Page 40 - josephus volume one
P. 40
מבוא
המקדש ואחריו מזימתו של הורדוס להרוג את החכמים לאחר מותו (מלח' א ;666 ,660–659 ,655–648
קדמ' יז .)193 ,181–174 ,163–149
שלישית ,מדובר בדרך כלל במסורת בעלת אופי אינדיבידואלי ואנקדוטלי ,הבולטת על פני רצף
העוסק באירועים מדיניים וצבאיים רחבים .מסורת זו עוסקת בהתרחשות יהודית פנימית ,פעמים רבות
בענייני המקדש ועבודתו או בענייני הפרושים/החכמים ומאבקיהם .האנקדוטה על מפגשו של אלכסנדר
עם הכוהן הגדול ,המפנה את מבטה מזירות המלחמה הרחוקות אל המקדש בירושלים ואל הכוהן
הגדול ,נבדלת מאוד באופיה מן התיאור ההיסטורי של מסעיו וכיבושיו של אלכסנדר .המעשה ביוחנן
הורקנוס ששמע בת קול במקדש (קדמ' יג )282תחוב אל תוך תיאור שלטונו המדיני והצבאי .גם סיפור
המשתה והקרע עם הפרושים הוא חריג ברצף ההיסטורי של תולדות יוחנן הורקנוס .שני הסיפורים
האחרונים מתרחשים במרחב סגור ואישי (הכוהן לבדו במקדש/משתה) ולא בזירה מדינית או צבאית
כשאר האירועים .הסיפור על רגימת ינאי באתרוגים בקדמוניות משלב אנקדוטות מקדשיות ,פנים־
יהודיות -הקרבה במקדש ,יידוי אתרוגים ,ערעור על הכהונה ,בניית גדר במקדש -אל תוך רצף צבאי
העוסק בהתקוממות ובגיוס חיל שכירים .רק לחוליות ה'צבאיות' יש מקבילה בנרטיב המוקדם יותר של
מלחמת היהודים .גם מעשה הצוואה של המלך הזה ,המופיע רק בקדמוניות ,תחוב אל תוך התיאור של
מלחמתו האחרונה בעבר הירדן ומותו במהלכה ,המסופרים גם במלחמת .הסיפורים היהודיים הפנימיים
על חוני ועל הפרת ההסכם בעניין הקרבנות ,המתרחשים על רקע הר הבית ועבודת המקדש ,שולבו אל
תוך התיאור ההיסטורי הכללי של מלחמת הורקנוס ואריסטובולוס ,המופיע לבדו במלחמת .אפיזודות
אלה ניתנות לדילוג בלא שייפגע הרקע הסובב אותן.
לבסוף ,יש שהיחידה האמורה יוצרת מתח וסתירות עם הנרטיב המקיף אותה ואף עם מאפיינים
של כתיבתו של יוספוס בכללותה .מתח זה פורע לעתים את סדר הדברים ומייצר חזרות וכפילויות.
המעשה ביוחנן הורקנוס ובת הקול (קדמ' יג )282שובץ במקום לא נכון מבחינה כרונולוגית ,שכן האירוע
שבישרה עליו בת הקול סופר אצל יוספוס סעיפים אחדים לפני כן (קדמ' יג .)277
מעשה הקרע בין יוחנן לבין הפרושים מכיל סתירות רבות עם הרצף שלפניו ואחריו ,ומתאר את
השליט החשמונאי וגם את הפרושים באור שונה מזה שיוספוס שופך עליהם במקומות אחרים .צוואת
ינאי לאישתו (קדמ' יג )404-398על ערש דווי מובאת בסדר לקוי ,אחרי שכבר נזכר דבר מותו .הסצנה
של עמידת הורדוס לפני הסנהדרין (קדמ' יד )176-171משבשת את סדר ההתרחשות ,שכן שולבה לאחר
שכבר סופר שהורדוס נפטר מן המשפט בלחץ נציב סוריה (קדמ' יד ,170השוו מלח' א .)212-211כן
מוצגת בה תמונה שונה לגמרי של הסנהדרין מזו המצטיירת בכל מקום אחר בכתבי יוספוס .תיאורו
של נס הגשם בימי הורדוס ,שיוספוס מגדירו במפורש כמסורת אבות ,חריג בפי יוספוס ,שנמנע בדרך
כלל מלתאר נסים במהלך ההיסטוריה שאחרי המקרא ,ועל כן הוא גורר מעין התנצלות שלו .המעשה
במזימתו ובמותו של הורדוס ומעשה הצבת הנשר במקדש ,הסמוך לו ,חריגים על רקע הרצף האוהד
להורדוס ,שנשאב מניקולאוס .הדבר ניכר מתוך העוינות כלפי הורדוס בסיפור המזימה ,וכן מתוך התכנים
היהודיים והדגשת המקדש בסיפור הנשר .סיפור גיורו של בית המלוכה בחדייב פורע את הסדר הכרונולוגי
של המקור הסובב אותו ,העוסק בתולדות המלך איזטס ומעשיו המדיניים והצבאיים ,ומובחן היטב
בביטויים המאפיינים תחיבה .בסיפורים על שחיתות הכוהנים הגדולים בימי אגריפס השני ,הנוגעים אף
הם להתנהלות המקדש ומשרתיו ,ניכרות נוסחאות של תחיבה ,חזרות וכפילויות .כפי שהראה דניאל
שוורץ ,המקורות הללו חריגים גם ביחסם העוין לאגריפס השני ,בניגוד ליחס האוהד שיוספוס מפגין
29
