Page 41 - josephus volume one
P. 41

‫נעם ורד‬

‫כלפיו בהזדמנויות אחרות‪   1 .‬כאמור‪ ,‬כל התופעות הנזכרות מאפיינות דווקא את קדמוניות ונעדרות‬
                                                                                                   ‫ממלחמת‪  1 .‬‬

‫תחיבות אלה ניכרות גם בסימנים חיצוניים‪ .‬כאמור‪ ,‬כל הביטויים שנמנו כמסמנים של ראשיתה‬
‫וסופה של תחיבה נקרים במפוזר אצל יוספוס ברבים מן המקורות הנידונים‪ :‬הפניות למקום אחר בכתבי‬
‫יוספוס‪ ,‬שמקצתן מתממשות ומקצתן אינן מתממשות; הנוסחה 'וזו היא הסיבה' (‪;)αἰτία δ' ἐστὶν ἥδε‬‬
‫והביטוי הפותח 'באותו הזמן' (‪ .)κατὰ τοῦτον τὸν καιρόν‬ארבעה מן הסיפורים הנבחנים בספר צוינו‬
‫במפורש בפעלי המסירה שייחד יוספוס לסיפורים שבעל־פה ולמסורת אבות‪' - λέγεται :‬מסופר';‬

    ‫‪' - παρειλήφαμεν‬קיבלנו'; ‪' - φασί‬אומרים'‪' ,‬מספרים'; 'ואת הסיפור הזה מסרו לנו אבותינו'‪  1 .‬‬
‫לאור כל הנתונים הללו‪ ,‬אין לנו אלא להסכים עם טענתו של ריצ'רד קלמין‪ ,‬שמופרך להניח שחז"ל עיינו‬
‫בכתבי יוספוס ובחרו בכל המקרים דווקא את מה שחסר במלחמת ולא מתאים לסביבתו בקדמוניות‪  1 .‬‬
‫הממצא שנסקר לעיל הוא ראיה ניצחת שאין אנו עוסקים ברצף פרי עטו של יוספוס‪ ,‬שחטיבה מתוכו‬
‫'נגזרה' לימים בידי חז"ל ושולבה בשיח שלהם‪ ,‬כי אם באגדה יהודית שהיא חריגה‪ ,‬משנית ו'מסומנת'‬
‫מלכתחילה גם בתוך הרצף של ההיסטוריון‪ .‬על כן יש לחפש את צורתה המקורית לא כאן ולא כאן‪ ,‬אלא‬

                                         ‫באוצר מסורות עלום שקדם ליוספוס כשם שקדם לספרות חז"ל‪.‬‬

          ‫ה ‪ .2‬פרטים בתוך מסורות יהודיות בפי יוספוס‪ ,‬שלא היו מוכרים לחז"ל‬

‫במסורות של יוספוס שיש להן מקבילות בספרות חז"ל נזכרים לפעמים פרטים‪ ,‬ידיעות וסיפורים שלמים‬
‫שהיו עשויים להבהיר את הגרסות המסופרות בתוספתא‪ ,‬במדרש או בתלמודים‪ ,‬לעבות את דמותו של‬
‫גיבור בספרות חז"ל או לחזק מסר חינוכי שחכמינו בקשו להנחיל‪ .‬ועם כל זה‪ ,‬הידיעות והסיפורים האלה‬
‫נעדרים לגמרי מספרותם‪ .‬מצב זה מלמד שחכמינו לא הכירו את הסיפורים הללו כפי שהם מופיעים‬

                                                                                                ‫בכתבי יוספוס‪.‬‬
‫כך למשל במעשה יוחנן ובת הקול (קדמ' יג ‪ ;283-282‬תוספתא‪ ,‬סוטה יג‪ ,‬ה ומקבילות) ניכר רישומו‬
‫של אותו ניסוח בקדמוניות ובתוספתא‪ .‬המילה הארמית המפתיעה משהו בהקשר זה ‪' -‬טליא' ‪-‬‬
‫נערים או ילדים ‪ -‬הרומזת על שני בניו של יוחנן הורקנוס‪ ,‬נשתמרה בתרגומו של יוספוס בקדמוניות‪οἱ :‬‬
‫‪ ,παῖδες αὐτοῦ‬ילדיו‪ ,‬להבדיל מהניסוח ‪ - υἱοί‬בנים‪ .‬יוספוס גם השתמש בשם אנטיוכוס למלך המנוצח‪,‬‬
‫ובתוספתא נאמר שהניצחון היה 'באנטכיא‪/‬באנטוכיא‪/‬באנטוכיה'‪ ,‬שיבוש ברור של אותו השם‪ .‬שתי‬
‫המילים נשתמרו בפיהם של חכמים אף על פי שניכר שהן כבר היו לא מובנות להם‪ ,‬שכן זכר המאורעות‬
‫ההיסטוריים נשתכח‪ .‬אין מסורת חז"ל יודעת עוד שמדובר בשני בניו של יוחנן הורקנוס‪ ,‬ושם המלך‬
‫הסלווקי התחלף בשם עיר רחוקה‪ ,‬שדבר אין לה עם מלחמות החשמונאים‪ .‬אילו הכיר בעל המסורת‬
‫הזאת את כתבי יוספוס היה ודאי מבהיר את הנסיבות ההיסטוריות שבהן התרחשו הדברים‪ ,‬מספר‬
‫לנמעניו מי הם ה'ילדים' הנזכרים במסורת ומתקן את שם העיר לשם המלך‪ .‬אבל ברי שמידע כזה לא‬

                                                                                                     ‫היה לפניו‪.‬‬

                                                                                                             ‫‪ 	146‬שוורץ‪ ,‬באותו הזמן‪.‬‬
‫‪ 1	 47‬להוציא שני מקרים המופיעים שניהם בתוספתא‪ :‬המעשה במינויו לכהונה של פנחס איש חבתה (תוספתא‪ ,‬כיפורים א‪ ,‬ו)‬

            ‫ופרשת מפקד האוכלוסין בימי קסטיוס‪/‬אגריפס (תוספתא‪ ,‬פסחים ד‪ ,‬טו)‪ .‬ראו במבוא ובערך זה בכרך השני‪.‬‬
                       ‫‪ 	148‬יוחנן ובת הקול; גן של זהב בבית המקדש; נס הגשם בימי הורדוס; תולדות הורדוס‪ .‬ראו לעיל‪ ,‬ד‪.8‬‬

‫‪ 1	 49‬קלמין‪ ,‬בבל היהודית‪ ,‬עמ' ‪ .168-167‬ועם כל זה לא נמנע קלמין מלשער שגרסה כלשהי של יוספוס הגיעה לבבל במאה הד'‪.‬‬

                                                                                                                                      ‫‪30‬‬
   36   37   38   39   40   41   42   43   44   45   46