Page 444 - josephus volume one
P. 444

‫יאני‪/‬סודרוה לש ותומו ותמיזמ‬

         ‫הורדוס (מלח' א ‪ ;655–648‬קדמ' יז ‪ .)167–149‬לדברי יוספוס‪ ,‬מעשה זה הוא שהצית למעשה את המרד‬
                                                                 ‫לאחר מות הורדוס (מלח' ב ‪ ;10‬קדמ' יז ‪.)214–213‬‬

                                                                             ‫המקור של יוספוס‬

     ‫במהלך פריסת המאורעות שהובילו למותו של הורדוס ותיאור תוצאות מותו‪ ,‬הן במלחמת והן בקדמוניות‪,‬‬
     ‫שיבץ יוספוס שני סיפורים הקשורים זה לזה קשר הדוק‪ ,‬אחד בעל אופי יהודי מובהק ואחד שיש לו‬
     ‫מקבילה אצל חז"ל‪ .‬הראשון הוא סיפור הסרת הנשר מעל שער בית המקדש (שעסקנו בו זה עתה)‪,‬‬
     ‫והשני‪ ,‬סיפור מזימתו של הורדוס להוציא להורג כמה מזקני ישראל לאחר מותו כדי לזכות למספד גדול‪.‬‬
     ‫שניהם נראים נטע זר במארג האחיד שטווה יוספוס (כנראה על פי כתביו של ניקולאוס)‪ .‬כדי להבין את‬
     ‫תפקידם של הסיפורים הללו ואת הקשר ביניהם יש להכיר טוב יותר את ההקשר הספרותי הכללי שבו‬

                                                                                                       ‫הם מופיעים‪.‬‬
     ‫הרקע שאנו מעוניינים בו כאן מתחיל במלח' א ‪ ,552‬המקביל לראשית ספר יז של קדמוניות‪ .‬הסיפור‬
     ‫שמספר יוספוס בסעיפים ‪ ,670–552‬דהיינו סוף ספר א הארוך של מלחמת היהודים‪ ,‬והמשכו בראשית‬
     ‫ספר ב‪ ,‬כתוב כרומן היסטורי שהאירועים בו שלובים זה בזה‪ .‬בלבו של הסיפור מצויה מחלתו הקשה‬
     ‫ומלאת הייסורים של הורדוס‪ ,‬והתנהגות בני משפחתו הקרובים ביותר לפניה‪ ,‬במהלכה ולאחר מותו‪.‬‬
     ‫הסגנון והתוכן כאחד מצביעים במפורש על ניקולאוס מדמשק‪ ,‬הפילוסוף הפריפטטי    וההיסטוריון‬

                                                          ‫הדרמטי בחצר הורדוס‪ ,‬כמקור שעליו מסתמך יוספוס‪.‬‬
     ‫הדרמה נפתחת מיד לאחר הוצאתם להורג של שני בניו של הרודן מאישתו שכבר הוצאה להורג‬
     ‫עשרים שנה לפני כן ‪ -‬מרים החשמונאית‪ .‬במלחמת היהודים מתאר יוספוס את סופם הטרגי של‬
     ‫שני הבנים יחדיו בקיצור נמרץ‪' :‬אחר כך שלח הורדוס את שני הבנים לסבסטי‪ ,‬שאינה רחוקה מרחק‬
     ‫רב מקיסריה‪ ,‬וציווה להמיתם בחניקה; פקודתו בוצעה מיד והוא ציווה להעביר את גופותיהם למבצר‬
     ‫אלכסנדריון ולטמון אותם בקבר אלכסנדר אבי אמם‪ .‬כזה היה קיצם של אלכסנדר ואריסטובולוס' (מלח'‬
     ‫א ‪ .)551‬לעומת זאת‪ ,‬ספר טז של קדמוניות מסתיים‪ ,‬לאחר תיאור דומה ממש של הוצאתם להורג של‬
     ‫הבנים (קדמ' טז ‪ ,)394‬בדרשה ארוכה על רשעותו ואכזריותו של הורדוס (שם ‪ .)404–395‬היחס בין‬
     ‫יוספוס למקורו ברור ‪ -‬במלחמת הוא נאמן לתיאורו הקצר והתמציתי של ניקולאוס מדמשק‪ ,‬הנמנע‬
     ‫מלבקר את הורדוס פטרונו‪ .‬בקדמוניות הוא מתיר רסן ומשתלח במלך האכזר בכל מאגר התחמושת‬
     ‫שברשותו‪ .‬כפי שנראה מיד‪ ,‬הבדלי גישה אלה מלווים את התיאורים המקבילים של שנותיו האחרונות‬
     ‫של הורדוס בקדמוניות ובמלחמת לכל אורכם‪ .‬במלחמת היהודים הדיווח אוהד וחומל‪ ,‬מבית היוצר‬
     ‫של ניקולאוס; בקדמוניות ניכר העיבוד העוין והשיפוטי של יוספוס עצמו‪ .‬למטרה זו השתמש יוספוס‬
     ‫בקדמוניות הן בחיבורו הקודם מלחמת היהודים (שם כבר עשה שימוש בכתבי ניקולאוס מדמשק)‪ ,‬והן‬
     ‫בכתבי ניקולאוס עצמם‪ ,‬שעליהם שב והוסיף כהנה וכהנה פרשנות‪ ,‬המבקרת את המלך וחושפת אותו‬

                                                ‫כרודן אכזר וחסר רחמים‪ ,‬פרשנות הנעדרת מחיבורו הראשון‪   .‬‬

                                                              ‫על ניקולאוס וזרם פילוסופי זה ראו שליט‪ ,‬הורדוס המלך‪ ,‬עמ' ‪.282‬‬  ‫‪1	 0‬‬
     ‫על ההבדלים בדמותו של הורדוס בין מלחמת וקדמוניות ראו סיוורס‪ ,‬הורדוס‪ ,‬יוספוס ולאקייר; תובל‪ ,‬כוהן ירושלמי‪ ,‬עמ'‬            ‫‪	11‬‬

                                                                              ‫‪ ;220–211‬על פרשה זו ממש ראו שם‪ ,‬עמ' ‪.220–218‬‬

‫‪433‬‬
   439   440   441   442   443   444   445   446   447   448   449