Page 447 - josephus volume one

‫םענ דרו ‪,‬ןליא לט‬

‫מעשה הנשר והקשרו‬

‫ומתוך שהתייאש מלקום מחוליו‪ ,‬שכן היה‬ ‫קדמ' יז ‪148‬‬ ‫מחלתו של המלך החמירה והלכה מיום‬ ‫מלח' א ‪647‬‬
‫בן שבעים בערך‪ ,‬השתולל בכל דבר בחמה‬ ‫ליום‪ ,‬מאחר שתקפה אותו בהיותו זקן‬
‫לימים וכשרוחו מדוכדכת‪ .‬הוא היה כבן‬
‫ובמרירות לבלי חוק‪ .‬גרמה לכך דעתו‬ ‫שבעים והאסונות שבאו עליו מידי ילדיו‬
‫שמזלזלים בו ושהעם נהנה (למראה) גורלו‪.‬‬ ‫כה דיכאו את רוחו‪ ,‬עד כי גם בימים שבהם‬
‫היה בריא [בגופו] לא נהנה מן החיים‪...‬‬

‫ובפרט שאחדים ממנהיגי העם התקוממו‬ ‫קדמ' יז‬ ‫לשאר האסונות נוספה עתה התקוממות העם‪...‬‬ ‫מלח' א‬
‫נגדו מטעם זה‪ ... :‬נראה להם שאין‬ ‫‪164 - 148‬‬ ‫המלך הסכים ‪ -‬אם גם באי רצון ‪ -‬וציווה‬ ‫‪655–648‬‬
‫להניח דבר זה ללא עונש‪...‬‬
‫לשרוף חיים את הצעירים ששלשלו עצמם מן‬
‫פרשת יוסף בן אילם‬ ‫קדמ' יז‬ ‫הגג וכן את שני החכמים; את שאר האנשים‬
‫‪166–164‬‬ ‫שנתפסו מסר בידי משרתיו להמיתם‪.‬‬

‫קדמ' יז ‪ ... 167‬את מתתיהו האחר שעורר את‬
‫המהומה (וכמה) מחבריו שרף חיים‪.‬‬

‫ובאותו לילה לקתה הלבנה‪.‬‬

‫קדמ' יז ‪ 168‬והמחלה המרה לו להורדוס יותר ויותר מפני‬ ‫מלח' א ‪ 656‬עתה פשתה המחלה בכל גופו של הורדוס‬
‫שאלוהים נפרע ממנו על הפשעים שפשע‬ ‫ותקפה אותו במכאובים למיניהם ‪...‬‬

‫אנו רואים בטבלה זו כיצד משולב סיפור הסרת הנשר באמצע תיאור מחלתו של הורדוס‪ ,‬וכיצד שליפה‬
‫של סיפור זה ממקומו הייתה מותירה דיווח הגיוני ורציף על התפתחות המחלה‪ .‬‬

‫בקדמוניות התפר בין סיפור מחלתו של הורדוס לבין המקור המספר על הסרת הנשר הוא ברור עוד‬
‫יותר‪ ,‬שכן לאחר שתיאר את הסיבות למחלתו של הורדוס לפי דעתו‪ ,‬סיים יוספוס את הסעיף במילים‪:‬‬
‫'ובפרט שאחדים ממנהיגי העם התקוממו נגדו מטעם זה (‪ .')διὰ τοιαύτην αἰτίαν‬כמו שכבר הראו‬

‫חוקרים אחדים‪ ,‬מונח זה מסמן אצל יוספוס מעבר ממקור למקור‪ .‬‬
‫כשסיים יוספוס לעסוק בסיפור הסרת הנשר ותוצאותיו‪ ,‬הוא שיבץ לתוך הרצף הסיפורי של קדמ' יז‬
‫מקור שהוא ייחודי לו‪ ,‬מינוי כוהן גדול אחר בידי הורדוס ‪ -‬יועזר בן ביתוס‪ ,‬וכן את סיפור הכוהן יוסף‬
‫בן אילם‪ ,‬ששימש בכהונה ביום הכיפורים יום אחד בלבד משום שהכוהן הגדול באותו הזמן היה בעל‬
‫קרי (סעיפים ‪ .)166–164‬מיד לאחר דברים אלה הוא שב אל הוצאתם להורג של מי שהסירו את הנשר‬

‫רצף זה נשמר פחות או יותר גם בקדמ' יז‪ ,‬אם כי ניכרת עצמאותו של יוספוס כלפי תפיסתו של ניקולאוס‪ .‬בעוד‬ ‫‪ 13‬‬
‫שניקולאוס טען שמחלתו של הורדוס החמירה בגלל מעשי משפחתו (מלח' א ‪ ,)647‬יוספוס מסביר ש'גרמה לכך דעתו‬
‫שמזלזלים בו ושהעם נהנה (למראה) גורלו' (קדמ' יז ‪ .)148‬כלומר נימת הצער של ניקולאוס על הורדוס נהפכת בעטו של‬ ‫‪1 4‬‬
‫‪1 5‬‬
‫יוספוס למכשיר לנגח בו את הרודן האכזר‪.‬‬ ‫‪1 6‬‬
‫ראו במבוא‪ ,‬סעיף ד‪ ;8‬ויליאמסון‪ ,‬ערכו ההיסטורי; שוורץ‪ ,‬באותו הזמן‪.‬‬
‫אולי שילב יוספוס ידיעה זו כאן מכיוון שכבר במלח' ב ‪ 7‬מסופר שאחת מתביעות העם מארכלאוס הוא שידיח את הכוהן‬
‫הגדול האחרון שמינה הורדוס‪ ,‬שכן זה היה שותף למלך במעשיו הרעים‪ .‬היות שבמלחמת אין יוספוס מספר בשום מקום‬
‫מיהו הכוהן הזה ומתי מונה‪ ,‬יש להניח שכאן הוא מצא לנכון להשלים את החסר הזה‪.‬‬

‫ראו בערך יוסף בן אילם‪.‬‬

‫‪436‬‬