Page 449 - josephus volume one
P. 449
םענ דרו ,ןליא לט
...ארכילאוס התרגז על כך ...שלח את קדמ' יז לנוכח דברים אלה זעם ארכילאוס ... מלח' ב
האיסטראטגוס לשדלם ...אולם הללו 214–208א ובחשאי שלח להם את המפקד האחראי 10–8א
צעקו ולא נתנוהו לדבר ,והביאו בסכנת ...אך משהגיע המפקד לתחום המקדש
מוות אותו ...באותו זמן חל החג ,שבו רגמו אותו האנשים באבנים ...בינתיים
מנהג אבות הוא ליהודים לערוך מצות (על הגיע חג המצות ...והמון עצום ורב נוהר
השולחן) ...המון שלא ייספר בא מן הארץ
ואפילו מחוץ לארץ לעבודת הקודש. מכל קצות הארץ לעבודת הקודש.
ומעוררי המהומות על יהודה ומתתיה קדמ' יז המתאבלים על שני החכמים התקבצו יחדיו 10ב
מפרשי התורה התכנסו בבית המקדש והיה 214ב בהר הבית וסיפקו חומר חדש להתקוממות.
להם שפע של מזונות ,מפני שהמתמרדים
האלה לא בושו לבקשם (לעצמם).
וארכילאוס חשש שמא יצמח דבר נורא קדמ' יז 215 מכיוון שארכילאוס חשש פן תדבק מחלת 11
מהשתוללותם ושלח פלוגת חיילים מזוינים [ההתקוממות] בהמון כולו ,שלח טריבון
ושר אלף ,שיבלמו את תנועת מעוררי המהומות
בטרם יתמלא כל ההמון טירופם ,ואם יתגלו בראש קוהורטה וציווה עליהם לעצור בכוח
כמה אנשים בהתלהבותם למרידה יותר מן את מנהיגי ההתקוממות .בחמת זעמו על
השאר יביאום אליו .למראה דבר זה נתגעשו
בוא החיילים רגמם ההמון באבנים ,הרג את
מצדדי החכמים וההמון ונשאו קול צעקה רובם והטריבון נפצע ונמלט בעור שיניו.
ותרועה ונעו אל החיילים והקיפום ורגמו
את מרביתם באבנים והמיתום( ,רק) מעטים
ושר האלף (בתוכם) נמלטו כשהם פצועים.
גם כאן ,בעיקר במלחמת היהודים ,המוקדם בין החיבורים ,ניכר שהזכרת החכמים שהסירו את הנשר
מעל שער בית המקדש ונענשו על כך ,איננה בשר מבשרו של החיבור המקורי .אם אנו מסירים אותה מן
החיבור אנו מגלים את סיפורו המקורי של ניקולאוס ואת מגמותיו .לשיטתו ביקשו היהודים מארכלאוס
טובות שונות והוא נענה להם בחיוב ,אך הם לא הסתפקו בכך אלא 'בערוב היום נאספו רבים [מבני העם]
שגמרו אומר להתמרד' .ארכלאוס אמנם ניסה להשקיט את הרוחות גם מיד לאחר מות הורדוס וגם בזמן
חגיגות הפסח ,אך תגובת ההמון רק הלכה והחריפה וכך התבקשו בסופו של דבר צעדים דרסטיים יותר
שגרמו לטבח שלושת אלפים חוגגים (מלח' ב ;13–12קדמ' יז .)218–217תיאור זה ,התולה את האשמה
בחוגגים ,משמש תחמושת לנאומו של ניקולאוס לאחר מכן לפני אוגוסטוס ,שבו הוא מצדיק את מעשי
ארכלאוס ותומך במועמדותו לתפקיד מלך ויורש להורדוס (מלח' ב ;36–34קדמ' יז .)247–240ואולם
שילוב תיאורי האבל על יהודה ומתתיהו מוסיף לסיפור נופך של טרגדיה ומחזק את הרושם שטענות
היהודים מוצדקות ,ורגשי הנקם שבערו בהם מוצדקים אף הם .יש להניח שתיאורים אלה נוספו בידי
יוספוס ,ושבמקורם היו ספיחים לאותו מקור שהיה לו ,שבו סופרה פרשת הסרתו של נשר הזהב.
מעשה הכליאה של הנכבדים והקשרו
באופן דומה ,גם השיבוץ של סיפור כליאתם של נכבדי היהודים ביריחו לפני מות המלך והפקודה להמיתם
לאחר מותו משולבים בשני החיבורים ממש באותם המקומות .לאחר שסיים יוספוס לספר על החמרת
מחלתו של הורדוס ,הוא הפר את הרצף הלוגי שניקולאוס בנה ככל הנראה:
438