Page 449 - josephus volume one

‫םענ דרו ‪,‬ןליא לט‬

‫‪ ...‬ארכילאוס התרגז על כך‪ ...‬שלח את‬ ‫קדמ' יז‬ ‫לנוכח דברים אלה זעם ארכילאוס ‪...‬‬ ‫מלח' ב‬
‫האיסטראטגוס לשדלם ‪ ...‬אולם הללו‬ ‫‪214–208‬א‬ ‫ובחשאי שלח להם את המפקד האחראי‬ ‫‪10–8‬א‬
‫צעקו ולא נתנוהו לדבר‪ ,‬והביאו בסכנת‬ ‫‪ ...‬אך משהגיע המפקד לתחום המקדש‬
‫מוות אותו ‪ ...‬באותו זמן חל החג‪ ,‬שבו‬ ‫רגמו אותו האנשים באבנים ‪ ...‬בינתיים‬
‫מנהג אבות הוא ליהודים לערוך מצות (על‬ ‫הגיע חג המצות ‪ ...‬והמון עצום ורב נוהר‬
‫השולחן) ‪ ...‬המון שלא ייספר בא מן הארץ‬
‫ואפילו מחוץ לארץ לעבודת הקודש‪.‬‬ ‫מכל קצות הארץ לעבודת הקודש‪.‬‬

‫ומעוררי המהומות על יהודה ומתתיה‬ ‫קדמ' יז‬ ‫המתאבלים על שני החכמים התקבצו יחדיו‬ ‫‪10‬ב‬
‫מפרשי התורה התכנסו בבית המקדש והיה‬ ‫‪214‬ב‬ ‫בהר הבית וסיפקו חומר חדש להתקוממות‪.‬‬
‫להם שפע של מזונות‪ ,‬מפני שהמתמרדים‬

‫האלה לא בושו לבקשם (לעצמם)‪.‬‬

‫וארכילאוס חשש שמא יצמח דבר נורא‬ ‫קדמ' יז ‪215‬‬ ‫מכיוון שארכילאוס חשש פן תדבק מחלת‬ ‫‪11‬‬
‫מהשתוללותם ושלח פלוגת חיילים מזוינים‬ ‫[ההתקוממות] בהמון כולו‪ ,‬שלח טריבון‬
‫ושר אלף‪ ,‬שיבלמו את תנועת מעוררי המהומות‬
‫בטרם יתמלא כל ההמון טירופם‪ ,‬ואם יתגלו‬ ‫בראש קוהורטה וציווה עליהם לעצור בכוח‬
‫כמה אנשים בהתלהבותם למרידה יותר מן‬ ‫את מנהיגי ההתקוממות‪ .‬בחמת זעמו על‬
‫השאר יביאום אליו‪ .‬למראה דבר זה נתגעשו‬
‫בוא החיילים רגמם ההמון באבנים‪ ,‬הרג את‬
‫מצדדי החכמים וההמון ונשאו קול צעקה‬ ‫רובם והטריבון נפצע ונמלט בעור שיניו‪.‬‬
‫ותרועה ונעו אל החיילים והקיפום ורגמו‬
‫את מרביתם באבנים והמיתום‪( ,‬רק) מעטים‬
‫ושר האלף (בתוכם) נמלטו כשהם פצועים‪.‬‬

‫גם כאן‪ ,‬בעיקר במלחמת היהודים‪ ,‬המוקדם בין החיבורים‪ ,‬ניכר שהזכרת החכמים שהסירו את הנשר‬
‫מעל שער בית המקדש ונענשו על כך‪ ,‬איננה בשר מבשרו של החיבור המקורי‪ .‬אם אנו מסירים אותה מן‬
‫החיבור אנו מגלים את סיפורו המקורי של ניקולאוס ואת מגמותיו‪ .‬לשיטתו ביקשו היהודים מארכלאוס‬
‫טובות שונות והוא נענה להם בחיוב‪ ,‬אך הם לא הסתפקו בכך אלא 'בערוב היום נאספו רבים [מבני העם]‬
‫שגמרו אומר להתמרד'‪ .‬ארכלאוס אמנם ניסה להשקיט את הרוחות גם מיד לאחר מות הורדוס וגם בזמן‬
‫חגיגות הפסח‪ ,‬אך תגובת ההמון רק הלכה והחריפה וכך התבקשו בסופו של דבר צעדים דרסטיים יותר‬
‫שגרמו לטבח שלושת אלפים חוגגים (מלח' ב ‪ ;13–12‬קדמ' יז ‪ .)218–217‬תיאור זה‪ ,‬התולה את האשמה‬
‫בחוגגים‪ ,‬משמש תחמושת לנאומו של ניקולאוס לאחר מכן לפני אוגוסטוס‪ ,‬שבו הוא מצדיק את מעשי‬
‫ארכלאוס ותומך במועמדותו לתפקיד מלך ויורש להורדוס (מלח' ב ‪ ;36–34‬קדמ' יז ‪ .)247–240‬ואולם‬
‫שילוב תיאורי האבל על יהודה ומתתיהו מוסיף לסיפור נופך של טרגדיה ומחזק את הרושם שטענות‬
‫היהודים מוצדקות‪ ,‬ורגשי הנקם שבערו בהם מוצדקים אף הם‪ .‬יש להניח שתיאורים אלה נוספו בידי‬

‫יוספוס‪ ,‬ושבמקורם היו ספיחים לאותו מקור שהיה לו‪ ,‬שבו סופרה פרשת הסרתו של נשר הזהב‪.‬‬

‫מעשה הכליאה של הנכבדים והקשרו‬

‫באופן דומה‪ ,‬גם השיבוץ של סיפור כליאתם של נכבדי היהודים ביריחו לפני מות המלך והפקודה להמיתם‬
‫לאחר מותו משולבים בשני החיבורים ממש באותם המקומות‪ .‬לאחר שסיים יוספוס לספר על החמרת‬

‫מחלתו של הורדוס‪ ,‬הוא הפר את הרצף הלוגי שניקולאוס בנה ככל הנראה‪:‬‬

‫‪438‬‬