Page 455 - josephus volume one
P. 455

‫םענ דרו ‪,‬ןליא לט‬

‫אפשרויות פירוש‪ .‬אפשרות אחת היא שלשני הסיפורים מקור משותף שזירת התרחשותו היא יריחו‪.‬‬
‫שחזור מקור כזה משמעו שלאחר שחכמים הסיתו את תלמידיהם להסיר את הנשר מעל שער בית‬
‫המקדש‪ ,‬אסף הורדוס את כל הנאשמים ותומכיהם בתאטרון‪/‬היפודרום ביריחו‪ ,‬ולאחר הוצאה להורג‬
‫פומבית של המסיתים ותלמידיהם‪ ,‬הוא נתן פקודה להרוג את הנכבדים האחרים לאחר שימות‪ .‬לאחר‬
‫מותו שחררה אחותו את הכלואים‪ .‬אפשרות אחרת היא ששני הסיפורים הם שתי גרסות של אותו‬

                                                ‫המאורע‪ ,‬ובטבלה להלן אפשר לעמוד על המשותף ביניהם‪:‬‬

                                    ‫מזימת הורדוס‬                                         ‫הסרת הנשר‬
                                                 ‫‪.1‬‬  ‫‪ .1‬הסתת יהודה ומתתיהו‪ ,‬הסרת הנשר והשמדתו‬

‫‪ .2‬כליאת הנכבדים בהיפודרום ביריחו כדי להמיתם‬            ‫‪ .2‬כליאת החכמים בתאטרון ביריחו והמתתם‬
                               ‫‪ .3‬כדי שיספדו להם‬                          ‫‪ .3‬נערך הספד גדול עליהם‬
                                 ‫‪ .4‬שחרור החכמים‬                                                   ‫‪.4‬‬

‫מסתבר שבשתי הגרסות מדובר באירוע שהיה עשוי להסתיים במותם של רבים‪ .‬ההבדל הוא בכך שרק‬
‫אחד מהם אכן מסתיים כך‪ .‬כלומר‪ ,‬סיפור הסרת הנשר נראה כמו מאורע היסטורי‪ ,‬ואילו סיפור כליאת‬
‫החכמים ושחרורם נראה יותר כמו סיפור דוגמת מגילת אסתר‪ ,‬שבה 'נהפך אבלם לששון'‪ .‬וראו להלן‬

                                      ‫על הדמיון הלשוני בין גרסת הסיפור הזה אצל חז"ל למגילת אסתר‪.‬‬
‫במיוחד מעניין בהקשר זה המספד שבו עוסקים שני הסיפורים‪ .‬לפי סיפור המזימה של הורדוס‪ ,‬הוא‬
‫ציווה להמית את החכמים כדי שהמספד הגדול שיערכו להם יראה לעין כול כאבל וקינה על עצמו‪.‬‬
‫ואלה דבריו של הורדוס בגרסת מלח' א ‪' :660‬יודע אני כי יום מותי יהיה יום חג ליהודים; אך אני אוכל‬
‫להביא לידי כך שיתאבלו ביום מותי ‪ -‬גם אם לא עלי אלא על [אנשים] אחרים'‪ .‬והנה לפי סיפור הסרת‬
‫הנשר אכן מתערבבים ההספד למלך עם ההספד לחכמים שבהשראתם הוסר הנשר מבית המקדש‪ .‬כך‬
‫הם הדברים במלח' ב ‪' :5‬וכאשר תמו ימי אבלו של הציבור על מות המלך החלו באבל וקינה משלהם;‬
‫הם קוננו על [האנשים] שהומתו במצוות הורדוס [כעונש] על שניתצו את נשר הזהב אשר על שער‬
‫המקדש‪ .‬לא בקולות כבושים התאבלו ‪ -‬הזעקות החדות‪ ,‬הקינות שעודדו זה את זה לשאת‪ ,‬והחבטות‬
‫בחזה הדהדו בכל העיר; שכן לדבריהם קוננו על אנשים אשר הסתכנו למען חוקי האבות ובית המקדש‬

                                                                                         ‫ומצאו מותם באש'‪   .‬‬
‫והנה עוד פרט מעניין המצביע ככל הנראה על כך שאנו עוסקים בשני מקורות שונים ‪ -‬הבדל במינוח‬
‫ביניהם‪ .‬לפי הסיפור על הסרת הנשר (לפי הגרסה בקדמוניות) אסר הורדוס את הנכבדים בתאטרון‬

‫ואף חציה השני של טענת הורדוס‪' ,‬יודע אני כי יום מותי יהיה יום חג ליהודים'‪ ,‬מתממש לפי יוספוס במקום אחר‬                               ‫‪3	 3‬‬
‫ודווקא במעשיו של בנו‪ ,‬ארכלאוס‪ .‬במסגרת ההאשמות שמטיח בו אנטיפטרוס בן שלום לפני אוגוסטוס‪ ,‬אנו שומעים‬
‫ש'אנטיפטרוס הוסיף וגינה את ארכלאוס וטען שאפילו אבלו היה למראית עין בלבד‪ .‬ביום עטה מסווה של צער ובלילה‬
‫שתה לשוכרה והתהולל' (מלח' ב ‪ ,)29‬ואף באופן חריף יותר בקדמוניות‪ ...' :‬חוסר הקפדה באבילות על האב ועריכת‬
‫הילולות בעצם ליל מותו של הלה' (יז ‪ .)233‬על מסורות חז"ל המספרות על יום חג שנקבע לכבוד מותו של המלך‪,‬‬

                                                                                                                        ‫ראו להלן‪.‬‬

                                                                                                                                         ‫‪444‬‬
   450   451   452   453   454   455   456   457   458   459   460