Page 42 - josephus volume one
P. 42

‫מבוא‬

          ‫דוגמה בולטת היא מעשה חוני‪ .‬בתיאור מלחמת האחים החשמונאים בקדמ' יד ‪ 28-22‬מצטיירים‬
          ‫קווי המתאר של שתי אנקדוטות סגורות נבדלות‪ ,‬מעשה אוניאס‪/‬חוני ומעשה הקרבנות‪ .‬הסיפור הראשון‬
          ‫עוסק בחוני החסיד‪ ,‬מוריד הגשמים‪ ,‬שבשעת מלחמת אחים מיאן לתמוך במחנה יהודי אחד כנגד חברו‬
          ‫ומסר נפשו למות על כך‪ .‬השני מספר על הפרתו של שיתוף הפעולה בעבודת המקדש בין המחנות‬
          ‫הנלחמים ועל הפורענות שחוללה‪ .‬למעשה הקרבנות יש מקבילה בספרות חז"ל (בבלי‪ ,‬סוטה מט ע"ב;‬
          ‫בבא קמא פב ע"ב; מנחות סד ע"ב; השוו ירושלמי‪ ,‬ברכות ד‪ ,‬א [ז ע"ב]‪ ,‬עמ' ‪ = 33‬תענית ד‪ ,‬ח [סח ע"ג]‬
          ‫עמ' ‪ ,)731‬ואילו למעשה גבורתו ומותו של חוני אין זכר בספרות חז"ל כולה‪ .‬הדבר מתמיה‪ ,‬שכן חוני‬
          ‫הוא דמות חשובה במשנה ובתלמוד (משנה‪ ,‬תענית ג‪ ,‬ח; ירושלמי‪ ,‬תענית ג‪ ,‬י [סו ע"ד]‪ ,‬עמ' ‪ ;722‬בבלי‪,‬‬
          ‫תענית כג ע"א ועוד ‪ .)  1‬עצם הופעתו בסיפור של יוספוס‪ ,‬והדגש המשותף ליוספוס ולמסורות חז"ל‬
          ‫על יכולתו להוריד גשמים‪ ,‬מלמדים בבירור על מקורה הקדום של האגדה‪   1 .‬גם מסר האחדות שביסוד‬
          ‫הסיפור מתאים מאוד לרוחן של אגדות חז"ל בכלל ולסיפור הקרבנות המובא בתלמודים בפרט‪ .‬מכאן‬
          ‫שהחכמים‪ ,‬מספריו ועורכיו של סיפור הקרבנות‪ ,‬לא הכירו את הסיפור על רצח חוני‪ ,‬או למצער לא‬
          ‫ידעו לקשרו אל מלחמת האחים‪ .‬המסקנה הברורה היא‪ ,‬שאת סיפור הקרבנות לא נטלו מתוך קדמוניות‬

                        ‫היהודים כי אם מתוך הקשר אחר‪ ,‬שאם לא כן היו מצטטים בלא ספק גם את מעשה חוני‪.‬‬
          ‫תופעה דומה אנו פוגשים במעשה הגיור של בית חדייב‪ .‬בבראשית רבה מו‪ ,‬י מובא מעשה מקביל‬
          ‫למעשה גיורם של הלני המלכה ואיזטס בנה בקדמ' כ ‪ .)96–17( 53–34‬ואולם יוספוס נוקב במפורש‬
          ‫בשמה של הלני‪ ,‬ואילו המספר בבראשית רבה ‪ -‬כפי שהראה יהודה שיפמן ‪ -‬אינו יודע מי היא המלכה‬
          ‫שבסיפור‪ ,‬ואת האב‪ ,‬המלך‪ ,‬הוא מזהה עם תלמי‪ ,‬ככל הנראה אותו המלך שלמענו הוכן תרגום השבעים‪,‬‬
          ‫לדידו של המספר‪   1 .‬והנה דמותה של הלני‪ ,‬המלכה הצדקת שנידבה למקדש‪ ,‬ישבה בסוכה ונדרה נזירות‬
          ‫(משנה‪ ,‬יומא ג‪ ,‬י; נזיר ג‪ ,‬ו; תוספתא‪ ,‬סוכה א‪ ,‬א)‪ ,‬מוכרת ואהובה בספרות חז"ל‪ .‬אין ספק כי אילו ידע‬
          ‫המספר במדרש את זהות המלכה‪ ,‬היה שש להזכיר את שמה בסיפורו‪ .‬דא עקא שבגרסת האגדה שלפניו‬
          ‫לא נזכר כנראה שם המלכה‪ ,‬ומכאן שגרסה זו לא הייתה הסיפור שבקדמוניות‪ ,‬כי אם נשאבה ממקור‬

                                                                                                                   ‫אחר‪  1 .‬‬
          ‫עיוננו בפרשת הרגימה של ינאי באתרוגים כפי שסופרה אצל יוספוס (קדמ' יג ‪ )374-372‬לימד שזהו‬
          ‫סיפור אטיולוגי שתכליתו לתאר את הנסיבות שהביאו את ינאי המלך להקים גדר עץ במקדש‪ .‬סיפור‬
          ‫כזה אינו קיים בספרות חז"ל‪ .‬לאור התעניינותם של חז"ל במקדש‪ ,‬בתכולתו ובדרמות שהתרחשו בו‪,‬‬
          ‫קשה להניח שהיו משמיטים את הפרט המשמעותי של הקמת הגדר אילו באמת נשאב הסיפור המקביל‬
          ‫המובא בפיהם (משנה‪ ,‬סוכה ד‪ ,‬ט; תוספתא‪ ,‬סוכה ג‪ ,‬טז; בבלי‪ ,‬סוכה מח ע"ב) מתוך קדמוניות היהודים‪,‬‬

                                                                                          ‫כפי שהציעו כהן ורובינשטיין‪.‬‬
          ‫כיוצא בזה הסיפור על מזימת הרצח שהגה הורדוס לפני מותו (מלח' א ‪ ;666 ,660-659‬קדמ' יז‬
          ‫‪ ,)193 ,181-173‬המוכר בגרסה אחרת‪ ,‬המוסבת על ינאי‪ ,‬אצל חז"ל (בסכוליון פ על ב' בשבט) קשור‬
          ‫אצל יוספוס בקשר הדוק לסיפור יהודי מובהק אחר‪ ,‬המעשה בהסרת הנשר מעל שער המקדש‪ .‬סיפור זה‬

                                                                                        ‫‪ 1	 50‬ראו בערך מלחמת האחים החשמונאים‪ ,‬הערה ‪.13‬‬
                                   ‫‪ 	151‬ראו לאחרונה פוקס‪ ,‬ביוגרפיה‪ ,‬עמ' ‪ ,*135-*134‬המדגיש את העדר התלות הישירה בין המקבילות‪.‬‬

                                                                          ‫‪ 1	 52‬לעניין זיהויו של תלמי בספרות חז"ל ראו בערך גיור בית חדייב‪.‬‬
                                                                                                                                       ‫‪ 1	 53‬ראו שם‪.‬‬

‫‪31‬‬
   37   38   39   40   41   42   43   44   45   46   47