Page 451 - josephus volume one

‫םענ דרו ‪,‬ןליא לט‬

‫לבין האיגרת שהגיעה מן הקיסר (מלח' א ‪ ;661‬קדמ' יז ‪ .)182‬לפיכך כל סיפור המזימה נראה שוב‬
‫כתחיבה של חומר ממקור אחר‪.‬‬

‫גם תיאור שחרורם של הנכבדים הכלואים‪ ,‬לאחר מות הורדוס ובהוראת אחותו‪ ,‬משובץ בדיוק באותו‬
‫ההקשר במלחמת ובקדמוניות‪ ,‬והמבנה הספרותי ההגיוני של החיבור היה יכול להימשך היטב בלעדיו‪.‬‬

‫לאחר שעשה זאת מת ביום החמישי מיום שהרג‬ ‫קדמ' יז‬ ‫חמשה ימים אחרי שהמית את בנו אנטיפטרוס‬ ‫מלח' א ‪665‬‬
‫(בו) את אנטיפטרוס בנו‪ .‬הוא מלך שלושים‬ ‫‪192–191‬‬ ‫מת הורדוס‪ .‬הוא מלך שלושים וארבע שנים‬
‫וארבע שנים לאחר שהמית את אנטיגונוס‬ ‫מיום שהמית את אנטיגונוס ולקח את ניהול‬
‫ושלושים ושבע שנים עברו לאחר שנתמנה‬ ‫העניינים לידיו‪ ,‬ושלושים ושבע שנים מיום‬
‫על ידי הרומאים‪ ,‬איש אכזר לכל הבריות‬ ‫שהתמנה למלך על ידי הרומאים‪ .‬מעטים זכו‬
‫במידה שווה ועבד לכעסו ומסלף את הצדק‪,‬‬
‫אלא ששיחק לו מזלו הטוב כשם שלא שיחק‬ ‫שיאיר להם המזל פנים כמו שהאיר לו‪ ,‬שכן היה‬
‫לשום איש אחר‪ .‬שכן מהדיוט נעשה מלך‪,‬‬ ‫הדיוט שעלה למלוכה‪ ,‬נשאר בשלטון זמן רב‬
‫ואף על פי שהיה מוקף ריבוא סכנות התחמק‬ ‫מאד והוריש את הממלכה לבניו יוצאי חלציו‪.‬‬
‫מכולן וזכה לחיים ארוכים ביותר‪ .‬ואשר‬ ‫אך בחיי המשפחה לא היה אומלל כמוהו‪.‬‬
‫לעניני משפחתו ובניו‪ ,‬אף על פי שלדעתו‪,‬‬
‫הואיל וחשבם לאויבים לו‪ ,‬שיחקה לו מאד‬
‫השעה מפני שהיה הסיפק בידו להתגבר‬
‫עליהם‪ ,‬הרי לי נדמה שהיה אומלל מאד‪.‬‬

‫ובטרם נודע מות המלך שלחו שלום ואלכסס‬ ‫קדמ' יז ‪193‬‬ ‫ועוד לפני שנודע מות המלך לצבא יצאה‬ ‫מלח' א ‪666‬‬
‫את הנאספים בהיפודרום אל בתיהם ואמרו‪,‬‬ ‫שלום עם בעלה ושיחררה את העצורים‬
‫שהמלך מצווה אותם לשוב אל נחלותיהם‬
‫ולעסוק בעבודתם ועשו בזה טובה גדולה‬ ‫שהמלך ציווה להרגם‪ ,‬באמרה כי המלך חזר‬
‫מאד לעם‪ .‬ועתה נתפרסם מות המלך‪.‬‬ ‫בו מדבריו ונתן רשות לשלחם איש לביתו‪.‬‬
‫לאחר שאלה יצאו לדרכם‪ ,‬גילו היא ובעלה‬

‫את דבר מות הורדוס לאנשי הצבא‪.‬‬

‫ושלום ואלכסס‪ ,‬לאחר שכינסו את הצבא‬ ‫קדמ' יז ‪194‬‬ ‫וכינסו אותם ואת שאר העם לאסיפה‬
‫אל האמפיתיאטרון שביריחו‪ ,‬קראו תחילה‬ ‫באמפיתיאטרון של יריחו‪ .‬כאן התייצב בפני‬
‫קהל הנאספים תלמי שבידו הפקיד המלך את‬
‫את המכתב שנכתב אל החיילים כדי‬ ‫טבעת החותם שלו‪ .‬הוא השמיע דברים לזכר‬
‫להודות להם על נאמנותם וחיבתם להורדוס‪,‬‬ ‫המלך‪ ,‬עודד את רוח העם וקרא את האיגרת‬

‫וכדי לעורר אותם שיזכו (ברגשות) דומים‬ ‫שהשאיר הורדוס לאנשי הצבא ובה הפציר‬
‫את ארכלאוס בנו‪ ,‬שמינהו למלך‪...‬‬ ‫בהם לשמור אמונים ליורש הממלכה‪...‬‬

‫במלח' א ‪ 665‬מתאר יוספוס את מות הורדוס ומסכם את מפעל חייו ושנות מלכותו בצירוף ההערכה‬
‫הניקולאית הקלסית ולפיה בחייו הציבוריים היה הורדוס מוצלח מאוד‪ ,‬אבל בחייו המשפחתיים היה‬
‫ביש מזל‪ .‬סיכום דומה מאוד מצוי בקדמ' יז ‪ ,192–191‬אלא שכאן הוסיף יוספוס את דעתו שלו על‬
‫רצחנותו ורשעותו של הורדוס‪ .‬מיד לאחר מכן הוא מספר בשני חיבוריו על שחרור הנכבדים בידי שלום‬
‫ובעלה‪ .‬מכאן חוזר יוספוס לספר על קריאת צוואתו של הורדוס בציבור ועל שבועת האמונים של הצבא‬
‫לארכלאוס‪ .‬האפיזודה של שחרור הנכבדים אינה הכרחית לרצף בשני החיבורים‪ ,‬שכן אין לאירוע זה כל‬

‫תוצאות בהמשך‪.‬‬

‫‪440‬‬