו עסק לא מעט בענייני הארגון המפלגתי .הסתירה
התגלמה אפוא באישיותו הציבורית :מצד אחד הוא ייצג את הרתיעה 'החלוצית'
מהפוליטיקה ומצד אחר הוא היה המנהיג הבכיר שפיקח על המנגנון המפלגתי-
הסתדרותי מטעם סגל ההנהגה של אחדות-העבודה ואחר כך של מפא"י.
שפירא ,אחדות העבודה ,עמ' .148-144 ,141-136 ,124שפירא תיאר את התגבשות הקבוצה על 25
רקע ניסיונו של המנהיג הוותיק שלמה קפלנסקי לארגן אופוזיציה פנימית להנהגת אחדות- 26
העבודה באמצעות הישענות על רגשי השיוך לפועלי-ציון לשעבר .רגשות אלו לא היו נחלתם
של יוצאי צ"ס ,כמובן ,אבל קבוצת המנגנון שהוא תיאר ,זו שהתגבשה לפי תיאורו בברית עם
הנהגת המפלגה למול קפלנסקי ,כללה רבים ובולטים ממפלגת פועלי-ציון ואף מן העולים
בשנות העשרים )השוו גורני ,אחדות העבודה ,עמ' .(212-211שרגא נוסוביצקי )לימים :נצר(,
איש מפלגת רדיקל-פועלי-ציון ברוסיה מ ,1917-הוא דוגמה בולטת לאי-הדיוק בזיהוי של
שפירא בין קבוצת המנגנון המתעצמת במפא"י ובין עולי צ"ס בשנות העשרים .שרגא נצר,
תולדות חיים ,א"ע .104-773 VI ,לכן מוטב לקרוא לקבוצה 'צעירי אחדות-העבודה' ,כדרכו של
אביזוהר )ראו להלן בפרק זה( ,ולא 'קבוצת צ"ס' ,כמו ששפירא מכנה אותה.
מחקריו של יונתן שפירא הם הדוגמה החשובה להעצמה זו .ראו ,למשל שפירא ,אחדות העבודה,
עמ' ;180-149הנ"ל ,הדמוקרטיה בישראל ,עמ' ;111-90הנ"ל ,עילית; הנ"ל ,חברה בשבי.
][21
